1 צפייה בגלריה
הנשיא הרצוג וראש הממשלה נתניהו
(צילום:מוטי קמחי, שלו שלום, אלכס קולומויסקי, עמית שאבי)
נשיא המדינה יצחק הרצוג הדגיש כי במתווה שהציג הוא לא מבקש להכתיב פתרון, "כזה ראה וקדש", אלא כי מכאן ואילך ינוהלו הדיונים על סמך הצעתו, ולא על סמך צבר ההצעות מרחיקות הלכת שפתחו את הדיון הציבורי ברפורמה המשפטית. את הבקשה הזאת יש לכבד כמות שהיא. פרטים בהצעת הנשיא שגויים לדעתי בתפיסות יסוד של הדמוקרטיה. זכותו של כל אחד להשתמש במילה "דמוקרטיה" כרצונו; לאף אחד אין מונופול על אופן השימוש במילים. ואף על פי כן, אם לא רוצים לנהל דו-שיח של חירשים, מוטב להשתמש בביטויים במשמעות המקובלת שלהם.
בדמוקרטיות אחרות אין היועץ המשפטי לממשלה רשאי לחייב את הממשלה כיצד לפעול, ליזום הוצאת חוות דעת לממשלה ללא פנייה ממנה, ולטעון בבית המשפט בשם הממשלה בניגוד להנחיותיה. במובן הזה, ישראל לא נוהגת כדמוקרטיה כבר עשרות שנים, ואף על פי כן הנשיא הציע לעגן את החריגה הזאת בחוק.
דרישתו ל"הוספת מאות תקנים שיפוטיים" מעידה, בכל הכבוד, על היענות לדרישה כספית של סקטור, הנהנה כבר עתה מהסדרים מיטיבים. העומס על בתי המשפט נובע בעיקר מכך שהמדינה מסבסדת התדיינות שיפוטית באופן מוגזם באמצעות אגרות נמוכות, סנגוריה חינם ללא תלות במצב הכלכלי של הנאשם ומדיניות הטלת הוצאות משפט בלתי ריאליות. משלמי המסים מממנים אותנו, עורכי הדין, וכן את השופטים ואת התובעים הסדרתיים: בנקים, חברות ביטוח, עיריות, חברות ליסינג וכד'. תוספת תקנים רק תזרים יותר כספים לסקטור מועדף ולמערכת מנופחת (ועמוסה) בלאו הכי.
יש לראות את התמונה הכוללת ואת המכנה המשותף לליקויי השיטה, אלו שהנשיא מציע לתקנם ואלו שהוא מציע להותירם ללא שינוי. אנו חיים במדינה שבה חברות ביטוח עשויות להעמיד בראשן אדם באמצע שנות ה-70 לחייו, חסר הכשרה באקטואריה, מימון או טכנולוגיה רלוונטית, ככל הנראה משום שהן מעריכות את יכולתו, כשופט בדימוס, לפתוח עבורן את שערי הרגולציה. אנו חיים במדינה שרקטור הספרייה הלאומית שלה הוא פנסיונר של משרד המשפטים, בעל תואר שני, שככל הנראה נחשף לעולמות הספרנות והמידענות באמצע העשור השביעי לחייו. אנו חיים בחברה שבה כל אחד מאיתנו עלול להיות מואשם בפשע ללא שופט חוקר, preliminary hearing או grand jury, ומיד יהיה פסול לכהן בתפקידים שונים. אנו חיים במדינה שמשפטנים מנהלים את חיי היומיום שלה, גם בעניינים שאין להם שום קשר למומחיותם.
פרופ' רון שפיראצילום: סיון פרג'השינויים שמציע הנשיא בהרכב הוועדה לבחירת שופטים אינם מספיקים. הבחירה אמורה להיות נטולת זיקה מפלגתית, לא להיות מוכתבת בידי הקואליציה אך גם לא להישלט בידי השופטים הקיימים. תהיה הנוסחה המדויקת אשר תהיה, היא חייבת להביא למינויים מקצועיים של שופטים בלתי תלויים, המסוגלים להגן על זכויות האדם וזכויות המיעוטים. קל מאוד לנסח מנגנון שבו האופוזיציה יכולה לסכל מינוי אם תחבור לנציגי ציבור, הנבחרים בהסכמה רחבה בין הקואליציה לאופוזיציה (75 ח"כים, למשל), מבלי להפקיד בידי השופטים השפעה מכרעת על זהות המצטרפים לשורותיהם.
את מתווה הנשיא יש לכבד מדרכי שלום, כפי שהוא עצמו הציע בנאומו. על המנהיגים הפוליטיים לשבת לשולחן המשא ומתן כשהם אוחזים במתווה, ומשתמשים בו כבסיס לאיזון בין מימוש מדיניות ובין המשפטיזציה הפושה בחיינו.
- פרופ' רון שפירא הוא רקטור המרכז האקדמי פרס
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
