כוכבי: "לפחות 10 פיגועים נמנעו בשבועיים האחרונים"
(צילום: דובר צה"ל)
אז מה קרה לנו בגל הטרור הזה? הרי לכל מי שנולד במדינה לפני העשור הנוכחי ברור מעל לכל ספק: ידענו ימים קשה מאלה, בלשון המעטה. ובכל זאת, על אף שכמות הנפגעים בגלים המשמעותיים באמת (למשל בשנות ה-90 וכמובן באינתיפאדה השנייה) הייתה גבוהה בהרבה גם מ-11 נרצחים בשבוע, כבר תקופה שלא נשמעו קולות כל כך חזקים של פחד ולחץ.
באופן אירוני, גופי הביטחון מוטרדים מהשאלה הזאת ובמקביל גם תורמים לה את התרומה החזקה ביותר אחרי ההלם מהפיגוע בבני ברק. צה"ל, שב"כ והמשטרה מזריקים מידע להמחשת היקף הפעילות שלהם, בין היתר כדי לכפר על תקלות שעלו בחיי אדם. קחו לדוגמא אירוע טרי מאתמול: מצד אחד, הרמטכ"ל אביב כוכבי, זה שהיה מפקד חטיבת הצנחנים במבצע חומת מגן, לא מבין למה הציבור בהיסטריה, באומרו שידענו תקופות קשות וארוכות מאלה – והוא צודק. מצד שני, הוא זה שעומד מול המצלמות ואומר "סיכלנו לפחות 10 פיגועים ודאיים", כשהוא יודע שרובם אינם חורגים משגרת הסיכול (החשובה) ולא כחלק מההסלמה העכשווית, כפי שרוב הציבור הבין. כוכבי גם בטח יודע שדברים כגון אלה יהפכו מיד לכותרות, לפחות בחלק מכלי התקשורת.
2 צפייה בגלריה
מתקפת היח"צ עלולה להביא לזעם ציבורי. ראש השב"כ בר, מפכ"ל המשטרה שבתאי והרמטכ"ל כוכבי
(צילום: יאיר שגיא, דוברות המשטרה, שאול גולן)
יובהר מיד: בהחלט יכול לצאת פיגוע בכל רגע נתון. אלא שכך היה גם פחות או יותר בכל רגע נתון בחייה של האומה. לכן, לא נכון שבכירי מערכת הביטחון יהדהדו את החרדה, גם אם המערכת עדיין מלקקת את פצעיה. מי שמייצר במודע כותרת על "10 פיגועים ודאיים", צריך להבין שהוא לא מגביר את תחושת הביטחון. להיפך: בכל יום יש התראות קבועות, מהסיבה הפשוטה שהשכונה הזאת לא הפכה פתאום לפרבר שקט בשוודיה.
מה שעלול לצאת מהתקפת היח"צ הזאת זה זעם גדול עוד יותר על גופי הביטחון, שמוכרים כרגע מעין נורמה של התראות מגה-קונקרטיות (למרות שלרוב אין כאלה) עד שחלילה שוב יימצאו המחבלים שיערימו עליהם. לכן המעשה הנכון הוא להרגיע במקום לנפח ולהתנפח. הדברים נכונים, אגב, גם לנו בתקשורת.
מעבר לזה, די ברור שישראל התמכרה לשקט. מספר הקורבנות בפיגועי טרור בכל 2020 עמד על שלושה בלבד, נתון שהיה מתקבל למרבה הצער כמעט מדי יום בשנות האינתיפאדה השנייה. בין טרור הסכינים של 2015 לשבוע הדמים של מרץ 2022 נוצר שילוב בין הישגים רבים של שב"כ, צה"ל והמשטרה לצד מדיניות של ממשלות נתניהו השונות, שפעלו מתוך תפיסה שהכלכלה תנצח את הטרור. גם כאן חשוב לדבר ביושר על המחיר: השלמה עם גדר פרוצה לחלוטין, שבה עוברים עשרות אלפי פלסטינים ללא היתרי כניסה לישראל. העיקר שיעבדו, יתפרנסו וירחיקו את עצמם ומשפחתם ממעגל הטרור.
בנוסף, אי אפשר להתעלם מההקשר הטכנולוגי. אם בעבר הציבור הרחב נחשף לתמונות מזעזעות לאחר מעשה, כיום הוא כבר מכיר בעל-פה את הטרור מכל זווית אפשרית. רמת התיעוד, המהירות שבה הוא מופץ וכמובן היעדר סינון ברשתות החברתיות הוא גורם חרדה ראשון במעלה. פעם הזדעזענו מתמונות של שלד אוטובוס שרוף. היום אנחנו רואים מחבל יורה על אזרחים תמימים בנשק אוטומטי. גם כאן צריך לציין שינוי תקשורתי: הגופים המסורתיים היו נסמכים על המהירות של הגעתם לזירות, או מקסימום על משא ומתן עם צלמים חובבים שמיהרו להגיע כדי להצטייד בסחורה מדממת. אלא שגם אז, נדמה שרמת הסינון הייתה מעט יותר טובה.
אם כן, בניגוד לטענות של כמה גנרלים לשעבר, עם ישראל לא נחלש. הוא חווה מצב טרי יחסית, בעולם שהשתנה מקצה לקצה מבחינה תקשורתית ומודיעינית. החרדה היא תגובה טבעית ומתבקשת. לכולנו לא יזיק, כל אחד בתחומו, לעזור ולהפחית אותה.
