עיון בשיח המתנהל מאז 7 באוקטובר לגבי שורשי המחדל המודיעיני משקף תמונה עגומה, לפרקים אף מייאשת. במוקד - תחושה עזה של קושי להניח את האצבע על הליקויים האמיתיים, לצד ספק בנוגע ליכולת להשתנות בעקבות הכישלון. בדיון לוקחים חלק בכירים לשעבר בגופי המודיעין, לצד אנשי מדיה ואקדמיה, והוא מתאפיין בחזרה על חלק גדול מהלקחים שהועלו לאחר מלחמת יום-הכיפורים, לצד מסרים מטרידים שלפיהם "אי אפשר להבטיח שלא לשוב על טעויות העבר".
השיח הנוכחי משול לחיפוש מטבע מתחת לפנס. נקודת המוצא היא כי איש המודיעין הוא אדם שכוחו בחריפות שכלו, ולפיכך החיפוש אחר ליקויים וההצעות לתיקונם צריכים להתמקד בממד הזה. במסגרת הזו, מועלים רעיונות בנוגע לשיפור צורות ותהליכי החשיבה וגיבוש ההערכות (בעיקר סכנת "החשיבה הקבוצתית"), לפיתוח מתודולוגיות חדשות, לחיזוק מערכי הבקרה, לבחינת המקום הדומיננטי שכבשה הטכנולוגיה בעשייה המודיעינית או לטיוב היחסים בין גופי המודיעין השונים.
את העשייה המודיעינית מובילים אנשים בעלי איכויות יוצאות דופן, אולם הם אינם חסינים ממה שתמיד מתברר כרכיבי יסוד בנוסחה ליצירת מחדל
ניתוח הליקויים נעצר בנקודה הזאת ומתקשה להמשיך לעוד שני ממדים, הנתפסים כמשניים. הראשון - ההיבט ההתנהגותי-אישיותי, שלו תפקיד מרכזי בכל כשלי המודיעין בעידן המודרני, לרבות 7 באוקטובר. את העשייה המודיעינית מובילים אנשים בעלי איכויות יוצאות דופן, אולם הם אינם חסינים ממה שתמיד מתברר כרכיבי יסוד בנוסחה ליצירת מחדל: ביטחון עצמי, עד כדי זחיחות ויהירות לפרקים; דוגמטיות; קושי להטיל ספק ולעודד פלורליזם; וכן פערי ידע עמוקים לגבי טבע והיגיון מושאי המחקר, לפעמים בלי להכיר בעצם הקיום של הפער הזה.
הנקודה הזאת מתחדדת נוכח העובדה שמחדל 7 באוקטובר התרחש בדיוק חצי מאה לאחר זה של יום-הכיפורים. באירועים שנערכו לציון 50 שנה ל-1973, בשבועות שלפני 7 באוקטובר, בכירים במערכי המודיעין דיברו על לקחי העבר, ובראשם הצורך לנקוט צניעות וזהירות. זאת, בלי להיות ערים לכך שהם עצמם לוקים באותן בעיות, ובגינן גם נקלעו תוך זמן קצר לטלטלה שלא נופלת בעוצמתה ממלחמת 1973. מחלקת בקרה חזקה אינה מענה לליקוי מהסוג הזה, אלא מפקדים ויועצים שיוכלו להעיר ולהתריע על דפוסי התנהגות אישיים המשפיעים על העשייה המקצועית.
היכרות מוגבלת עם מאפייני היסוד של מושאי המחקר, הפועלים בתרבות שונה מזו שלנו, היא בעיה שהועלתה כבר בדיוני וועדת אגרנט. היא הובנה אך לא טופלה, ובעקבות כך השתמרה, התגברה, ולבסוף התפרצה בעוצמה
הממד השני שנדחק לשולי השיח חריף עוד יותר, ונוגע לדיוקנו של איש המודיעין וכן לעולם הידע שבו הוא טעון. היכרות מוגבלת עם מאפייני היסוד של מושאי המחקר, הפועלים בתרבות שונה מזו שלנו, היא בעיה שהועלתה כבר בדיוני ועדת אגרנט. היא הובנה אך לא טופלה, ובעקבות כך - כדרכם של ליקויים הנדחקים לשוליים - השתמרה, התגברה, ולבסוף התפרצה בעוצמה. התמעטות דוברי הערבית ואלה השולטים בתרבות ובהיסטוריה של בני המרחב היא בעיה כלל-ישראלית בעשורים האחרונים, אבל הביטוי שלה משמעותי במיוחד במודיעין האחראי על פענוח הגיון "הצד השני".
המצב המתואר הוא בבואה למשבר חריף, ולא לגמרי מודע ומדובר, שבו מצוי מקצוע המודיעין בעשורים האחרונים - בישראל ובעולם כולו. המודיעין הפך לאורך השנים מחוויה מלאת חיות שעיקרה עיסוק בבני-אדם, ולפיכך גם צריכה להתבסס על כלים חיוניים לפענוח נפשם, למעין "מדע", שנכבש על ידי מתודולוגיות סבוכות והתפלפלויות פילוסופיות, ומכאן שגם התרחק כל העת ממיקוד באנשים, בעיקר כאלה השייכים לתרבויות אחרות. על הרקע הזה עוצב דיוקנו של איש המודיעין, על המיומנויות הנדרשות ממנו, המשימות שאליהן הוא נתבע, ודרך ההכשרה שלו. הוא בעל שכל חריף ויודע הרבה יותר נוכח פיצוץ המידע, אבל מבין פחות את המציאות שאותה הוא חוקר.
העובדה ששיח המחדל המודיעיני לא נוגע בשתי הנקודות האלה מדאיגה לא פחות מכלל הממצאים המטלטלים שנחשפו עד היום בנוגע לרקע המודיעיני של 7 באוקטובר. השיח הנוכחי ממחיש הגעה לקצה גבול הדמיון של אלה המנתחים את שורשי הקונספציה, וקושי לפרוץ את מרחבי המחשבה, התפיסות וההמשגות המוכרים. הדבר מבטיח כי הנרטיב המתעצב בהדרגה בנוגע לשורשי הקונספציה יהיה חסר. על כך העיר יואל בן-פורת, מפקד יחידה 848 (8200) במלחמת יום-הכיפורים, שביקר את העובדה שלא נערך תחקיר באמ"ן לאחר המלחמה: "לאמ"ן אין לקחי אמת שלמים וכוללים של כישלון ההתרעה (מדהים, אך מדויק!). אם אינך חוקר, אינך יודע. ואם אינך יודע. אינך יכול להבין מדוע קרה מה שקרה. ואם אינך מבין מה קרה, קשה יותר למנוע שיקרה שוב בעתיד מה שקרה".
שורשי המחדל הנוכחי לא מוגבלים להתרחשויות הלילה שבין 7-6 באוקטובר, או לסוגיות טכניות הנוגעות לקבלת דיווחים ולקיום התייעצויות. המחדל משקף חוסר הבנה קיצוני ורב-שנים של האויב. התחקיר המודיעיני לא יכול להיעצר בתיאור שורשי הקונספציה, אלא גם להתקדם לניתוח השאלה איך נוצרה, מדוע התקיימה זמן כה רב, ולמה נטעה אחיזה כה רחבה כ"אמת מוצקה". הטענה שלפיה הבעיה נעוצה בשיטה ובתרבות העשייה המודיעינית ממקדת את התחקיר בתהליכי עבודה וחשיבה, ומקשה לדון בשני הליקויים שנדחקים, ולהם תפקיד מרכזי בהיווצרות קונספציית 7 באוקטובר.
כשאין נגיעה בשורשי המחדל, צצים מחדש - ובאופן לא-מפתיע - ליקויי העבר, ובראשם אכיפת הגיוננו על מושא המחקר, דבר שהשתקף בקונספציית ההסדרה הכלכלית מול עזה ובתפיסה שלפיה חמאס נתון ב"אבולוציה" שבמסגרתה פוחתת דבקותו בחזון האידיאולוגי הקיצוני שלו
וכשאין נגיעה בשורשי המחדל, צצים מחדש - ובאופן לא-מפתיע - ליקויי העבר, ובראשם אכיפת הגיוננו על מושא המחקר, דבר שהשתקף בקונספציית ההסדרה הכלכלית מול עזה ובתפיסה שלפיה חמאס נתון ב"אבולוציה" שבמסגרתה פוחתת דבקותו בחזון האידיאולוגי הקיצוני שלו. הבעיה משתקפת במסמך שגובש באחרונה באמ"ן לגבי שורשי הקונספציה, שבו נטען כי המודיעין לא הבין שהאויבים מונעים מכוח "יצר ג'יהאדיסטי" ולא "הגיון רציונלי". זוהי אותה הקביעה שעלתה לגבי סינוואר בשנים לפני 7 באוקטובר, שלמעשה פוטרת מהצורך לפענח לעומק את הגיון האויב בטענה שאינו רציונלי.
המלחמה הנוכחית מהווה מעין מעבדה מודיעינית לזיהוי פערים ולתיקוף כשירות: 7 באוקטובר גילם כשל במתן התרעה למלחמה, שנשען על קושי בהבנת האויב; ההפתעה הישראלית נוכח המתקפה האיראנית באפריל 2024 - בעקבות תקיפת הקונסוליה בדמשק - שיקפה גם היא פער בהערכת הגיון האויב; וקריסת משטר אסד גילמה הפתעה הקשורה בהבנת תהליכי עומק ודינמיקת התהוות. לכך מתווספים התרעה ארוכת השנים שהעלו גורמי המודיעין מפני ערעור המציאות ביו"ש (שלא התממשה עד היום), או התמקדותם באיומים מהזירה הצפונית ואיראן במקום בחמאס.
ניתוח נוקב של שורשי 7 באוקטובר חייב ליצור חוסר נוחות בקרב אנשי המודיעין, לא רק בשל אי-מתן ההתרעה והקריאה הלקויה של כוונות האויב, אלא נוכח העובדה שרבים מהם לא שולטים בשפתו ובקודים התרבותיים שלו
ניתוח נוקב של שורשי 7 באוקטובר חייב ליצור חוסר נוחות בקרב אנשי המודיעין, לא רק בשל אי-מתן ההתרעה והקריאה הלקויה של כוונות האויב, אלא נוכח העובדה שרבים מהם לא שולטים בשפתו ובקודים התרבותיים שלו, רכיבים הכרחיים בארגז הכלים של כל מי שעוסק בתרבות שונה, בין אם היסטוריון, עיתונאי, וכמובן איש מודיעין. לכך, חייבת להתלוות ההכרה שטכנולוגיה ומתודולוגיה לא יכולות לפצות על פערים בהבנות עומק. בלי טיפול באותו פיל ענק המצוי בחדר, ימשיך המודיעין להצטיין במשימות צבאיות טקטיות, ובראשן הפקת יעדים, אך יתקשה במשימות במישור האסטרטגי, בוודאי הערכה לאומית שעליה אמון אגף המודיעין של צה"ל.
המודיעין משמש המצפן שלפיו נעה הספינה הלאומית. התפקיד כבד המשקל מחייב שתחקיר 7 באוקטובר יהיה נוקב ונטול אזורים בלתי-מבוררים. חלקיו הבלתי-מסווגים חייבים להיות משוקפים לציבור, ואף מונחלים בקרבו, כחלק מבירור לאומי רחב. חוסר היכרות עם המרחב הסובב את ישראל אינו רק בעיה של מדינאים ואנשי ביטחון, אלא של החברה הישראלית כולה, שגם למדה כי אסור להניח ש"למעלה" נמצאים חכמים בעלי ידע וניסיון מוחלטים, אלא לדבוק, כל העת, בהטלת ספק.
ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב
