תומכי האסלאם הפוליטי בטורקיה נאלמו דום כשראו את התמונות של נשיאם רג'פ טאיפ ארדואן באנקרה עם הנשיא הישראלי יצחק הרצוג. תדהמתם גדלה כי הם הבינו שארדואן רציני בכוונותיו להדק את הקשרים הכלכליים, הפוליטיים ואפילו הצבאיים בין שתי המדינות. התגובות של האיסלאמיסטים הללו נעו בין גינוי הביקור לבין הצדקה שלו.
ניתן ללמוד רבות ממהלך זה על התנהגותו הפוליטית של ארדואן, אבל קבלת הפנים להרצוג לא הייתה התפנית הראשונה שהוא עשה. לפני כן הוא ניסח מחדש את היחסים עם איחוד האמירויות, עם סעודיה ועם מצרים, וביקש מהערוצים המצריים האופוזיציוניים באיסטנבול לרכך את הביקורת על טורקיה, ולכן נעצרו תוכניות פופולריות של אנשי תקשורת מצרים ידועים. הוא גם גיבש הבנות עם רוסיה והתמקח עם נאט"ו ועם המערב על סוגיית הפליטים הסורים, כדי לממש את האינטרסים הכלכליים והאסטרטגיים של טורקיה. היום הוא מתמקח איתם על העמדה כלפי המלחמה באוקראינה.
אם כן, מיהו ארדואן? חלק מהאיסלאמיסטים מדמיינים אותו כמי שרוצה לעמוד בראש החליפות האסלאמית החדשה. אולם נדמה שארדואן האמיתי הוא דווקא זה המתמודד עם המציאות הפוליטית, ושבסופו של דבר מבקש לקדם קודם כול את האינטרס הפוליטי האישי שלו ואת האינטרסים של טורקיה. הוא הרי פוליטיקאי שהסכים לעצב מחדש את זהותו האידיאולוגית ולדלג מהמשבצת של האסלאם הפוליטי למשבצת של החילוניות והדמוקרטיה שלפיהן נוהגת המדינה. הוא לא ביקש לשנות את החוקה ולאסלם את המדינה במהלך 20 שנה של שלטון בכוח, וגם לא היסס להקריב את חבריו הקרובים, כמו עבדאללה גול ואחמד דאוטוגלו, כדי להגן על כוחו, על השפעתו ועל פרטיותו. למעשה, גם כששינה את חוקת ארצו היה זה כדי לשמור על השלטון.
החזון שלנו, המוסלמים, בנוגע לעולם בכלל, ולפוליטיקה בפרט, הוא הבעיה. זה הדמיון הפוליטי של האיסלאמיסטים שגרם לנו לראות דברים מנקודת מבט לא מציאותית
אז שוב, מיהו ארדואן? זה שהאיסלאמיסטים תופסים כמייצג הבלעדי של מאווייהם, גם אם הוא עושה זאת בתחכום? זה שנתפס כמי שתמך אידיאולוגית בתנועות אסלאמיות בתקופת האביב הערבי? או המנהיג הפרגמטי שמבקש להישאר בשלטון? בעיניי, כל התשובות נכונות, שכן התורה הארדואנית כולה מתנקזת לאינטרסים, מאזני כוחות ופרגמטיות פוליטית. הוא לא הראשון לעשות זאת בתולדות המנהיגים המוסלמים. גם השליטים העבאסים, האיובים, הממלוכים והעותמאנים התאמצו לשמור על השלטון בדרכים שונות.
ההצהרות של הנשיאים הרצוג וארדואן
(צילום: רועי עידן)
האם, למשל, ארדואן שונה מסעד א-דין אל-עותמאני, פילוסוף ומומחה בתורת המשפט האסלאמי, שכתב והציג תיאוריות נגד העריצות הפוליטית והדתית? לימים הוא נבחר לראשות הממשלה במרוקו ופעל לנורמליזציה עם ישראל. הוא התחייב לאינטרסים הלאומיים של ארצו ולאינטרסים האישיים שלו כראש ממשלה שרוצה להישאר בשלטון. כך גם ראשד אל-רנושי והאיסלאמיסטים הטוניסאים, שדבקו לבסוף בתוכניות של קרן המטבע הבינלאומית, שהיו מושא לביקורת שלהם כשהיו באופוזיציה.
מוחמד אבו רומאןהאם האמור לעיל אומר בהכרח שמנהיגים וכוחות אסלאמיים אלה ויתרו על העקרונות והערכים שלהם? אי אפשר לומר זאת בהכללה, ואני חושב שעלינו להבחין בין שני עולמות: האידיאולוגי והממשי. בין מה שאנחנו רוצים למה שאנחנו יכולים לעשות. ההבדל הוא בין "הסכם חודייביה", שבו נכנעו תושבי מכה למוחמד במאה השביעית, ו"היו יראים את אלוהים ככל יכולתכם" (סורה 64 בקוראן, פסוק 16), לבין האידיאולוגיה שהגדירה את האסלאם הפוליטי, שמבוסס על תפיסה של היסטוריה בלתי מציאותית. החוטים האידיאולוגיים רקמו מהדמיון בגד יפה שכולם משבחים, אבל אי אפשר ללבוש אותו.
מבלי להצדיק כוחות כאלה או אחרים, ניתן לסכם שהחזון שלנו, המוסלמים, בנוגע לעולם בכלל, ולפוליטיקה בפרט, הוא הבעיה. זה הדמיון הפוליטי של האיסלאמיסטים, כדבריה של הפעילה המצרית היבה ראוף עיזת, שגרם לנו לראות דברים מנקודת מבט לא מציאותית פעמים רבות. הרי ההיסטוריה האנושית, ולא רק זו של הערבים והמוסלמים, היא תוצר של מהלכים, אירועים ועובדות, השונים מפנטזיות ומרעיונות אידיאליסטיים רבים שנשתלו במוחותיהם של אנשים. הפרדיגמה האידיאליסטית רחוקה מאוד מהחוקים האמיתיים ששולטים בעולם, וארדואן מבין זאת כמו רבים לפניו.
- מוחמד אבו רומאן הוא שר לשעבר בממשלת ירדן ומומחה למחשבה מוסלמית ולמדעי המדינה. המאמר המלא התפרסם בעיתון "אל-ערבי אל-ג'דיד", היוצא לאור בלונדון. גרסה זו מתפרסמת בחסות פרויקט "אופק", המשותף למכון ון ליר בירושלים, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת. תרגום מערבית: רוני ברדה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
