סטודנט זר למדע המדינה לו נחת בישראל, היה מתקשה להבין כיצד עובדת כאן המערכת הפוליטית. ולא, זאת לא הממשלה הזאת המתפרשת על פני כל הקשת הפוליטית שהייתה מפתיעה אותו, אלא המערכת כולה שמתמודדת עם שיבוש מתמשך.
הצעת החוק להגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות לכאורה אינה תואמת את שיטת המשטר הפרלמנטרית, אלא את זאת הנשיאותית; לא את זאת שבה נדרשת קואליציה של מפלגות כדי למשול, אלא את זאת הבוחרת את ראש המדינה כשמשך כהונתו קבוע מראש וקשה עד בלתי אפשרי לקצר אותה. אלא שבמציאות הישראלית לא ממש מוכנים לגעת בתפוחי האדמה הלוהטים – פה נגעו בבחירה הישירה, שם בהעלאת/הורדת אחוז החסימה. ב-30 השנים האחרונות עברנו קרוסלה של בחירות משטריות משונות כולל רצף בחירות, והסחרחורת כולה עלינו.
כדי לכייל את המערכת המשובשת נדרשת חקיקה שאינה בהכרח תואמת את שיטת המשטר כמו הגבלת הכהונה לראש הממשלה לשתי קדנציות. בכל מקרה מדובר בעניין בריא במונחים של ניהול ענייני המדינה, כי שמונה שנים מאפשרות עקומת למידה ראויה מצד אחד, ומפחיתות את הסיכוי להשתלטות אדם אחד – מוכשר ככל שיהיה – על המערכת.
לא יעזרו אלף מחקרים וניירות עבודה של גופים רציניים, עד שלא תקום מנהיגות חוצת מחנות שפועלת לעשות שינוי יסודי במערכת ולא רק פתרונות ביניים
השאלה היא אם הגבלת הכהונה מספיקה. במקביל יש יוזמות בצמרת למניעת כהונה של ראש ממשלה תחת כתב אישום והורדה בחזרה של אחוז החסימה. אבל שוב, גם כאן מדובר על טלאי. במקום לדון באמת בשינויים שעברנו, באבולוציה של המבנה החברתי ובהשלכות שלו על תפקוד המערכת הפוליטית, אנחנו בוחרים שוב ושוב בפתרונות "עבירים".
האמת חייבת להיאמר: מסובך מאוד לעשות שינוי בשיטת המשטר כאן. העלאת אחוז החסימה נתקלה בהתנגדות מצד המפלגות המייצגות את הערבים והחרדים והאגף השמאלי. בהעלאה האחרונה נולדה הרשימה המשותפת, ושנים לפני כן, בהעלאה מינורית יחסית, נולדה גם סיעת יהדות התורה. את סאגת הבחירה הישירה אף אחד לא רוצה לשחזר – גם אותה הפעלנו במודל ישראלי בלתי מוכר.
איילת נחמיאס ורביןתחת אפנו התפתחה אנומליה פוליטית כמעט בלתי ניתנת לפתרון. הכנסת התפצלה לכל כך הרבה מפלגות עם סדר יום שונה ודומה לחלוטין רק בדבר אחד: הרצון להיבחר מחדש בכנסת הבאה. לא יעזרו אלף מחקרים וניירות עבודה של גופים רציניים, עד שלא תקום מנהיגות חוצת מחנות שפועלת לעשות שינוי יסודי במערכת ולא רק פתרונות ביניים. זהו כבר אירוע אוטואימוני ממש כי המערכת תוקפת את עצמה ולא מאפשרת שום שינוי. מלכוד זאת מילה עדינה מול המורכבות הזאת, כי סוגיית הפיצול החברתי לא צפויה להשתנות בעשורים הקרובים.
אחרי שיעבור החוק להגבלת כהונת ראש הממשלה, שאינו רטרואקטיבי ולא יחול על מי שכבר כיהן כראש הממשלה ולכן מייתר קונספירציות, יש את יום המחר ועתיד המערכת הפוליטית. חייב לבוא רגע האמת שבו יימצאו שותפים ענייניים מכל המחנות, המבינים את גודל השעה ואת הצורך למצוא תרופה אמיתית למצב האוטואימוני של הפוליטיקה הישראלית. מגבלת שתי הקדנציות, בשלב הזה, היא אספירין – חשוב, אבל לא מספיק.
- איילת נחמיאס ורבין היא סגנית נשיא התאחדות התעשיינים, לשעבר ח"כית מטעם המחנה הציוני
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
