כשהמדינה כולה עוסקת בשאלה מהי דמוקרטיה - שלטון הרוב או הגנה על זכויות הפרט? מחייבת הפרדת רשויות, ואיזו? – נראה כאילו שיכחה קולקטיבית נפלה עלינו לגבי השאלה מהי יהדות. הצד הזה במשוואה "מדינה יהודית ודמוקרטית" כמעט שלא נדון, בוודאי לא בגלוי ובמודע. טוב, תגידו, מה כבר יש לשאול? הרי כולנו יודעים מה זאת יהדות. אז תזכורת זריזה: עד לא מזמן כולנו חשבנו ש"ברור" מה זאת דמוקרטיה, ואז גילינו שמתחת לאותה מילה מסתתרות הבנות שונות של מבנה שלטוני. ואם חשבתם שדמוקרטיה זה מסובך, בהקשר הישראלי שאלת היהדות מסובכת עוד יותר.
לרוב, כשאנחנו מדברים על יהדות, אנחנו מתבססים על הנחות יסוד לא מדוברות שאותן אנחנו רואים כמובנות מאליהן וככאלה שלא צריכות הסבר, הרחבה או הנמקה. אולם אנשים שונים נושאים איתם תשובות שונות שהן "ברורות-מאליהן". תחשבו, למשל, על דיאלוג (אם עוד יש כאלו) בין אדם ש"ברור לו" שיהדות היא דת, לבין מישהו ש"ברור לו" שהיהדות היא קבוצה אתנית. מה יקרה כשהם ישוחחו, למשל, על השאלה האם ואיך ניתן לחבר באופן מוסרי וערכי בין יהדות לדמוקרטיה? זה יהיה דו-שיח של חירשים, כי לכל אחד מהם יש בראש רעיון אחר לגבי השאלה מהי יהדות. לכן לא רק שכל צד לא מבין את השני, הוא כלל לא יכול להבין אין האחר חושב את מה שהוא חושב.
הרעיונות המרכזיים שמסתובבים בשטח הם שהיהדות היא דת (הדת היהודית), תרבות (התרבות היהודית), קבוצה אתנית (גנטית, צאצאים גנטיים של האימהות והאבות), קבוצה היסטורית (בעלת עבר משותף, אמיתי או מדומיין), עם (קבוצה אתנית-תרבותית-דתית), לאום (קבוצה גיאוגרפית-תרבותית), וסוג של תפיסה ערכית ("המוסר היהודי"). וכל המשמעויות השונות האלו של המלה משחקות במחשבות הקולקטיביות והאישיות שלנו בלי שניתן לעצמנו דין וחשבון על כך. וכל זה עוד לפני שפתחנו שאלות כמו מהי הדת היהודית, מה מאפיין את התרבות היהודית או מה טוען "המוסר היהודי".
הבעיה כאן איננה רק שאנחנו לא מודעים להנחות היסוד הנסתרות שלנו ולא מצהירים עליהן, אלא שהסתכלות לעומק מגלה שבכל אחת מההבנות האלה ישנם פגמים מהותיים שיוצרים אבסורדים מסוגים שונים. למשל, האם מי שטוען שהיהדות היא דת – אמירה שנשמעת גם בקרב חרדים וחרד"לים וגם בקרב חילונים – באמת מוכן לעמוד מאחורי הקביעה שהחילונים בישראל אינם יהודים? ואם כן, האם הוא גם לוקח בחשבון את העובדה שהזרם היהודי שגדל במהירות הגבוהה ביותר בארה"ב הוא של אנשים המגדירים את עצמם "יהודים ללא דת" (Jews of no religion)?
והאם מי שטוען שהיהדות היא לאום, באמת מוכן לוותר על כל היהודים שרואים את עצמם בני הלאום האמריקני, הצרפתי או הבריטי (אך בני העם היהודי)? מי שחושב על קבוצה אתנית, זוכר שמשום מה בקבוצה הגנטית הספציפית הזו החיבור הגנטי החשוב הוא רק זה של האם (דבר שקיים בהיסטוריה היהודית רק מתקופת עזרא ונחמיה)? ואיפה בדיוק הגן היהודי, שלא נמצא עד היום? וכיצד מי שמדבר על היסטוריה משותפת יתמודד עם השונות העצומה בהיסטוריה של קהילות יהודיות שונות?
ד"ר הגר להבאלון גטיניו, יח״צ ספירוהאם זה שטוען שיהדות היא תרבות באמת יכול להגדיר מהי בלי להשתמש בטיעון שזו התרבות שנוצרה בידי היהודים (כלומר, להיעזר בהנחות שאינן מבוססות על תרבות משותפת), וגם כך להתקשות מאוד להסביר את המאפיינים שלה? והאם קביעתו של הלל הזקן שהיהדות, על רגל אחת, היא המוסר הקובע כי אין לעשות לאחר את מה ששנוא עליך וכל היתר הן רק הרחבה, באמת מחזיקה מים?
כשמדברים על יהדות, הבעיות האלה לא משאירות ברירה אלה לסגת לאסטרטגיות צירופים של גם וגם וגם. אבל גם כאן נתקלים בסוף בבעיה, כי כמה "גמים" כבר אפשר להוסיף? מצב שבו מושג אינו מתקיים אלא בצירופם של כמה מרכיבים שונים, כשלא ניתן לזקק אותו, הוא מצב של סיכון וסיכוי. זהו מצב נזיל שבו חלקי הפאזל נפרדים זה מזה. העדרו של מו"מ להגדרה מחודשת עשוי לפרקו לרסיסים. בשביל זה צריך קודם כל מודעות.
- ד"ר הגר להב היא מרצה בכירה במחלקה לתקשורת במכללת ספיר וחוקרת סוציולוגיה של האמונה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 07:13, 24.09.23
