אלו היו כמה יממות מטלטלות מבחינה לאומית. התגבשות עסקת החטופים בשבועות האחרונים, תחת מעטה סודיות ומידור מהגדולים שהיו ושלא נראה כמוהו במקרים קודמים, חיזקה את התחושה במערכת הפוליטית: הפעם מדובר באזעקת אמת.
1 צפייה בגלריה
(צילום: אוליבייה פיטוסי, רפי קוץ)
ככל שרסיסי מידע דלפו בכל זאת החוצה, בין אם היו מדויקים ובין אם לאו, התחלקה שוב המערכת הפוליטית כפי שקורה לה באופן מסורתי בסוגיות הרות גורל: מתנגדים נחרצים ותומכים נלהבים.
את מחנה המתנגדים הובילו השותפים לאגף הניצי - בצלאל סמוטריץ׳ ואיתמר בן גביר. החרדים היו אלו שביקשו לסלול עבור נתניהו את הלגיטימיות של העסקה, ויחד איתם רוב שרי הליכוד הבכירים. אף ששאלת הרוב לעסקה מראש לא עמדה למבחן והיה ברור שניתן להעביר אותה, לא מעט מתח שרר בלשכת ראש הממשלה - וזה לא רק בשל רגישותה המובנית והררי הפרטים השבריריים בה.
המתח שרר גם סביב השאלה אם לאחר אישורה, ממשלת ישראל הנוכחית תשרוד את הטלטלה. לאורך ימים ארוכים הולכים אנשי נתניהו בין הטיפות ומנסים להבין מה כוללת ההתנגדות של בן גביר וסמוטריץ' לעסקה. הפן האידיאולוגי פחות מעניין - תשומת הלב המרכזית הופנתה לצעדים הפוליטיים שהם עשויים לנקוט אם זו תתבצע.
ובמילים פשוטות: האם אחד מהם יפרוש מהממשלה? לא מעט זמן יקר השקיע נתניהו בפירוק ההתנגדות של שני שריו. סמוטריץ' הפך כמעט דייר קבוע בלשכת נתניהו בימים האחרונים, ומלבד פגישות איתו, עם מזכירו הצבאי ועם השר המקורב אליו ביותר, רון דרמר, הוא זכה לקו כמעט פתוח, כזה שכל שר יכול רק לחלום עליו.

לו סטרוק הייתה קובעת

וזה כנראה לא סתם. תיבת התהודה שבה התנהל סמוטריץ' בימים האחרונים לא הייתה פשוטה. מצד אחד האגף המתון במפלגתו, שכלל את השר אופיר סופר שביקש הסדרים ביטחוניים מהודקים אבל לא שלל על הסף עסקה, והקו שלו דומה יותר לזה של נתניהו ושל הליכוד, ומצד שני אורית סטרוק שהפעילה לחצים כבירים על סמוטריץ' לשבור את הכלים. יש המעריכים שאם זה היה תלוי רק בסטרוק, ייתכן שהציונות הדתית הייתה בדרך החוצה מהממשלה.
אחרי קדנציה קשה כשר אוצר בעיצומה של מלחמה, כשהסקרים לא מחמיאים והתנאים מסביב קשים, האחרון שירצה ללכת לבחירות זה הוא. סמוטריץ', כך סברו, בונה על כהונת טראמפ כדי להמשיך לחזק את ההתיישבות ולהביא הישגים חשובים לציבור שלו
אף ששני השרים הבכירים במפלגה משכו לכיוונים שונים, בסביבת נתניהו העריכו כי סמוטריץ' יתנגד לעסקה, אולם לא יֵצא למהלך קיצוני של פרישה מהממשלה, משום שהדבר מנוגד להיגיון הפוליטי המנחה אותו.
אחרי קדנציה קשה כשר אוצר בעיצומה של מלחמה, כשהסקרים לא מחמיאים והתנאים מסביב קשים, האחרון שירצה ללכת לבחירות זה הוא. סמוטריץ', כך סברו, בונה על כהונת טראמפ כדי להמשיך לחזק את ההתיישבות ולהביא הישגים חשובים לציבור שלו, כאלה שישקמו את מעמדו בציבור שבחר בו.
לכן נשארו עם כאב הראש המוכר: איתמר בן גביר, שעד הרגע האחרון עשה הכול כדי לבלום את העסקה - אך משום שאין רוב לעמדתו, כל מהלכיו עד כה כשלו. בימין העמוק שממנו באים סמוטריץ ובן גביר, לא מדובר באירוע פשוט. הביקורת על שחרור מחבלים רבים, מרצחים עם דם על הידיים, כולל נסיגה של צה״ל משטחים כמו צפון הרצועה, חריפה מאוד. אלא שנתניהו החליט הפעם להתעלם מהקולות האלה, ולהתקדם למרות בן גביר וסמוטריץ'.
מהסקרים האחרונים שכנראה גם נתניהו רואה, יש לזה הצדקה. כך לדוגמה לפי סקר שערכו נמרוד ניר ומכון אגם האוניברסיטה העברית, 70% מהציבור הישראלי תומכים בעסקה המסתמנת. 10% בלבד מתנגדים.
רוב גדול בציבור חש סנטימנטים חיוביים ביחס לעסקה. 102 מבין הנשאלים אמרו השיבו כי חשו שמחה, 87 מהנשאלים השיבו שהרגש כלפי העסקה הוא "הקלה", ורק 10% השיבו שהם רואים בעסקה המסתמנת כישלון.
הנתונים הללו, יחד עם כניסת טראמפ לתפקידו, מחדדים את התשובה לשאלה מדוע הגיע נתניהו לנקודה שאליה הגיע. עכשיו נותר לו לקוות שההערכות הפוליטיות שלו יהיו נכונות גם להמשך. לא בטוח שמה שתשרוד הממשלה היום, יחזיק מעמד בעימות הגדול הבא.