זירת הפיגוע בירושלים, אתמול
מערכת הביטחון רגילה להתנהל מול כמה זירות במקביל, כך קורה גם ביומיים האחרונים בירושלים, ג'נין וסוריה. אלא שהפעם כל זה קורה בזמן שראש הממשלה ושר הביטחון נמצאים עם הרגל בחוץ, הרמטכ"ל תיכף מסיים את תפקידו וגם נאלץ להקדים את חזרתו מארה"ב, בזמן שסגנו ממלא את מקומו. שלוש הזירות עדיין פתוחות: בירושלים לא ברור מי ביצעו את הפיגוע שגבה את חייו של הנער אריה שצ'ופק ז"ל, בג'נין נחטפה גופתו של הנער טירן פרו, והאיראנים מאיימים בתגובה לחיסול קצין בכיר בחיל האוויר של משמרות המהפכה, פעולה שאותה הם מייחסים לישראל.
הפיגוע המשולב בירושלים מביא את שנת 2022 לשיא קשה של 30 נרצחים בפיגועי טרור (ללא גזרת עזה). בשנת 2005, סוף האינתיפאדה השנייה, עמד מספר הנרצחים על 56. ב-2006 הוא ירד ל-27. שיטת הפיגוע, מטענים שהופעלו מרחוק בשתי זירות, גם הזכירה את הימים הקשים שידעה הבירה בתחילת העשור הקודם. למרות הדמיון בביצוע, ראוי להזכיר שכמויות חומר נפץ אז היו גדולות בהרבה והמטענים יותר מתוחכמים. מנגד, הימלטות המחבל - אולי עם שותפיו - למרות המצלמות הרבות והאמצעים הטכנולוגיים הפרוסים בעיר, ממחישה את האכזבה: הציפייה הייתה שב-2022 השב"כ והמשטרה ישימו את ידיהם על המפגעים מיד.
הפיגוע בהחלט מלמד על עליית מדרגה בהשוואה לפיגועי היחידים, שבוצעו לרוב ללא התארגנות מקדימה, ללא רקע מקדים ובאמצעים זמינים כמו סכינים. בניגוד לטרור מהסוג הזה, שעליו קשה לבוא בטענות לשב"כ, את החולייה בירושלים היה צריך לאתר ולסכל. זה נכון גם אם יתברר שהיא יצאה מהשטחים, שם השליטה המודיעינית טובה, אבל גם אם היא הגיעה ממזרח ירושלים, שם תמונת המודיעין ירודה הרבה ומצריכה ריכוז מאמץ.
כך או אחרת, אין להפחית מההישגים של השב"כ בסיכול פיגועים בשנה האחרונה, וגם אל לנו לשכוח שהגנה הרמטית לא קיימת. כן, כך נראה פספוס, כואב ועצוב, אבל מתחילת השנה סוכלו 330 פיגועי ירי, 54 פיגועי דקירה, חמישה פיגועי דריסה ושלושה פיגועי חטיפה. אין עוד ארגון מודיעיני בעולם שמפגין ביצועים כאלה.
במבט קדימה, החשש כעת הוא שהצלחת הפיגוע תוביל לחקיינות גם בשטחי ישראל. ובכל זאת, גורמים ביטחוניים סבורים שפעולות הסיכול אפקטיביות, ואלו לא ימי האינתיפאדה השנייה. בהצהרה לתקשורת בזירת הפיגוע, קרא השר המיועד לביטחון פנים איתמר בן-גביר לחדש את הסיכולים הממוקדים בגזרת איו"ש. בתגובה אומרים בכירים בצבא כי אין בכך שום צורך: שב"כ וצה"ל יודעים להגיע לכל מבוקש כשיש מודיעין מקדים.
דווקא בעניין הצהרתו של בן-גביר כי יש לטפל בתנאי האסירים הביטחוניים בבתי הכלא, קיימת הכרה הולכת וגוברת של בכירים במערכת הביטחונית כי הגיעה השעה לעשות זאת, גם במחיר של הסלמה שתשנה את המציאות.
ובינתיים בזירה הפוליטית פורסמה הכוונה להוציא את המינהל האזרחי ממשרד הביטחון ולהעבירו תחת הסמכות של בצלאל סמוטריץ'. בצבא שוררת תמימות דעים: לא ניתן להוציא חלקים מהמינהל בשל העובדה כי בשטחים הריבון הוא אלוף פיקוד המרכז, והוא כפוף לשר הביטחון. הוצאת המינהל עלולה ליצור שלל בעיות, מהתחום המשפטי ועד לחצים בינלאומיים. לדברי גורם צבאי בכיר, זכותו של הדרג המדיני לשנות את המדיניות, אבל ראוי שהדבר יעשה דרך משרד הביטחון.
מערכת הביטחון נערכת להשבעת הממשלה החדשה: אם שר הביטחון המיועד, יואב גלנט, יגיע מפויס, הוא יתקבל בטבעיות ויעבוד עם רמטכ"ל חדש, הרצי הלוי, שנוהגים להדביק לו "עמוד שדרה חזק". הוא בהחלט יצטרך להוכיח שיש לו אחד כזה כבר בימים הקרובים.
האירוע בג’נין סיפק דוגמא מצוינת להיחלשותה הדרמטית של הרשות הפלסטינית ומנגנוני הביטחון שלה: לפחות עד אמש, לא הצליחו שם לספק את הסחורה בפעולה הומניטרית מתבקשת, קרי הוצאת גופתו של טירן פרו והעברתה לקבורה בישראל. מתאם הפעולות בשטחים, אלוף רסאן עליאן, שהוא גם בן העדה הדרוזית, מנהל את המו"מ שבכלל לא אמור להתנהל.
הזירה השלישית אמנם התרחשה בסוריה אבל היא איראנית. אם הפרסומים הזרים נכונים - והם נוטים להיות כאלה בהקשר הסורי-איראני - מדובר בהישג מבצעי ומודיעיני מרשים. דאוד ג'עפרי, הקצין האיראני שחוסל, היה מומחה להגנה אווירית ולכטב"מים. הוא נהרג יחד עם שומר הראש שלו, בעל אזרחות סורית, בעקבות פיצוץ מטען צד שהופעל על רכבם באזור הפרברים הדרומיים של דמשק. המשמעות היא שישראל ממשיכה להכות באיראן, בינתיים לבדה, למרות המאמצים לצרף את האמריקנים.
הרמטכ"ל אביב כוכבי מנסה להדק את שיתוף הפעולה ובשבוע הבא ייערך תרגיל משותף בין שתי המדינות אל מול האיום האיראני, אבל הציפייה היא שהאמריקנים יעברו מדיבורים ותרגילים לפעולות. במקביל איראן מבטיחה נקמה, שמצטרפת לרשימה ארוכה של הבטחות דומות. למרבה השמחה, רובן לא מומשו, אולם ערנות בהחלט נדרשת.
