יותר מחמישה חודשים שחלקים נרחבים בצפון הארץ הפכו לאזורי רפאים, ומצוקת התושבים גוברת. יישובים רבים פונו, הכבישים חסומים עקב איום טילי הנ"ט והתיירות כמעט ואינה קיימת.
הכותרת
מאחורי איום המנהרות של חיזבאללה
22:15
הבוקר שיגר חיזבאללה מטח כבד של יותר מ-100 רקטות לשטח ישראל. חלק מהרקטות התפוצצו בגולן, ואחרות יורטו. לא היו נפגעים, אבל ביישובי הצפון חווים את המתיחות ביתר שאת. צה"ל תקף הבוקר שלושה משגרים שמהם נורו הרקטות לעבר הגולן, ופתח בסדרת תקיפות תגובה. גם אתמול נרשם יום לחימה בצפון. זה החל עם שתי מטרות אוויריות חשודות שחדרו לשטח ישראל, ונפלו בשטחים פתוחים בצפון הגולן. בהמשך, חיזבאללה קיבל אחריות על ירי לישראל, וטען כי שיגר ארבעה כטב"מים לאזור. בתגובה לכך תקף צה"ל בבעלבכ שבעומק לבנון - 100 ק"מ ממטולה, הנקודה הצפונית ביותר בישראל.
"זה סוג של עוד יום בלחימה האין-סופית שמתנהלת בצפון, בגליל העליון וברמת הגולן כבר חמישה חודשים, העסקים קורסים. אף אחד לא ישוב לפה במצב הביטחוני הזה", הסביר בדאגה נחמן מלול, בעל בית קפה בעיר העתיקה בצפת ואב לחמישה ילדים.
"יש ימים, כמו בתחילת השבוע, שחיזבאללה יורה לעבר צפת ומירון עשרות טילים ויש אזעקות בלתי פוסקות. זו מלחמה לכל דבר. יש לנו חמישה ילדים בבית בלי ממ"ד", ציין מלול, ושיתף בחששותיו מהמצב הכלכלי: "מי יודע מה יהיה בעוד חודש, אם באמת תתחיל מערכה מלאה? אני מאוד חושש. דואג למשפחה ולפרנסה שלי. בעיר העתיקה בית הקפה שלי נשאר בין המקומות הבודדים שעוד פתוחים, אם בכלל, בצפת. כולם מפחדים ובעיקר נמצאים באי-ודאות. אנשים גם לא ממש יוצאים, לא מגיעים ואין הכנסות. אי-אפשר לחיות ככה עם כל הטילים והאזעקות בלי סוף".
גם ברמת הגולן נשמעים קולות מודאגים. בקיבוץ עין זיוון מצאנו את החקלאי הוותיק אלכס קודיש. הוא מוטרד מהאזעקות הרבות בתקופה האחרונה, מהיעדר התיירות ובעיקר מהיכולת לטפל בקרקעות החקלאיות.
"המצב לא משהו, החיים, החקלאות, מצב הרוח, הגולן שריק ממטיילים", הסביר קודיש בדאגה גדולה. "בשבועות האחרונים יש יותר ויותר ירי לכיוון החרמון, לצד ניסיונות חדירה של כלי טיס עוינים משטח לבנון לאזור היישובים הדרוזיים - מסעדה, עין קנייא, בוקעאתא ומג'דל שאמס - ואז גם אצלנו בצפון הגולן יש אזעקות ובקשה להיכנס לאזורים ממוגנים. זה מפחיד, אבל יותר מפחיד אותי שאין אנשים - הכול פה ריק לגמרי", סיפר קודיש.
2 צפייה בגלריה
זהר רודולף. "הנזקים הכלכליים עצומים, כמעט בלתי אפשרי להגיע לכוורות"
(צילום: מכוורת גליל דן סוכנות)
"רמת הגולן, הפנינה של הצפון, ללא תיירות וללא חקלאות - עץ התפוח האחרון בשורה שלי במטעי התפוחים בעין זיוון ממש קרוב לגדר המערכת, רק 15 מטרים. יש גם חשש גדול מקטיף הדובדבנים השנה. אני בכלל אקבל אישור במצב הזה להמשיך בקטיף עצמאי?", תהה קודיש. "במצב הזה הרי אף אחד לא ייקח סיכון עם משפחתו ויעלה לצפון לקטיף. ובכלל, מה שאנחנו עוברים זה כלום לעומת יישובי הגליל העליון שמופגזים כל העת".
זהר רודולף, דבוראי מקיבוץ דן שבגליל העליון, גר בימים אלה בבית ששכרה המשפחה במרכז הכרמל שבחיפה, לאחר שפונתה לפני יותר מארבעה חודשים. "אני לא רואה מתי זה נגמר", אמר זהר. "אף אחד לא אומר מתי זה יסתיים. עברנו יחד עם חברי קיבוץ דן לבית מלון בחיפה, ואחר כך שכרנו דירה במרכז הכרמל כדי שהבת שלנו זיו תוכל ללמוד בכיתה עם חבריה. בני בן ה-16 חזר לגור עם סבא וסבתא כדי להיות קרוב לחבריו. הבת שבצבא סיימה עתה קורס בצנחנים, והבן הגדול רותם סיים ארבעה חודשי מלחמה במילואים. אנחנו מפוזרים, זה בגדול מה שעובר עלינו כמשפחה".
במסגרת עבודתו, הוא נוסע כמעט כל יום לגליל העליון לבדוק את הכוורות. "להיות דבוראי בימים הללו, ימי המלחמה בגליל העליון, זו משימה מורכבת מאוד. יש ימים של ירי בלתי פוסק", שיתף זהר. "החשש הגדול זה ירי טילי הנ"ט, איש לא ממש יכול להיות מוכן אליהם ואין זמן מיגון. תראו מה קרה בקיבוץ מנרה, ביראון ובכפר יובל. זה ממש מפחיד, כולנו הופתענו מרמת הדיוק של הטילים. חוץ מזה, יש חשש כל העת מכלי טיס בלתי מאוישים שחודרים".
הוא סיכם: "בכלל אי-אפשר להגיע לכל הכוורות שלנו. חלקן בשטחים שהצבא לא מאפשר להגיע, או שהצירים המובילים לשם מאוימים. הנזקים הכלכליים הם עצומים, והדבר הקשה ביותר הוא היעדר הוודאות. האם באמת תפרוץ מלחמה כוללת? מתי נוכל לשוב לבית שאנחנו מאוד אוהבים בקיבוץ דן? עד מתי נהיה נוודים? הכול מאוד מעורפל".
