מי שמשתתף במחאה נגד המהפכה המשפטית ומכיר גם הפגנות מהעבר מרגיש שמשהו השתנה. פעם האירועים הללו היו מותאמות לפוליטיקה הישראלית, לימין מול שמאל, ביבי מול לא-ביבי. ההפגנות התאימו ל"נאום השבטים" המפורסם של הנשיא ראובן ריבלין מ-2015, שבו חילק את החברה הישראלית לארבעה שבטים: חילוני, דתי-לאומי, חרדי וערבי. אם ריבלין צודק, אין באמת סיכוי להגיע להגיע להסכמות ולהוציא את המדינה מהבוץ הפוליטי, כי המשמעות היא שמרגע שאדם נולד - הוא משויך לשבט שלו ומצביע בהתאם. אלא שמחאת החודשים האחרונים מעידה שבישראל קיימים לא ארבעה שבטים, אלא כמה עשרות, אולי אפילו מאות.
בקרב המפגינים הנוכחיים מופיעות עוד ועוד התארגנויות. בתחתית הכרזות שלהם מופיעים כבר 84 לוגואים של גופים שונים - ולכל אחד יש אמירה, תומכים ומאפיינים ייחודיים שיכולים להיות חברתיים, לאומיים, מקצועיים, חוקתיים, מגדריים, סקטוריאליים, מוניציפליים וכו' וכו'. המשמעות של ריבוי השבטים היא שאדם יכול לקבוע לעצמו כמה השתייכויות. מפגינה נגד ההפיכה המשפטית יכולה לעמוד בצומת עם קבוצת המחאה מהיישוב שלה, ללבוש חולצה של התארגנות שתומכת בזכויות נשים, לצעוד עם אנשי מילואים מיחידות מסוימות ולהדביק מדבקה של הייטקיסטים.
יש כאן שינוי משמעותי. אותה מפגינה ידעה תמיד שאלו ההגדרות שלה, אולם רק עכשיו הן הפכו אקטיביות. היא יוצאת מביתה ופועלת למען ההגדרות המגוונות שקבעה לעצמה, שלעיתים אינן קשורות כלל לעמדתה בעד או נגד המהפכה המשפטית. היא יכולה להיות אדם מורכב ומרובה אינטרסים, שמחבר את עצמו להרבה שבטים.
הפוליטיקאים, בעיקר בקואליציה, חוששים בצדק מהמחאה כי היא שוברת את השיטה הקיימת שבה לכל אדם חייבת להיות שייכות אחת, בלעדית וברורה לאחד מארבעת השבטים. כיום, אישה חרדית שגרה בירושלים, עובדת בהייטק ואם לכמה ילדים משתייכת לשבט החרדי. אבל מה יקרה אם הרעיונות של המחאה יחלחלו הלאה, כפי שכבר קורה, ואותה אישה תוכל לחשוב על עצמה כחלק ממעגלים רחבים יותר של שבטים – "תושבי ירושלים", "הייטקיסטים", "אימהות למען עתיד ילדיהן" וכן הלאה?
עוד חזון למועד. סביר להניח שנשים חרדיות לא יצביעו בבחירות הבאות לבני גנץ או ליאיר לפיד, אבל המחאה מתחילה שינוי תודעתי, ולאורך זמן יעברו עוד ועוד אנשים ממודל ארבעת השבטים לשיטת ה-400 שבטים. המשמעות הראשונה של תהליך כזה היא החלשת בסיס התמיכה של המפלגות הקיימות. בשלב הבא, יכולה להיות לכך השפעה גם על תוצאות בחירות. הרי הפוליטיקה הישראלית היא משחק עדין ושברירי שבו מעט קולות מתנדנדים יכולים להטות את הכף. ריבוי שבטים יכול להעביר את המתנדנדים בין הגושים, שממילא יעוצבו באופן אחר לחלוטין.
מוטי שטנראנשי הקואליציה הנוכחית, ובמידה רבה גם יריביהם באופוזיציה, מתקשים להבין את חוקי המשחק החדשים וממשיכים לדבר בשפה הישנה. אם ילכו להפגנות, ולא רק יקראו עליהן, הם יבינו שיש דיבור חדיש. זאת אחת הסיבות לריבוי המשתתפים בהפגנות ולפריסה הרחבה שלהם על פני כל הארץ: כל אחד מגיע בשביל השבטים שלו.
ההמצאה של המחאה, שמאפשרת להכיל מספר גדול של דעות ורעיונות, יכולה לשנות את פני הדמוקרטיה גם לטווח הארוך ולשמור על האופי הליברלי שלה. נאום השבטים של הנשיא ריבלין התבסס על ההנחה שאזרחים מביעים את דעתם אחת לכמה שנים, בבחירות, בלי לסטות מהשייכות שלכאורה נכפתה עליהם. המחאה מספקת כלים חדשים לחיבור בין אנשים ושוברת את השיטה.
- מוטי שטנר הוא יזם הייטק, משקיע ומרצה באוניברסיטת רייכמן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
