יש מאמרים שאתה חושש לכתוב. זה אחד מהם. בשנתיים האחרונות כל כך הרבה פעמים גורמים חסרי אחריות דאגו ליירט כל פשרה שהוצעה בלי קשר לתוכנה, כשהם מצהירים ש"עדיף משבר חוקתי על פשרה רעה", עד שהעט הכותב כבר מגמגם מעצמו. נדמה שאף הוא חושש שהחשיפה תביא שוב את הקנאים - שהפכו עצמם לשומרי החומות של המשפט הישראלי - לנסות לחסלה, כפי שעשו לפני 7 באוקטובר, ולמרבה התדהמה גם אחריו - אף שראו את מחיר עיקשותם. החשש הוא שמא עדיף לא לבזבז את זמנך וזמן קוראיך על אחיזת עיניים שתוליד שוב מפח נפש.
מאחר שזה בדיוק מה שהקנאים מבקשים שיקרה - שאיש לא יעז להציע פשרה - העט חייב להמשיך ולדרוש פשרה, וכולנו חייבים כעת לברך על מתווה לוין-סער שעשוי לסיים את המצב ההזוי שבו לוחמינו ממשיכים לחרף נפשם בגבולות בעוד שראשי מערכת המשפט ממשיכים לשחק במשחקים ילדותיים רוויי אגו וכוח.
בראש ובראשונה מגיעות הברכות לתא"ל דדי שמחי ולשר לשעבר יזהר שי, שבשם בניהם שנפלו להגנת כולנו בקרבות הגבורה דרשו מהצדדים השונים לגלות בגרות ולהגיע לפשרה. העובדה שהם הצליחו להתקדם בציר לוין-סער (שגם להם מגיעות ברכות על ההסכמה. מגוף ראשון ומותש אני יכול להעיד שהמרחק ביניהם היה גדול מאוד ולגמרי לא פשוט לגישור) נותנת תקווה שהם גם יוכלו להצליח בציר מול מפלגות האופוזיציה. אם מישהו יוכל לנתק את חברי האופוזיציה מאימת הקנאים שאוסרים עליהם כל פשרה - אלה האבות הללו. הלוואי.
הברכות מגיעות גם להסדר עצמו, שלגופו הוא טוב דיו, גם אם לא הכי טוב שניתן. עצם החלתו רק מהכנסת הבאה הוא דבר נכון: כך ראוי לקבוע הסדרים חוקתיים באופן שמנתק אותם מאינטרסים צרים תלויי זמן ומקום. באופן זה גם החוק יעמוד למבחן הציבור טרם כניסתו לתוקף, וזה יאפשר לעם לומר את דברו. מעולה.
ההסדר גם יורד לשורש הבעיה: היעדר "חוק יסוד: חקיקה". מה שראוי היה שיהיה נקודת הפתיחה לכל רפורמה חוקתית, ונדחק משיקולים פופוליסטיים
ההסדר גם יורד לשורש הבעיה: היעדר "חוק יסוד: חקיקה". מה שראוי היה שיהיה נקודת הפתיחה לכל רפורמה חוקתית, ונדחק משיקולים פופוליסטיים. מוצע כעת שהוא יכונן תוך שהוא יקבע שחוקי היסוד יוגבלו רק לנושאים מתאימים לרמה החוקתית (זהות המדינה, זכויות האדם וסדרי המשטר) ושהליכי החקיקה שלהם יהיו שונים מאלה של החוקים הרגילים כך שלא ניתן יהיה להעבירם במחטף (למשל ארבע קריאות בשתי כנסות). משעה שזה נקבע, ברור שמתייתרת האפשרות לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד (למעט בנושא האקוטי של בחירות). הרי אלה שטוענים שלעליון סמכות לביקורת שיפוטית על חוקי יסוד מתבססים על כך שלמעשה בישראל חקיקת חוק יסוד אינה שונה מחקיקת חוק רגיל. כעת זה יהיה כבר לא נכון.
בדרך זו גם מתייתרות כל מיני תיאוריות קצה שאומצו על-ידי העליון בשנים האחרונות, כמו "השימוש לרעה בסמכות מכוננת" ו"תיקון חוקתי שאינו חוקתי"
בדרך זו גם מתייתרות כל מיני תיאוריות קצה שאומצו על-ידי העליון בשנים האחרונות, כמו "השימוש לרעה בסמכות מכוננת" ו"תיקון חוקתי שאינו חוקתי". עצם אימוצן מאכזב אך לא באמת מפתיע. רק מעטים יתנגדו לאמץ תיאוריות שמעניקה להם כוח עצום. כפי שהכנסייה אימצה במאה ה-13 את תורת המשפט של תומס אקווינס, שהעניקה לה מעמד עליון וכוח גובר על המלך - כך העליון עשה אצלנו כשאימץ דוקטרינות שמאפשרות לו לבטל חוקי יסוד.
ההצעה גם מסדירה סוף-סוף כיצד תיעשה ביקורת שיפוטית על חקיקה רגילה: רק על-ידי העליון וברוב ברור מקרב כלל שופטי בית המשפט העליון. יש לקוות שבעקבות זאת לא נראה שוב שופטי עליון פוסלים חוק, ואפילו חוק יסוד, על חודו של קול בהרכבים משתנים - כאילו מדובר ב"שליט האפלטוני" שנמצא מעל לרצון העם.
ההצעה לשינוי הוועדה לבחירת שופטים מצריכה עדיין ליטוש רציני. שני צעדים חיוביים בה: הראשון - לאופוזיציה ניתנת זכות וטו על מינוי שופטים לעליון. הרפורמה ביקשה לתת לקואליציה רוב מוחלט למינויים, כשמוביליה לא הסתירו את רצונם להחליף מהר את בעל הבית בעליון. זה כבר לא יקרה, משום שהמתווה מעניק שוויון לקואליציה ולאופוזיציה למרות הפער ביניהן. בהנחה שמבחינה אידיאולוגית יהיה תמיד צד שיתמוך באידיאולוגיה השלטת בעליון וצד שיתנגד לה - קיבלנו איזונים לטווח ארוך.
ביטול הווטו של שופטי העליון לגבי מינוי עמיתיהם לבית המשפט ראוי. בית המשפט העליון שלנו היום הוא בינוני ואפור בדיוק משום שהוא תולדה של נישואים בתוך המשפחה
הצעד החיובי השני - ביטול הווטו של שופטי העליון לגבי מינוי עמיתיהם לבית המשפט. בית המשפט העליון שלנו היום הוא בינוני ואפור בדיוק משום שהוא תולדה של נישואים בתוך המשפחה (כפי שחלק מהשופטים בדימוס מצהירים בגלוי בעיוורון מוחלט). כדי לשקם את היוקרה ולחדש את אמון הציבור בו חייבים לגוון וגם להכניס ענקי משפט מהסוג הגביזוני, ששומרי החומות שיושבים בהיכל מאוימים מפניהם אבל המשפט והעם זקוקים להם מאוד.
לא ברור מה רבותא בהחלפת שני נציגי לשכת עורכי הדין בשני עורכי דין שנבחרים על-ידי האופוזיציה והקואליציה בכנסת
בצד השלילה, לא ברור מה רבותא בהחלפת שני נציגי לשכת עורכי הדין בשני עורכי דין שנבחרים על-ידי האופוזיציה והקואליציה בכנסת. פוטנציאל השחיתות של מי שהוא או חבריו מופיעים לפני שופטים שהוא ממנה לא משתנה, והפוליטיזציה לא פוחתת. מוטב להוציא את עורכי הדין מהוועדה בכלל ולכלול שופטים בדימוס שימונו על-ידי האופוזיציה והקואליציה, או הסדר דומה. הם בוודאי יהיו פחות פוליטיים.
אז כן, זו הצעה טובה לפחות לתחילת הדיונים, והיא באה לעולם בזכות שני אבות שבלי קשר לגורל הכואב שאיחד אותם הם אנשים טובים במובנים רבים - וזה כשלעצמו לא רק מקהה את החששות, אלא גם מעניק תקווה שמא הפעם זה יצליח. אמן.
