לאוהל של "הצלה ללא גבולות" נכנסת אישה אוקראינית מבוגרת ומתלוננת על כאבים באזור הלב. באמצעות מתורגמנית, שואלת אותה המתנדבת מלכה שטיין כמה שאלות. מיד לאחריה נכנס קשיש, גם הוא מתלונן על כאבים בלב. שטיין, שנמצאת פה כבר שבוע, מטפלת גם בו. כמה דקות קודם לכן, התעקש הקשיש שלא להגיע לאוהל - אך שינה את דעתו.
האוהל הישראלי הקטן שהוקם במרכז האזור אליו מתנקזים הפליטים האוקראינים שחוצים את מעבר הגבול מדיקה אל תוך פולין הוא נקודת הסיוע והטיפול הרפואי הראשונה. אין בית חולים קרוב, וחלק גדול מהפליטים שמגיעים לכאן הגיעו ללא התרופות שלהם.
המלחמה באוקראינה – כתבות נוספות:
• דקה אחר דקה: עדכונים שוטפים מהמלחמה
• בנט טס בסודיות למוסקבה ונועד עם פוטין בקרמלין
• חילופי ההאשמות אחרי עצירת הפינוי במריופול: "אין הפסקת אש"
• פוטין מאיים: "הסנקציות - כמו הכרזת מלחמה. אוקראינה מסכנת את מעמדה כמדינה"
• מי נגד מי במשבר באוקראינה? מדריך
• נמצאים באוקראינה או בגבולותיה? רוצים לדווח ולצלם? לחצו כאן
"התחלנו את השבוע ביום שני ואני רק יכולה להיות גאה שהמרפאה שלנו נראית כמו בית חולים", סיפרה שטיין ל-ynet. "זרם הפליטים אתמול התחדש בצורה בלתי רגילה. יש מאות פליטים שמגיעים לכאן עם התקפי חרדה, ויש לנו מלאי גדול של טיפול לתופעות כמו מכות קור, היפותרמיה, חבלות בגפיים ונפילות למיניהן. הרבה מאוד חולי סכרת שהגיעו לכאן ונתקעו בלי אינסולין. אנחנו ממש מחלקים תרופות שיהיו להם לדרך".
שטיין בחרה לנצל את ימי החופשה המרוכזת שקיבלה מעבודתה בסיוע לפליטים. "אני עושה את זה כי אני חושבת שזה הדבר הכי נכון לעשות", אמרה. "הגענו לכאן כשלא היה שום מענה רפואי - ועדיין אין כזה. אני יודעת שיש התגייסות של הפולנים לפתוח כאן בית חולים קטן. בינתיים אנחנו כאן ומאיישים את המוקד גם בלילות. מה שעושה אותי הכי מאושרת זה כשאנשים יוצאים מפה עם חיוך על השפתיים".
אל מוקד החירום הביאו מלאי משמעותי של תרופות שניתנות לפליטים החדשים, וגם דפיברילטור. במוקד מספרים על כך שההתמודדות המרכזית היא התקפי חרדה עמם מתמודדים הפליטים שנכנסים למדינה. רק בשבוע שעבר ביצעו פה החייאה לאחד האוקראינים שהגיעו הנה.
בינתיים, זרם הפליטים נמשך: הבוקר הודיע נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על מסדרון הומניטרי שיאפשר לאוקראינים לצאת מאזורי הלחימה, ואכן למעבר הגבול מדיקה נכנסים באמצעות אוטובוסים וגם ברגל עוד ועוד פליטים. חלקם יגיעו לבתי חברים ובני משפחה, אחרים עדיין לא יודעים איפה ישנו.
כאמור, את הטיפול הרפואי המיידי לו הם זקוקים מעניקים חברי הארגון. "כשאנחנו באוהל אנחנו בדרך מטפלים ב-15 מקרים בשעה, לעיתים אפילו יותר", אמר פרננד כהן טנוג'י, מנהל הצוות. "יש אוכלוסייה שמגיעה באופן מסודר וברוב המקרים זו רפואה קלה. נותנים תרופות לילדים וממשיכים קדימה. האוכלוסייה הכי בעייתית היא זו שמגיעה בדרך כלל ברגל. אחרי חמישה ימים בקור יש להם בעיות יותר קריטיות. לפעמים בעיות ברגליים, בידיים ודברים יותר רציניים".