ראש שב"כ: חוסר היציבות - זריקת עידוד לטרור
(צילום: גו-לייב)
בנאומו השבוע באוניברסיטת רייכמן העלה ראש שב"כ רונן בר התרעה אסטרטגית חריגה בדבר ערעור דימויה של ישראל בעיני אויביה נוכח השסעים הפנימיים המעמיקים, ובכך הציב מראה שממנה נשקף הנזק האסטרטגי שנגרם בגלל ארבע שנים של כאוס פוליטי. הנורה האדומה שהדליק מצטרפת לעוד ליקוי חמור שהתפתח בצל המשבר והוא הקושי לגבש אסטרטגיה ולקדם הכרעות בסוגיות קיומיות, מבית ומחוץ, על רקע קיומן של ממשלות קצרות ימים שרוב מעיניהן נתונים לשרידות ולחילופי מהלומות עם יריבים פוליטיים.
בישראל לא ניתן כיום לנהל דיון ענייני בסוגיות אסטרטגיות. כל התפתחות - לרבות כאלה שכלל אינן קשורות אליה - כל הישג וכל מחדל, מפקקי תנועה ועד תמורות בארכיטקטורה העולמית, נקראים מבעד למשקפיים הפוליטיים ומשמשים אמצעי לתשבוחות עצמיות או להוקעת היריב. המורכבות נעלמה מהשיח, שנשלט על ידי סיסמאות באופן שמשקף זלזול לא מבוטל של הצמרת הפוליטית בשיקול הדעת ובתפיסת המציאות של הציבור. זהו שיח יצרי שסוחף לקרבו את גורמי המקצוע, גם ללא רצונם, ומטשטש בין הפוליטי לענייני.
הנושא הפלסטיני ממחיש גם הוא את ליקוי המאורות המכה במרחב הפוליטי. מדובר בתחום סבוך במיוחד שבו היעדר יכולת ו/או רצון לגבש אסטרטגיה ארוכת טווח מתעל את כלל הממשלות בשנים האחרונות להכתיר את "השקט" כדוקטרינה - הן בעזה והן ביהודה ושומרון - ואת הכלכלה לאמצעי פעולה מוביל. בפועל, נוצרת "מדגרה" שבה מתפתחים איומים אסטרטגיים: חמאס מתחזק (בעיקר בעזה), הרשות הפלסטינית נחלשת, וביהודה ושומרון מואץ מיזוג כלכלי שעלול להוות מסד להיתוך מדיני.
ד"ר מיכאל מילשטייןהסוגייה האיראנית מגלמת גם היא את המגמה הזאת. בימים האחרונים השיקו ראש הממשלה יאיר לפיד ומפלגת "יש עתיד" קמפיין תקשורתי שנועד להציג את המבוי הסתום שאליו נקלעו שיחות הגרעין עם המערב כ"הצלחה" של ממשלת ישראל. ניתן להתווכח על התבונה שבמאמצים לסכל את החזרה להסכם, במיוחד בהיעדר חלופה אסטרטגית ריאלית לעצירת תוכנית הגרעין של איראן, הקרובה מתמיד לצבירת חומר בקיע מספיק לייצור נשק גרעיני. מה שברור הוא שהגורם היחיד המעכב בשלב זה את החזרה להסכם הוא המנהיג עלי חמינאי. אלמלא התעקשותו לקשור בין חידוש הסכם הגרעין לבין סגירת החקירות המתנהלות נגד איראן על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, ניתן להניח שהצדדים כבר היו מגיעים להסכם על אף התנגדותה הקולנית של ישראל.
ד"ר רז צימט וכך, גם בסוגייה הקריטית הזאת מתגלה קושי לגבש אסטרטגיה סדורה ולהציג בפני הציבור המבולבל תמונה שהיא מורכבת ממילא, ואשר הופכת לדיון בדבר האשמה או ההישג של הממשלה הקודמת או זו הנוכחית. קורבן הכאוס הפוליטי הוא האינטרסים הלאומיים של ישראל. הגענו לנקודה שבה לא יהיה מוגזם לצפות ואף לדרוש מהפוליטיקאים להתעלות מעל העימותים ברוח "הישרדות" שהם מנהלים בשנים האחרונות, להבין את גודל הנזק האסטרטגי שנגרם ולשקללו במהלכיהם.
לציבור יש בהקשר הזה תפקיד מרכזי כמי שצריך להציג סימני שאלה וקולות ביקורת נוכח מאמץ הפוליטיקאים לעיצוב התודעה בצבעים מגמתיים של שחור ולבן, ולתבוע - במיוחד לקראת הבחירות - להציג משנה ברורה ובהירה בסוגיות הליבה הלאומיות, תוך הבהרה שאלה יהיו שיקולים מרכזיים בהצבעה.
- ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן; ד"ר רז צימט הוא מומחה לאיראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ובמרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל אביב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
