מצעד הדגלים מתקיים ביום ירושלים כבר כמה עשורים. מתווה הצעדה עבר לעיתים שינויים אך הוא חלף תמיד דרך שער שכם והרובע המוסלמי בבירה. הפעם היחידה שבה נאסר על הצועדים לעבור דרך שער שכם הייתה בשנה שעברה. ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, הורה ברגע האחרון לשנות את תוואי המצעד בעקבות החשש מהתלקחות ביטחונית. לפיכך, דווקא בפעם היחידה שבה שונה התוואי והוא לא היה עתיד לעבור דרך השער הזה - חמאס שיגר רקטות לעבר ירושלים שהובילו לפתיחת מבצע "שומר החומות".
חלפה שנה ומרצועת עזה נשמעים שוב אותם קולות שמאיימים שמעבר של הצועדים דרך שער שכם יהווה חציית קו אדום. למעשה, חמאס והג'יהאד האיסלאמי משתמשים בתקדים שהושג בשנה שעברה כדי לנסות ולבסס משוואה חדשה ולכפות על ישראל מתווה חדש בבירה.
לפני חודש התקיימה בירושלים מיני צעדת דגלים לא רשמית בעקבות המהומות בהר הבית במהלך הרמדאן וריבוי מקרי תקיפות יהודים סביב העיר העתיקה. גם אז חמאס והג'יהאד האיסלאמי איימו כי מעבר שלו בשער שכם יוביל להסלמה ביטחונית. מערכת הביטחון התנגדה למסלול שביקשו מארגניו והממשלה קיבלה את ההמלצה. המשטרה הקימה מחסומים בכיכר צה"ל ומנעה מהצועדים להגיע לכותל דרך שער שכם. בעזה ובלבנון חגגו והכריזו כי איומיהם הצליחו לקפל את ישראל.
מתווה הצעדה השנה מצליח שוב לאחד באופן חריג את כל הזרמים בזירה הפלסטינית. מחמאס ועד לפתח, מלשכת יחיא סינוואר בעזה ועד למוקטעה ברמאללה מאיימים כי האירוע עלול להוביל לפיצוץ. חמאס חישק את עצמו החל מהשנה שעברה כאשר התחייב להיות מגן אל-אקצא בכל מחיר, גם צבאי. ישראל מצידה לא יכולה בשום אופן לאפשר לפלגים בעזה לקבוע כיצד יתנהלו החיים בבירה. לכן, כמיטב הקלישאה, שני הצדדים דוהרים אחד אל מול השני והשאלה שנותרה היא מי ימצמץ ראשון.
אך התסבוכת תתחיל עוד טרם מצעד הדגלים ביום ראשון אחר הצהריים. באותו יום, בשעות הבוקר המוקדמות ובצהריים, מתוכננות עליות של מאות מבקרים יהודים להר הבית. גם ח"כ איתמר בן גביר (הציונות הדתית) הודיע כי בכוונתו לעלות להר.
הפלסטינים מצידם מתכוננים גם לזה. בימים האחרונים קוראים גם בחמאס וגם בפתח למזרח ירושלמים ולערביי ישראל להגיע לאל-אקצא כדי להגן עליו ביום ראשון. לרוב, צעירים שמוכנים להתעמת עם כוחות הביטחון, ובתוכם גם קבוצת שבאב אל-אקצא, מתכנסים באל-אקצא כמה ימים לפני וישנים במתחם ההר כדי שהמשטרה לא תמנע את כניסתם לשם ביום ראשון.
הנקודה האופטימית הקטנה היא שישראל וחמאס מדברים, בצורה עקיפה כמובן, באמצעות חלופת מסרים שעוברים מצד אל צד על-ידי המתווכים המוכרים - המודיעין המצרי, שליח האו"ם למזרח התיכון והשליח הקטארי לרצועת עזה.
השליח מוחמד אל-עמאדי שהה ברצועת עזה בשבוע האחרון, דאג לחלוקה נדיבה מתמיד של המענק הקטארי כדי לנסות ולהרגיע את הרוחות, ועסק בתיווך המסרים בין ראשי חמאס לבכירי מערכת הביטחון. לפני יומיים הוא יצא מרצועת עזה לישראל ואתמול שב לדוחא.
אנקדוטה קטנה מביקורו יכולה להדגים את הצלחת חמאס להנחיל היטב את הנרטיב שלו. באחת משיחותיו השבוע, שאל אל-עמאדי את אחד מבני שיחו מדוע ישראל מתעקשת בשנתיים האחרונות לאפשר לצועדים לעבור דווקא דרך שער שכם ולא במתווה שהיה כל השנים. בן השיח תיקן את אל-עמאדי והבהיר לו כי הצעידה דרך שער שכם מתקיימת כבר יותר משני עשורים, אולם חמאס מעולם לא עשה מזה עניין עד כדי איום בהסלמה צבאית מעזה - עד לשנה שעברה. מסתבר שאל-עמאדי כלל לא ידע זאת.
כל שינוי של תוואי המצעד יהווה לא פחות מניצחון תודעתי וציבורי מוחץ עבור חמאס, בעיקר בכל הקשור להר הבית ולכן ישראל אינה יכולה להסכים לכך. התקפלות שכזאת תמנע אולי בטווח הקצר אפשרות להסלמה צבאית קצרה מול עזה, אבל בטווח הבינוני והארוך חמאס יידע לפרוט את הניצחון הזה לצרכיו גם מול ישראל אך מול הרשות הפלסטינית. את הפרס הזה אסור לתת לו.