לא תמיד זכתה הוועדה לבחירת שופטים לסיקור התקשורתי שאנחנו מכירים כיום. בעידן אחר, לפני המהפכה החוקתית, היו דרכי עבודת הוועדה והרכבה נחלתם של יודעי ח"ן בלבד, והחלטה סופית על מינוי זכתה לכל היותר לידיעה קטנה בעמודים האחוריים בעיתון. אבל העולם השתנה, והציבור כבר לא חושב שהשפיטה היא מדע אובייקטיבי ושהתכונה הכי חשובה של שופט היא החשיבה האנליטית שלו.
הדחייה הזמנית של המינויים לבית המשפט העליון ממחישה, שוב, כיצד מתנהל ההליך: דילים שמבוססים על אפיון וזיהוי של מועמדים על רקע עמדותיהם הערכיות והגישה השיפוטית שבה הם דוגלים. ראינו כיצד מועמדים נפסלים בגלל האג'נדה שלהם והעובדה ש"לא קורצו מהחומר הנכון". נחשפנו להסכמות בין השופטים לבין שרי המשפטים, לתדרוכים ול"אקדחים על השולחן". החברות בוועדה הפכה לאחד מהתפקידים הנחשקים במערכת הפוליטית, לסלע מחלוקת בכינון ההסכמים הקואליציוניים ולעילה לעתירות נגד הרכב הוועדה ודרכי עבודתה.
השינוי לא נגרם בגלל התקשורת. נשיא בית המשפט העליון לשעבר, משה לנדוי, חזה את האירועים האלה מראש והזהיר את עמיתו אהרן ברק שהאקטיביזם השיפוטי שהוא נוקט יביא בהכרח לאובדן האמון הציבורי ולפוליטיזציה של השפיטה. בניגוד לשופטים שמאשימים בדיעבד את שר המשפטים התורן בהסתה נגד בית המשפט, ואת חברי הכנסת בביקורת לא ראויה על פסקי הדין שלהם, לנדוי השמיע את אזהרותיו מראש.
הדיווחים על עבודת הוועדה שאליהם נחשפנו בשבועות האחרונים מלמדים שהיא מנסה לגשר על הפער בין המנגנון הישן לבין האופי הלא אובייקטיבי העכשווי של השפיטה. לכן נדרש שינוי עומק
הוא צפה שנטישת האובייקטיביות תפר את האיזון בין הרשויות ותיצור חיכוכים בלתי פוסקים בין נבחרי הציבור והשופטים, שאמורים להתרכז בפתרון סכסוכים קונקרטיים ולא לנהל את המדינה. השופטים שינו את התפקיד של בית המשפט, הפכו אותו לערכאה חוקתית עליונה, ונטלו באופן חד-צדדי את הסמכות לבחון את שיקול הדעת של נבחרי הציבור ולהכריע במחלוקות פוליטיות. כפועל יוצא מכך, האמון בשופטים צנח והדרישה לשינוי שיטת מינוי השופטים מתגברת.
יותר ויותר אזרחים מתרעמים על האופן שבו מחליפים השופטים את נבחרי הציבור. את השיא ראינו לפני כמה חודשים כאשר בג"ץ דן בחוק הלאום והחליט שהוא מוסמך לפסול אפילו חוקי יסוד אם הוא מתנגד להכרעות של חברי הכנסת. ישראלי ממוצע מאמין בחשיבות שלטון החוק ורוצה שישבו בבג"ץ שופטים שיבחנו אם הממשלה או הכנסת פועלים בניגוד לכללים שנקבעו בחוק או בחוקי היסוד, אבל התיאור הזה כבר מזמן לא משקף את ההליכים בבג"ץ. לרוב אין קנה מידה אובייקטיבי שמשמש את השופטים לבחון אם הממשלה פעלה באופן "סביר" והאם החוקים "מידתיים".
כעת, לאחר שנים של מהלכים חד-צדדיים של השופטים שערערו את האיזון, הגיעה העת להסדרה מחודשת של יחסי הכוחות בין הרשויות. מומלץ להתחיל מהתאמת שיטת בחירת השופטים לשינויים שעברו על שיטת המשפט. הוועדה מורכבת כיום ממומחים ונבחרי ציבור אבל כאשר עוסקים במינוי שופטים לעליון אין הצדקה להרכב שמובל בידי גורמים "מקצועיים".
עו"ד אהרן גרברצילום: פורום קהלתהדיווחים על עבודת הוועדה שאליהם נחשפנו בשבועות האחרונים מלמדים שהיא מנסה לגשר על הפער בין המנגנון הישן לבין האופי הלא אובייקטיבי העכשווי של השפיטה. לכן נדרש שינוי עומק: יש להתאים את הליך המינוי לאופן שבו פועלים כיום השופטים ולהעניק לנציגי הציבור את הסמכות למנות שופטים, בדומה למקובל בעולם ביחס לערכאות חוקתיות.
לצד זאת צריך ליצור מנגנוני שימוע פומביים שיאפשרו להתרשם מהמועמדים על סמך הערכים והדעות שלהם. שינוי שיטת הבחירה הוא רק תוצר לוואי של השינוי המהותי שכבר התרחש בתפיסת התפקיד של בית המשפט, ולכן ההליך ישתנה, במוקדם או במאוחר.
- עו"ד אהרן גרבר הוא סגן ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
