מי שחולם להיות שגריר – מהרו! עד 16 ביולי ניתן להגיש מועמדות לקורס הצוערים של משרד החוץ. הקורס תחרותי ויוקרתי, אבל משצלחתם את כל שלבי המיון, הדרך הארוכה לתפקיד המיוחל כמעט סלולה. לפני שתתחילו לעבוד, חשוב לדעת: נכון, תהיה לכם אפשרות לבטא את יכולותיכם ואת העדפותיכם. תוכלו ליזום הסכם או חקיקה במדינה שבה תוצבו, אולי קשרים אישיים שתטפחו עם משפיעים ישפרו את היחסים עם ישראל, ובכפוף לאילוצים כגון תקציב יתאפשר לכם להתמקד במה שמעניין אתכם אישית, למשל תרבות או קשר עם סטודנטים. אבל חובה להבהיר: ככלל, השפעתכם תהיה מוגבלת.
חלק מרכזי בתפקידכם כשתוצבו בחו"ל יהיה להסביר את מדיניות ישראל. יש לכך כמה כלים, בהם שיקוף אמירות של בכירים ישראלים, שימוש בהנחיות משרד החוץ והשכל הישר של כל אחד מכם. אל דאגה - מניסיון, אפשר להסביר כמעט כל מדיניות, כל עוד היא ברורה, ובתנאי שמשתמשים במונחים משותפים. אין טעם להציג תפיסות סובייקטיביות שלא ניתן להוכיח, ובהן אמונה דתית (ומה יפה ומי נחמד), שישכנעו רק את מי שלכתחילה שותף להן.
בעיה תתעורר כאשר לא תדעו מה המדיניות. הנה דוגמה בעניין מה שמכונה יהודה ושומרון, השטחים הכבושים, השטחים המשוחררים, חבלי מולדת, ועוד כינויים לאזורים שמצויים בשליטת ישראל מאז מלחמת ששת הימים ב-1967. מטעמי נוחות, אשתמש באפשרות הקצרה - "השטחים".
כרקע אזכיר שישראל לא סיפחה את השטחים (ירושלים והגולן הם עניין אחר). כל הממשלות ב-56 השנים האחרונות, בכל הרכב של שמאל, מרכז, ימין חלקי ואפילו ימין מלא מלא, הבינו מה המשמעות של סיפוח: או שמקנים אזרחות וזכות הצבעה לאוכלוסייה הפלסטינית, כנהוג בדמוקרטיה, ואז לא יהיה רוב יהודי ולא תתקיים מדינה יהודית, או שמגבילים אזרחות ליהודים בלבד, ואז אמנם יהיה רוב יהודי בקרב המצביעים, אך ישראל תואשם באפרטהייד רשמי על כל המשתמע מכך. את נאומו ב-2009 באוניברסיטת בר אילן של ראש הממשלה אז ועכשיו בנימין נתניהו, שקרא בו להקמת שתי מדינות זו לצד זו, ניתן להבין לאור החשש הכפול הזה.
נכון לעכשיו, ישראל מגדירה את אחיזתה בשטחים כתפיסה לוחמתית (Belligerent occupation). זהו מונח במשפט הבינלאומי שמתאר שלטון צבאי ומטיל עליו חובות מסוימות כלפי האוכלוסייה המקומית, כגון הבטחת ביטחונה, לצד הבטחת צורכי הביטחון של הצד התופס.
עד לאחרונה הקפידה ישראל שההחלטות הנוגעות לשטחים יעברו מסננת של שיקולים ביטחוניים, בהתאם להגדרה המשפטית. בממשלה הנוכחית מונה בנוסף לשר הביטחון יואב גלנט שר נוסף במשרד (בצלאל סמוטריץ'), ונקבעו נוהלים שמאפשרים לדלג על גורמי מקצוע במשרד. במילים אחרות, גורם אזרחי קובע בענייני השטחים על פי שיקולים אזרחיים, ולא ביטחוניים.
כאן מתבקשת שאלה: אם השטחים בתפיסה לוחמתית, לאן נעלמו שיקולי הביטחון? ואם לא זה המצב המשפטי, ומדובר בסיפוח - שאו בהשלכות: מדינה ובה מיעוט יהודי, ולחילופין מדינה שמקנה זכויות לתושביה על בסיס אתני. אלא שישראל לא מוכנה להתמודד ישירות עם אף אחת מהאפשרויות הללו, ועליך, דיפלומט יקר בפוטנציה, יהיה להסביר את האין-מדיניות המתמשכת.
מתנחלים תקפו תושבי תורמוס עיא אחרי הפיגוע בעלי
סביר שבכל שיחה שתנהלו במדינה שבה תשרתו יוזכר הטרור. אם יש לבן-השיח לב, הוא יצטער מאוד על פגיעה באזרחים דוגמת ארבעת הישראלים שנרצחו במסעדה בעלי. בד בבד הוא יבקש הסבר כיצד בניית 1,000 יחידות דיור סמוך למקום הרצח תסייע לבלום טרור עתידי. אולי הוא גם ישאל כיצד ריצה לגבעות, כהמלצת השר איתמר בן גביר, תקדם את המטרה הזו (ייתכן שהוא יזכיר את הקריאה של סמוטריץ' למחוק כפר). האם לאור כל הנ"ל ניתן להבין שמניעת טרור אינה באחריות הצבא, שהוא הריבון בשטח, אלא תפקידם של המתיישבים?
טובה הרצלאם כך, יחזור בן השיח שלכם לשאלה שכבר נשאלה: האם ויתרתם על תפיסה לוחמתית, שמבוססת על צבא, והיא בהגדרה זמנית? אם לא ויתרתם, כיצד העמקת האחיזה בשטחים מתיישבת עם זמניות? ואם ויתרתם, כיצד תתמודדו עם השלכות הסיפוח?
מבולבלים? גם מדינת ישראל. ועוד לא נגענו בחובו של המחזיק בשטח להבטיח הגנה לאוכלוסייה המקומית, בוודאי למי שאינם מעורבים בטרור, ולא הזכרנו ישראלים שפועלים בניגוד לכך, לאחרונה ביתר שאת. לכן שלוחים כאן איחולי הצלחה לצוערים. אתם מצטרפים למקצוע עם שליחות וסיפוק, עניין ואתגר. רק חבל שכמו יתר אזרחי המדינה ושכנינו בשטחים, תיאלצו להתמודד עם שאלות על נושא קיומי – עבורנו ועבורם - שלגביו ישראל נמנעת מלגבש עמדה, ולכן אין לכם מושג מה להסביר, ואיך.
- טובה הרצל הייתה השגרירה הראשונה במדינות הבלטיות לאחר התפרקות ברה"מ וכיהנה כשגרירה בדרום אפריקה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
