לפני כשלושה חודשים, ביום שישי, 10 בפברואר, פרסמה לשכת ראש הממשלה הודעה שהדהדה לא רק בארץ אלא גם בבירות בעולם. נמסר בה כי בנימין נתניהו הורה לצה"ל להיערך למבצע ברפיח שבדרום רצועת עזה, וזאת חרף העובדה שהעיר מתפקעת מיותר ממיליון עקורים פלסטינים שזרמו אליה מאז תחילת המבצע הקרקעי במלחמת חרבות ברזל. ההצהרה הדאיגה את הקהילה הבינלאומית, ואת האו"ם וארה"ב בראשה, אבל דווקא בצה"ל קיבלו אותה בהרמת גבה. הרי הצבא כבר נערך למבצע הזה זמן רב קודם לכן. יותר מזה: שלושה שבועות לפני ההצהרה הוא אפילו אישר את התוכניות לכניסה לעיר.
למרות זאת, נתניהו המשיך בשלו. מאז, בפרקי זמן מתקצרים והולכים, הוא שב ומודיע, מעדכן ומתריע, כי המבצע ברפיח אוטוטו עומד להתחיל, וכי מדובר בצעד מחויב המציאות בדרך ל"ניצחון המוחלט" על חמאס. שלושה חודשים חלפו מאז ההצהרה הראשונה, והנה נדמה ששלב האיומים הסתיים ורגע האמת הגיע. ההערכה היא שבשעות או בימים הקרובים תתקבל ההחלטה שתעצב את סיומה של המערכה ברצועת עזה: עסקת חטופים מול חמאס או כניסה של צה"ל לרפיח. כרמז, אתמול (רביעי) גברו התקיפות באזור העיר, ומשוריינים ישראלים תועדו לא הרחק ממנה.
תיעוד מרחפן: אלפי אוהלים לפליטים ברפיח
(צילום: רויטרס)
לקראת ההכרעה בנושא, ynet עושה סדר בסוגיית רפיח: המצב בעיר, חשיבותה האסטרטגית, האתגרים הצבאיים שמחכים בה, ההתנגדות הבינלאומית, ההשפעה האפשרית על היחסים עם מצרים והתגובה של חמאס לאיומים.
העיר שחולקה לה
רפיח היא העיר הדרומית ביותר ברצועת עזה, ושורשיה מתועדים עד למאה ה-15 לפני הספירה, אז היוותה נקודת מעבר על "דרך הים" ששימשה צבאות, סוחרים ואחרים שעלו ממצרים צפונה או מזרחה. במלחמת ששת הימים נכבשה העיר על ידי ישראל ונשארה בשליטתה עד החזרת חצי סיני, אז חולקה לשניים: 64 קילומטרים רבועים של העיר מצפון לגבול נשארו בידי ישראל, ואילו חלקה הדרומי עבר לשליטת מצרים.
הסכנה האסטרטגית התת-קרקעית
חלוקת העיר לשניים במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים פיצלה משפחות וניתקה קשרים מסחריים, אנושיים ואחרים. באופן רשמי, הדרך של התושבים לשמור על הקשרים הללו הייתה באמצעות מעבר הגבול רפיח, ובאופן בלתי רשמי על ידי מנהרות שנחפרו מתחת לגבול ושימשו בתחילה למטרות עברייניות או "אזרחיות", ובהמשך לטרור (הברחת אמל"ח, כניסה ויציאה של מחבלים וכו').
רפיח נמצאת במרכזו של "ציר פילדלפי", הנמתח מהים התיכון מזרחה, לאורך 15 הקילומטרים של הגבול בין ישראל למצרים. הציר הוא מקור חיים עבור ארגוני הטרור ברצועה: הם לא רק מבריחים דרכו נשק, אלא גם שולטים בהעברת סחורות, שבאמצעותן ממומנת הפעילות הצבאית ומתוחזקת השליטה באוכלוסייה. בישראל סבורים ששליטה על הציר או נטרול שלו (ייתכן שבאמצעות מכשול תת-קרקעי), יאפשרו כיתור של הרצועה וינתקו את חמאס מחצי האי סיני.
איך מפנים יותר ממיליון עקורים
עד 7 באוקטובר חיו ברפיח "העזתית" כ-250 אלף איש. לפי האו"ם, בשיא המלחמה מנתה אוכלוסייתה כ-1.3 מיליון בני אדם, רובם המכריע אולצו לעבור אליה מצפון הרצועה וממרכזה בשל הלחימה האינטנסיבית ובהתאם לקריאה של צה"ל אליהם להתפנות. בתחילת אפריל, עם יציאת צה"ל מחאן יונס, החלו עקורים לעזוב את רפיח ולעלות מעט צפונה, אולם אין נתון רשמי על מספרם.
חלק מהפליטים בעיר מצטופפים בדירות ובבתי קרובים, אך הרוב המכריע חיים מזה חודשים באוהלים בפארקים, באצטדיונים או בכיכרות. האזורים העמוסים ביותר הם במערב העיר ובמרכזה, והצפיפות פוחתת בחלק המזרחי של רפיח, הקרוב יותר לגבול עם ישראל.
ההיבט ההומניטרי הוא קריטי בכל הקשור למבצע צבאי אפשרי. לחימה באנשי חמאס והג'יהאד האיסלאמי הנטמעים בסמטאות ובמנהרות, כשלידם ומעליהם מאות אלפי אזרחים, עלולה לגבות את חייהם של רבבות, ולכן היא עומדת במוקד ההתנגדות של הקהילה הבינלאומית למבצע. גם בהנחה הישראלית האופטימית, שלפיה פינוי רוב האוכלוסייה לאזור ההומניטרי שבין אזור אל-מוואסי לחאן יונס יארך כשבועיים-שלושה, לא ברור כיצד יתממש מבצע צבאי מיידי בעיר.
מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש קרא ל"כל מי שיש לו השפעה על ישראל לעשות כל שניתן כדי למנוע מתקפה על רפיח". מנכ"ל ארגון הבריאות העולמי, ד"ר טדרוס אדהנום ג'ברייסוס, הזהיר כי מתקפה מקיפה תוביל לקטסטרופה הומניטרית. אלא שישראל ממשיכה להתעלם בנימוס, ודובר צה"ל בערבית פרסם במקביל הודעה לתושבי רפיח ובה עדכן על הרחבת האזור ההומניטרי: "בנוסף ללחימה בחמאס ולהמשך פירוקו, אנו ממשיכים לעשות מאמצים הומניטריים חריפים לשיפור המצב ההומניטרי בתוך רצועת עזה כי המלחמה שלנו היא נגד חמאס, לא נגד תושבי עזה".
התרחישים האפשריים
א. בשעות/ימים הקרובים עשויים המתווכים להוביל את ישראל וחמאס להסכמה על עסקה שבמסגרתה ישוחררו כל השבויים והחטופים הישראלים בתמורה לשחרור מספר גדול של אסירים פלסטינים, הפסקת אש ארוכה, חזרת העקורים לצפון הרצועה ונסיגה בקנה מידה כזה או אחר של כוחות הצבא מהרצועה (כרגע כוחות צה"ל נמצאים בעיקר בפרוזדור נצרים ובאזור החיץ לאורך הגבול). במקרה כזה, פעולה צבאית ברפיח לא תצא לפועל בטווח הנראה לעין.
ב. בהתאם למאמצים האמריקנים של החודשים האחרונים, העסקה עשויה לכלול בסיס להסכמי נורמליזציה עם סעודיה והידוק הברית האזורית נגד איראן ושלוחיה. במקרה כזה ייתכן שהיא תהיה כרוכה בכניסה משמעותית של הרשות הפלסטינית לרצועה כחלופה לשלטון חמאס. גם בתרחיש זה, הפעולה המתוכננת ברפיח תבוטל דה-פקטו.
ג. אפשרות נוספת היא שחמאס יסרב לתנאי העסקה. מצב שכזה עלול לקלוע את ישראל בין הפטיש לסדן: היא תישאר בלי החטופים ובלי תמיכה בינלאומית לפעול רפיח, אך תהיה חייבת להיכנס לעיר כדי לפרק את חטיבת חמאס המקומית שטרם טופלה ולפגוע בצירי הברחות האמל"ח מסיני.
צה"ל תכנן כניסה מדורגת
צה"ל, לכאורה מנותק מההתפתחויות המדיניות, נערך כאמור כבר חודשים לכניסה לרפיח והרמטכ"ל הרצי הלוי אישר את כל תוכניות הפעולה בעיר ובעיירות המרכז. בשבוע האחרון הושלמו קבוצות פיקוד בדרגים הטקטיים של פיקוד הדרום עד לרמות החטיבות והגדודים, בעיקר הסדירים, שאמורים להיכנס פנימה (אוגדות החוד 162 ו-98).
חלק מהטנקים של צה"ל לטובת המהלך כבר נערכו במרחב הגבול בדרום העוטף. בכל מקרה, הפעולה תהיה מדורגת בהתאם לשלבי עזיבת האוכלוסייה, ותתקדם לתוך השכונות שיפונו. בכך תישאר אופציה לעצור לטובת מו"מ או עסקה עתידית.
בישראל יודעים, לפי ניסיון החודשים האחרונים, שתמרון קרקעי עלול לסכן חטופים שלפי הערכות מוחזקים ברפיח כשכפ"צ אנושי לבכירי חמאס. גם אם תיחתם עסקה בקרוב, סביר להניח שמנהיג הארגון ברצועה יחיא סינוואר ישאיר לצידו כמה חטופים חיים, ככל הנראה חיילים, כתעודת ביטוח לשרידותו ולשרידות חמאס.
ביבי לא לבד?
נתניהו אינו הבכיר הישראלי היחיד שהקפיד להדגיש בחודשים האחרונים שאין מנוס מפעולה ברפיח. גם חברי הקואליציה המקורית שלו – משר הביטחון יואב גלנט ועד השותפים מימין בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר – חזרו על כך שוב ושוב. שני האחרונים אף מאיימים בפירוק הממשלה במקרה שהפעולה הצבאית לא תצא לפועל.
מנגד, באגף הנחשב מתון יותר בקבינט המלחמה, הקולות מעט שונים. השר בני גנץ, שעד לאחרונה אמר גם הוא שמבצע ברפיח מחויב המציאות, נשמע אחרת ככל שהתרבו הדיווחים על התקרבות לעסקה מול חמאס. בשבוע שעבר הוא כבר הבהיר ש"השבת חטופינו חשובה מכניסה לרפיח". שותפו למחנה הממלכתי גדי איזנקוט היה חריף אף יותר, ושלח איום ברור בהתייחסו ללחץ המופעל מצד סמוטריץ' ובן גביר, כשאמר: "לא אשב בממשלה שמקבלת החלטות משיקולים פוליטיים".
מה רוצים האמריקנים
פרשן ה"ניו יורק טיימס" תומאס פרידמן נחשב מקורב למדי לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן. סביר להניח שבמקרים רבים, הדברים שהוא כותב מהדהדים ותואמים את רחשי הבית הלבן. לכן, כשפרסם בשבוע שעבר פנייה לנתניהו ובה הדגיש "לפניך הכרעה גורלית - רפיח או ריאד?", היה בה יותר מרמז על האופן שבו רואה וושינגטון את התמונה האסטרטגית המועדפת עליה במזרח התיכון: עסקה מול חמאס, בתמורה להסכם נורמליזציה עם סעודיה.
פגישת בלינקן ונתניהו בישראל
(צילום: עומר מירון /לע"מ)
ארה"ב חידדה בימים האחרונים את התנגדותה למבצע ישראלי ברפיח ונימקה זאת בחשש מפעולה בתא השטח הקטן שבו דחוסים כעת כ-60 אחוזים מתושבי רצועת עזה. חרף הבטחות ישראליות לפינוי של האוכלוסייה למתחמים בטוחים ומוגדרים, חזר מזכיר המדינה אנתוני בלינקן בביקורו בארץ והזהיר את נתניהו וגלנט מפני הפעולה. הוא טען כי ארה"ב טרם ראתה תוכנית פינוי של האוכלוסייה, והודיע כי הציע "חלופות" לפלישה לעיר.
לעמדה האמריקנית יש גם מרכיבים פוליטיים פנימיים, מאחר שמדובר בשנת בחירות והממשל הדמוקרטי מעוניין לסיים את המלחמה בהקדם מחשש מהקול המוסלמי במדינות מפתח. אבל ארה"ב אינה היחידה שמתנגדת למבצע ברפיח, ולצידה ניצבות גם מדינות אחרות במערב.
האם חמאס חושש מפעולה ברפיח?
בשבוע האחרון הגביר חמאס את הלחץ הפסיכולוגי על הציבור הישראלי באמצעות פרסום סרטונים של החטופים הירש גולדברג-פולין, קית' סיגל ועמרי מירן. האם הייתה זאת טקטיקה לקידום עסקה שבה הוא מעוניין או שמא, כפי שטוענים גורמים בישראל, בשל החשש שלו מפעולה ברפיח?
תשובה חד-משמעית אין בנמצא, אבל לאורך השבוע האחרון התייחס הארגון בהרחבה לפעולה האפשרית של צה"ל בעיר. הזרוע הצבאית של חמאס פרסמה הודעה בשפה העברית שלפיה "ישראל תטבע בחולות רפיח ובלהבות מארביה". דובר התנועה ג'יהאד טהא הוסיף: "לכל מתקפה על רפיח יהיו השלכות גדולות על מציאות העקורים, המשך המו"מ וחסימת הדרך להשגת כל הסכם".
עמרי מירן וקית' סגל בסרטון שמפיץ חמאס
חבר הלשכה המדינית עיזאת א-רישק אמר: "שיתביישו נתניהו וכל תומכיו. הם לא ישיגו באמצעות לחץ ותחבולות פוליטיות את מה שהם לא השיגו בלחימה. הם שפכו טונות של חומרי נפץ על עזה ולא שברו את ההתנגדות. זהו ג'יהאד של ניצחון או מוות כשהידים".
האיום האינטרנטי של מצרים
מאז תחילת המלחמה מביעה מצרים חשש מהמצב ההומניטרי ברצועה, שעלול להוביל לשטף פליטים שייכנס לשטחה, והחשש הזה גובר כשמדובר ברפיח הנמצאת על הגבול שלה. מאז פברואר מזהיר הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי את ישראל מפני פעולה בעיר, ובימים האחרונים התבטאו שר החוץ שלו סאמח שוכרי וראש הממשלה מוסטפא מדבולי באופן דומה ("כל תקיפה ברפיח תביא לאסון ותגרום לעקירה של פלסטינים שיחפשו מקום בטוח").
הסנטימנט הזה קיבל חיזוק בסוף השבוע, כשא-סיסי ביקר באקדמיה הצבאית של מצרים, ובתיעוד שהופץ ברשת נראו החניכים לומדים על טנק המרכבה הישראלי. בתקשורת הערבית עסקו מאז בתזמון של פרסום התמונות, ותהו אם מדובר במסר מאיים כלפי ישראל על רקע האיומים בכניסה לרפיח. התהיות גברו כשהתמונות נמחקו עד מהרה מהרשת.
במקביל, העיתון הסעודי "א-שרק אל-אווסט" היוצא לאור בלונדון דיווח כי ראש שירות המידע של מצרים, דיאא רשואן, הזהיר מפני "כיבוש מחדש" של ציר פילדלפי ואמר כי הדבר יאיים באופן חמור על יחסי מצרים-ישראל.
פורסם לראשונה: 23:36, 01.05.24
