האסטרטגיה ישנה ומוכרת אז השתמשו בה גם הפעם. מתוך רצון נואש להסיט בכל הכוח את הלחץ הפנימי האדיר שמייצר מפגן ההתנגדות העממי שישראל לא ראתה כמותו, פתחה הממשלה חזית עם ארה"ב. דווקא עם ארה"ב. התרגיל ידוע: מצא אויב חיצוני, תקוף אותו וכך תכפה על יריביך מבית הפסקת אש ואפילו התחייבות לתמוך בממשלה מתוך "סולידריות לאומית". אבל זה לא יעבוד, במיוחד כלפי ארה"ב. מכל ה"אויבות" של מדינת ישראל, דווקא היא נבחרה לשמש בתפקיד הזה?
הנה הרקע: כמה בכירים אמריקנים – כולל הנשיא ג'ו ביידן, היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן, מזכיר המדינה אנתוני בלינקן והשגריר בארץ טום ניידס - העזו לייעץ לישראל, בנימוס רב, באמריקנית מאופקת, כי מוטב לבלום מעט, לפמפם את הבלמים, לשקול שוב את התנופה שבה מתנהלת חקיקת הרפורמה המשפטית, ולהזכיר בעדינות שהדמוקרטיה היא האדן העיקרי שעליו מונחים היחסים המיוחדים בין שתי המדינות שחולקות ערכים ואינטרסים. התגובה של ראש הממשלה בנימין נתניהו הקואליציה כולה התמצתה בדברים של השר עמיחי שיקלי, ששילבו גבהות לב ובורות: mind your own business.
ארה"ב עומדת לצד ישראל מאז 1948. מהראשונות להכיר בה ומהראשונות לסייע לה בעת מצוקה ובעת מבחן. רק לאחרונה, עוד בטרם שככו הדי "שומר חומות", מיהרה ישראל להגיש לאמריקנים חשבונית על סך מיליארד דולר, ההוצאות הצבאיות של המבצע. לממשל ביידן נדרשה שנה שלמה לאישור ההחזר הזה, תוך מאבק גדול בתוך המפלגה הדמוקרטית ובקונגרס, כי להיות אוהד ישראל זה לא בהכרח בון טון בארה"ב.
אבל במבט רחב יותר, המטרייה המדינית-ביטחונית-כלכלנית שארה"ב פורשת מעל ישראל היא חסרת תקדים ואינה דומה ליחסיה עם שום מדינה אחרת בעולם. אפשר להזכיר שוב את הרכבת האווירית של 1973 (הגם שעוכבה), את הסיוע הצבאי הנדיב של 3.8 מיליארד דולר בשנה, את מערכות נשק שנועדו לשמור על היתרון האיכותי של ישראל, את חלקה של ארה"ב בפתיחת שערי הברזל של ברה"מ ליציאת מיליוני יהודים, את הערבויות הכלכליות של מיליארדי דולרים לאורך שנים, את כיפת ברזל שפותחה בכסף אמריקני, את הסיוע במאבק ב-BDS, את הסכמי אברהם - מה היה עליהם ללא ארה"ב? – ואת שמירתה עלינו במועצה לזכויות אדם בז'נבה ובאו"ם, וטו אחרי וטו. ועוד לא כתבתי מילה על העמידה הנחרצת מול הגרעין האיראני. מר שיקלי, כשאתה אומר לשגריר האמריקני להתעסק בעניינים שלו, למה את מתכוון?
נכון, יש הדדיות ביחסים וישראל מהווה עוגן חשוב של המערב וארה"ב במזרח התיכון. היא גם מסייעת לארה"ב מודיעינית, ואפילו טכנולוגית, ותורמת למאבק הבינלאומי בטרור. בהחלט חשוב. אבל נזכור את הפרופורציות, בבקשה. ישראל היא הזבוב הרוכב על גב השור ואומר לו: תראה כמה אבק אנחנו עושים. אנחנו אולי לא זבוב, אבל ארה"ב היא בהחלט שור, ועוד כזה שעומד במרכז הגלובוס וכל העולם נושא אליו עיניים. טוב להיות בצד של השור הזה. ראוי גם לכבד אותו.
חברי הקואליציה מיהרו להסתער על האמריקנים, שוכחים ומתעלמים מההיקף העצום של הסיוע, מההיסטוריה, ולא פחות - מהציפיות לעתיד. "אל תתערבו לנו", הם אומרים. מה בדיוק עשה בנימין נתניהו על במת הקונגרס ב-2015 כשנאם נגד מדיניות ארה"ב בסוגיית הגרעין? לא התערב?
ד"ר נחמן שיצילום: ג'ורג' גינסברגבארה"ב חיים שישה מיליון יהודים. זו הקהילה היהודית הגדולה בעולם מחוץ לישראל. אנחנו מקיימים עימם יחסים ארוכים ועמוקים. לעיתים קרובות אנו פונים אליהם ומבקשים עזרתם כדי להשפיע על עמדות של נבחרי ציבור מהנשיא ומטה - של מפלגות, מוסדות פיננסיים, חברות מסחריות, אקדמיה. בוושינגטון פועל איפא"ק, ארגון לובי מהחזקים והמשפיעים ביותר, שמקדם את ענייניה של ישראל בפני הממשל. מה זה אם לא התערבות?
במקום להיסחף ברטוריקה של העימות הפנימי, במקום להשליך לאש הבוערת בקרבנו גם את שיתוף הפעולה האסטרטגי החיוני לקיומה - קיומה ממש - של ישראל, כדאי לקחת נשימה ארוכה ולהאזין היטב לעצות של ידידינו מעבר לים. הגשרים בינינו לבינם עדיין יציבים, אבל לפעמים מה שרואים משם, לא רואים מכאן. זוכרים?
- ד"ר נחמן שי היה שר התפוצות בממשלת בנט-לפיד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
