לפני חצי שנה צעדה כרמלה (כרמי) רוצקי ז"ל בטיילת תל ברוך בתל אביב. היא לא תיארה לעצמה שדווקא שם, על שביל הולכי רגל ליד הים, במהלך פעילות כל כך שגרתית, היא תמצא את מותה בתאונה. אבל רוצקי (70) נדרסה על ידי רוכב אופניים חשמליים, ומותה נקבע לאחר שלושה ימים של אישפוז, במהלכם היטלטלה בין חיים ומוות.
"לאבד אישה שאתה חי איתה 52 שנים זה לא פשוט וזה כואב מאוד", מספר חיים רוצקי, האלמן. "שלושה ימים לאחר האירוע הגיעו לבית החולים חוקרים של המשטרה. התברר לנו שמאחר ואין לסוג זה של הכלי הדורס לא רישיון, לא לוחית זיהוי, לא טסט ולא ביטוח, וגם אין חוקים ותקנות אמיתיים כיצד לנהוג במי שפגע — במצב זה תמיד הפוגע לא ייענש, לא כלכלית ולא פלילית. הנפגע ובני משפחתו תמיד ישאו בתוצאות החמורות של התאונה".
"אנחנו כבר איבדנו סבתא, אמא ואישה נפלאה בשיא פריחתה. אין סיבה שמקרים כאלו יחזרו על עצמם. במצב הנוכחי שום דבר לא יגרום לרוכבי האופניים לשנות את התנהגותם הפרועה, שכן לא הם ישאו בתוצאות הקשות שייגרמו לנפגע. אני רוצה לפנות לציבור שאכפת לו, ולבקש מקובעי המדיניות ומבתי המשפט שיסדירו את חוסר ההיגיון שבמצב הנוכחי וימנעו מקרים עצובים כפי שאנו חווינו", סיפר חיים רוצקי.
במקרה של משפחת רוצקי, הרוכב הפוגע לא ברח. הוא נשאר במקום ולאחר כמה ימים אף יצר קשר. "הוא לא נעצר אלא נחקר", מספר חיים, "ולפני חודש וחצי הודיעו לנו שהעבירו את התיק לפרקליטות והיא החליטה לא להעמיד אותו לדין. בהתחלה אמרתי גם לילדים שלי וגם לעצמי שהכאב כל כך גדול, שלא נתעסק בלהעניש את הבן אדם שעשה את זה. אנחנו צריכים להתרכז בלהמשיך. אבל זה כואב מאוד וזה מכעיס מאוד. אני לא מאמין שהורים יכולים להשפיע על הילדים לנהוג כמו שצריך. אם הייתה רגולציה נכונה וילד אחד היה נקנס בשניים-שלושה מיליון שקלים, התופעה הזו הייתה יורדת מסדר היום. אותם ילדים שנוסעים בתל אביב כמו מטורפים יודעים שזה לא משנה מה הם יעשו, לא יקרה להם כלום והם לא ייפגעו לעולם".
גורלה של לין פישר (75) מירושלים שפר עליה יותר: באפריל האחרון נפצעה קשה בתאונת דרכים במעורבות שני רוכבי אופניים חשמליים בתל אביב. היא סבלה מפגיעות לא פשוטות, אבל בסופו של דבר חייה ניצלו. "נפגעתי בדרך לטקס יום השואה בתל אביב", היא מספרת. "בעלי ואני צעדנו ברחוב קפלן לצד שביל האופניים שם. פתאום הייתה התנגשות בין שני רוכבים ואחד מהם עף עליי. הראש שלי ניתז על המדרכה ופינו אותי לאיכילוב עם כאבים אדירים. בחדר המיון ראו שיש לי דימום פנימי והעבירו אותי לחדר הניתוח, שם הצילו את חיי".
"לצערי, אצלי לא הייתה דרך להגיע לרוכב שפגע בי, המשטרה למעשה עד היום לא חזרה אליי, ואין לי מושג מה קורה בחקירה. המדינה חייבת לעשות יותר, להוציא רישיונות לרוכבים וביטוח. אני עברתי שיקום וחזרתי לעצמי תודה לאל, אבל זה היה שוק טראומטי שאני מנסה לשים מאחוריי", סיפרה.
"התנהגות רוכבי האופניים והקורקינטים החשמליים עולה בחיי אדם", אומר עו"ד יניב יעקב, מנכ"ל עמותת אור ירוק. "מאות אלפי כלים חשמליים הוכנסו למרחב העירוני ללא הגדלת האכיפה, ללא סלילת שבילי רכיבה וללא חינוך והבנה כי הכביש הוא מקום מסוכן. כולנו מרגישים את הכאוס, והגיע הזמן לעשות סדר ולהשיב את תחושת הביטחון לאזרחים".
סגן מנהל מערך הטראומה באיכילוב: "מדובר על כלי רצח"
בשנתיים האחרונות אנחנו רואים שכמות תאונות הקורקינט והאופניים החשמליים הולכת ומטפסת, והפציעות הולכות ונהיות קשות יותר. בשלושת החודשים האחרונים טיפלתי בעשרה פצועים קשה, שאחד מהם למרבה הצער נפטר. רובם אנשים מבוגרים שפשוט נדרסים על ידי כלי הרכב הללו. גם בני הגיל הרך נפגעים. במקרים בודדים הדורס נפצע קשה יותר מהנדרס. גם שבירה של ברך או קרסול הן פגיעות מאוד קשות - ויש המון כאלו.
כרופא, אני יודע שאם הרוכבים יצייתו לכללים שנקבעו על ידי הרגולטור, אז פרופיל הפציעות יירד משמעותית. כשעולים על הכלי הזה ונוסעים ב-40 קמ"ש – הפגיעה היא כמו פגיעה של תאונת אופנוע. כל אחד מאיתנו, אם הוא מספיק מבוגר, חווה איזושהי תאונה באוטו וזוכר איזושהי פגיעה בצוואר. תחשבו מה קורה לבן אדם שבעוצמה כזו עף על אוטו או מבנה. לפעמים יש לך מזל ואתה יוצא מזה עם פגיעה קלה, ולפעמים אתה שוכב שלושה שבועות מונשם בטיפול נמרץ.
מי שקונה לילד שלו קורקינט או אופניים חשמליים - צריך לקחת בחשבון שמדובר בכלי שהוא שקול לאופנוע ופוטנציאל הפציעה בו הוא מאוד גבוה. זה כלי מהיר, קטלני, שצריכה להיות בו שליטה מאוד גבוהה ובמיוחד במטרופולין כמו תל אביב.
אם אין לילד רישיון נהיגה, ידע בתיאוריה והוא לא יודע איך מתנהגים על כביש - אני מתחנן להורים שלא יקנו להם אותו. מדובר בכלי רצח. בוגרים יותר שרוצים לעלות על הדבר הזה, זה לגיטימי. מה שחשוב זה לא לעלות מעל ל-25 קמ"ש ולא לרדת מהכבישים. לאחרונה ראיתי קורקינטים גם בנתיבי איילון, ובתור כירורג טראומה, שפשפתי את העיניים שלי.
מגיעים אלינו מידי פעם גם בני 45 או 50, ולאחרונה אפילו הגיע רוכב בן 60. אי אפשר להתעלם מהקורקינטים והאופניים החשמליים, הם כאן כדי להישאר. אבל אם הם נשארים פה, לפחות בואו נמצא את הדרך להפוך אותם לכמה שפחות מזיקים לנו וכמה שיותר מועילים לנו, ואפשר לעשות את זה.