למרות שחלפה שנה, שהם בעצמם תושבי העוטף ולמרות שהם עוסקים בשיקום ובנייה מחדש של החברה ביישובים שנפגעו ב-7 באוקטובר, יונתן שמריז, שיראל חוגג ועמרי שפרוני שמעו לראשונה חלק מסיפורי הגבורה רק כשהחלו לתכנן את טקס הזיכרון הלאומי.
3 צפייה בגלריה
שמריז וחוגג בפארק הירקון. "החיבור היה טבעי, למרות הניסיון לייצר בנינו חציצה"
(צילום: דנה קופל)
"יש 1,600 סיפורים", סיפר בשיחה עם ynet חוגג, תושב אופקים שאחותו ומשפחתה נפצעו קשה במתקפת הפתע של חמאס. "אלה אנשים שהלכו מאיתנו ואין איך לדעת כל סיפור וסיפור. פתאום אתה רואה גיבורים שנפלו ולא הכרת, אמא וארבעה ילדים שמחכים לה. הצלחנו לכמת המון כאב, גבורה ותקומה בטקס והוא יצא כל כך מרגש. התרבות הישראלית האותנטית".
שמריז, חוגג ושפרוני לא הכירו לפני 7 באוקטובר אשתקד, אך הם גדלו בעוטף באותן השנים וחולקים חוויות דומות. "החיבור בינינו היה טבעי", אמר חוגג. "למרות החציצה שמנסים לעשות לפעמים מבחוץ, הקהילה של אופקים, הקהילה של בארי ושל כפר עזה, זאת אותה הקהילה, אותו הקולנוע היחיד".
שפרוני סיפר שדוד שלו היה מתנדב במד"א עם אביו של חוגג. במקור הוא ומשפחתו מקיבוץ בארי וכיום הוא מתגורר בגבעת חביבה. "כשאני מדבר עם אנשים ברחוב ואומר שאני מבארי מתחילות לזלוג להם דמעות, גם אם אין להם שום קשר לאירוע שלנו", סיפר. "החברה הישראלית והקהילות שלנו בפרט יצאו כל כך פצועות, זה הסיפור של כולנו - האבל, האובדן, ההפקרה והגבורה. מתוך זה נולד 'קומו' (הארגון שייסדו השלושה ומוביל את הטקס - י"צ'). יצאנו בתחושה אחרי 7 באוקטובר שזה עלינו, חיפשנו את עצמנו בנתיבים שלנו וראינו מי עוד הרים ראש לידינו, ככה נפגשנו".
יחד עם היועץ האסטרטגי רז ציפריס ארגנו הארבעה את טקס הזיכרון הלאומי, שיתקיים מחר בפארק הירקון בתל אביב. עשרות אמנים צפויים להשתתף בו ובהפקה ציפו לכ-40 אלף אנשים בקהל שכבר שריינו כרטיסים חינמיים לאירוע בהנחיית רותם סלע וחנוך דאום. אולם בשל ההסלמה בצפון ומגבלות ההתקהלות, בין היתר גם בגוש דן (התקהלויות של עד 2,000 איש בלבד), שינו את התוכניות. לכן, הטקס יתקיים ללא קהל מלבד קרובי הנרצחים, החטופים והנופלים. ynet יעביר את הטקס בשידור ישיר.
דמיינתם שתגיעו לממדים כאלה? שתעמדו על במה כזאת?
"חד משמעית לא", קבעו השלושה. "איבדתי את תחושת הפחד, לא מכיר את המילה הזאת", שיתף שמריז. "לא כי אני רמבו, אלא כי עברנו משהו ב-7 באוקטובר, ובכל פעם שאני אומר שלא יכול להיות יותר גרוע נהיה יותר גרוע. עבורי פחות מפחיד להתמודד עם הרגשות שיצופו ספציפית מחר, אנחנו מתמודדים איתם כל הזמן". שפרוני, הסכים עם חברו אך הסביר שהפחד כעת הוא מתוך עין חרדת קודש: "יש לנו פחד לאורך כל הדרך, אבל הוא נובע מהאחריות שלקחנו על עצמנו".
"הבנו שיש בעיה של ניתוק", הסביר שמריז מה גרם להם להרים את הטקס, "ניתוק בין ההנהגה לעם, בין הסנטימנט הציבורי שרוצה להתחבר. אנחנו רוצים לספר את הסיפור בלי ליפות את הדברים, בלי פילטרים, כמו שהוא, מתוך הסיפורים של המשפחות וגם למענן. אנחנו יורדים למיקרו, לסיפורים האישיים. אמנם לא נצליח בשעתיים להגיע לסיפורים האישיים של כל אדם ואדם, אבל עשינו את זה ברמה הכי גבוהה שיכולנו".
יש שיח גם על הבחירה לעשות את הטקס בתל אביב.
"רצינו לעשות את הטקס בעוטף, זה לא סוד", אמר שפרוני. "תוך כדי מימון ההמונים הבנו שאנחנו צריכים מקום בארץ שיכול להכיל את כולם, ושהוא יהיה יחסית בטוח ולא תחת הגבלות התקהלות כמו שחווה כל אחד מאיתנו בכל פעם שניסינו לארגן אירוע בעוטף. אולי הטקס נראה מלא באמנים, אבל הוא כולו משפחות שכולות. אין אדם שמוצג שהוא לא חלק ממשפחות השכול או משפחות החטופים. יעלו לבמה נציגים מהציונות הדתית, ממשפחות הקיבוצים, מהציבור הערבי, החרדי, כל קצה בחברה הישראלית יעלה על הבמה ויספר את הסיפור האישי שלו".
חוגג סיפר כי "יצא לנו לשבת לאחרונה בחדרי ההקרנה עם ההפקה ולראות את החומרים. בשנה האחרונה לא התרגשתי ככה, הדמעות לא הפסיקו לרדת. ראיתי את הכול יחד - החיילים, האימהות הכואבות, הילדים היתומים, המשפחות שנמחקו. כל זה נכנס למשהו טהור כל כך שמייחד את היום הקדוש הזה".
3 צפייה בגלריה
הטקס יתקיים באופן מצומצם. "רצינו לערוך את הטקס בעוטף, אך לא רצינו להיות תחת הגבלות התקהלות"
(צילום: דנה קופל)
שמריז, שאחיו אלון נחטף מקיבוץ כפר עזה ונורה למוות בשוגג על-ידי כוח צה"ל בשכונת שג'אעיה בעזה בחודש דצמבר, מדגיש כי 101 החטופים שעדיין בשבי ינכחו בכל רגע ורגע בטקס. "יש פדויי שבי שידברו ויהיו סרטונים שקשורים אליהם. חברת ההפקה היא מכפר עזה, חברת ההפקה שגלי וזיוי ברמן עובדים בה. הם היו החברים הכי טובים של אלון אחי. מאז שנחטפו לסינקופה יש מסורת שמתחת לפלטות של הבמה יש שלטים שלהם. החלום שלי הוא שהם יהיו איתנו בטקס ולא נצטרך בכלל להזכיר אותם".
אתה חושב שאלון גאה בך?
"כנראה שהוא גם גאה וגם צוחק עליי על הקאדר שלקחתי על עצמי. הוא היה אומר לי 'וואלה איזה דברים אתה לוקח על עצמך אתה…', אבל הוא גם היה אומר שאם כבר אז הוא יבוא לתת איזה יד, ילך איתי מאחורי הקלעים ויכתוב משהו".
