דעה רווחת בקרב פרשנים ודוברים היא שאם בני גנץ או יאיר לפיד היו מקימים ממשלה, היו גם הם מגיעים עם המפלגות החרדיות להסדרים ומעניקים להן תקציבים אדירים בדומה לאלה שהן מקבלות מהממשלה הנוכחית. אבל טענה זאת מתעלמת מהשינוי המבני המתרחש בפוליטיקה הישראלית: סוגיית השלום – היינו, הסדר מדיני עם מדינות ערב והפלסטינים – שפעם שרטטה את הקו המפריד בין הגושים, לא נמצאת על סדר היום, לא בשיח הציבורי ואפילו לא באג'נדה של המפלגות השונות. ולכך יש השפעה מכרעת.
האפשרות של הסדר מדיני היא זאת שנתנה לחרדים את כוח המיקוח ואת המיצוב שלהם כלשון מאזניים. די להיזכר באמירה של עזר ויצמן (שמיוחסת בטעות לשולמית אלוני), "עבור השלום אני מוכן ללבוש שטריימל". כלומר, אף שהתביעות של הנציגים החרדים נוגדות את התפיסות האזרחיות-ליברליות, המרכז-שמאל הישראלי היה מוכן לוותר להם לו צידדו בהסדר מדיני. "השלום" היה ערך טרנסנדנטי שגבר אפילו על ערכים כמו שוויון והוגנות. ואולם, אם אין אפיק של שלום - אין לחרדים מה להציע.
ברמה הפרקטית, גם אם גנץ יפנה לרב אדלשטיין על מנת לצרף את החרדים, לא תהיה לו ממשלה. אביגדור ליברמן לא ישתף פעולה, וייתכן שגם יאיר לפיד, העבודה ומרצ, או מה שנשאר מהן. יתירה מכך: בהיעדר מטרה כמו השלום הופכת ההתנגדות למפלגות החרדיות - בסוגיות הגיוס, הקצבאות לאברכים והתקציבים לחינוך ללא ליבה – לאחד הצירים שסביבו מתארגן ומתלכד המחנה האזרחי-ליברלי. כך שלא יהיה שום ניסיון להביא את החרדים לתוך הקואליציה. כפי שראינו בממשלת בנט-לפיד, יותר קל למרכז להסתדר עם עבאס ורע"מ.
וכאן נכנסים חוקי השוק: אם המחיר של המפלגות החרדיות ירד פלאים בשמאל, הוא ירד גם בימין. הרי לש"ס וליהדות התורה לא יהיה לאן ללכת. זה אומר שלפחות בטווח הקצר והבינוני, החרדים הגיעו לשיא כוחם. אולי זה מסביר את ההתנהלות שלהם עכשיו: מנהיגיהם קוראים היטב את המציאות החברתית-פוליטית הישראלית ומבינים שמכאן הם עלולים רק לרדת, ולכן מממשים את האמירה הלטינית carpe diem (תפוס את היום) או כפי שאומרים ביידיש, חאפ אריין (תתפוס ככל יכולתך).
ד"ר שלמה פישר מה יקרה מכאן והלאה? האם מנהיגי הקהילות החרדיות שמבינים שערך השוק שלהם דועך יגלו גמישות ויאפשרו להכניס לימודי ליבה למוסדות חינוך? האם יסכימו לגיוס לצבא במספרים משמעותיים יותר? הנבואה ניתנה לשוטים. קשה לספק תשובה בנוגע לעתיד המגזר החרדי, אבל ההתפתחויות האחרונות יכולות ללמד אותנו שהיחסים בינו לבין שאר הציבורים מושפעים מאוד מגורמים חיצוניים. מעמד החרדים התחזק בעקבות המהפך של 77, אז חיפש מנחם בגין שותפים קואליציוניים והסכים להעניק להם הטבות רבות ומשאבים מופלגים כדי לזכות בתמיכתם. ייתכן שבעתיד ימשיך כוחם הפוליטי להצטמצם בעקבות אירועים חיצוניים. הסרת האפשרות של הסדר מדיני עם הפלסטינים מסדר היום, צעד שעשוי להחליש את כוחו הפוליטי של המגזר, התרחשה בעקבות מעשי הפלסטינים, ובמידה מסוימת גם בעקבות מעשי ממשלת ישראל.
אם יש משהו שכל החברה הישראלית יכולה ללמוד מההנהגה החרדית, זו היכולת לנצל הזדמנויות לקדם את ענייניה. מדובר במיעוט מלוכד, שמחפש תמיד את הדרך לשרוד ולשגשג, ויודע לזהות הזדמנויות ואיומים שמונחים לפתחו ולהתגונן מפניהם, אם לא לנצל אותם לטובתו.
- ד"ר שלמה פישר הוא עמית מחקר בכיר במכון למדיניות העם היהודי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
