קווי הייצור של חברת "רפאל – מערכות לחימה מתקדמות" לא נעצרים לרגע מאז 7 באוקטובר. הם פועלים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, ומאיישים אותם נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, כאלה שעובדים בקביעות בקווי הייצור, ולצידם מתנדבים ממחלקות אחרות ברפאל שבאים לסייע.
ד"ר שי רחימי, סמנכ"ל בכיר וראש חטיבת מנור וטכנולוגיות ברפאל, מספר כי "מתוך 8,500 העובדים בחברה, כמעט 20 אחוז מגויסים למילואים בצו 8, וכל היתר מגויסים לעבודה האינטנסיבית בחברה לתמיכה במאמץ המלחמתי. רבים מעובדי קווי הפיתוח עברו לקווי הייצור על מנת לעמוד בביקושים, ובמקביל אנחנו רואים עובדים בצו 8 שיוצאים הביתה לסוף השבוע ומגיעים לעבוד בשישי-שבת כדי לסייע".
אחד העובדים המסורים האלו הוא יחיאל (33), נשוי ואב לארבעה, שנמצא ברפאל 10 שנים. הוא חרדי, והמלחמה שפרצה באותה שבת נוראית תפסה אותו בתפילה בבית הכנסת."התחילו להגיע שמועות לבית הכנסת", הוא מספר, "לא יכולתי לחכות יותר, הלכתי לבית הוריי, הדלקתי את הטלפון ובדקתי בווטסאפ האם מגייסים אותי לגדוד שלי בחטיבת הנח"ל, שם אני משמש לוחם וחובש. צו ה-8 הראשון הגיע דווקא ממקום העבודה: מצאו דרך יצירתית לאתר אותי דרך משפחה אחרת, וביקשו שאגיע. החלפתי את בגדי השבת ויצאתי לעבוד בקו הייצור".
אולם כבר באותה שבת, בשעה 16:00, הוא גויס בצו 8. "נסעתי עם רבבות אחרים לימ"חים, והתגייסתי", הוא מספר, "הייתי 20 יום בגבול הצפון, ואז הודיע לי המ"פ כי אושרה בקשת רפאל לשחרר אותי – וחזרתי מיד לקו הייצור". לדבריו, "העבודה ברפאל היא תמיד שליחות. עושים כל דבר בחרדת קודש. כיום העבודה היא בכלל לפני הכול. לא שואלים שאלות. נשארים ועובדים כמה שצריך. גם אנחנו זו החזית".
שחר (36), נשוי ואב לשלושה, עובד ברפאל 12 שנה. בימים רגילים הוא עובד בפיתוח מנועים רקטיים. אולם כבר בימים הראשונים למלחמה התגייס לטובת קווי הייצור. "ביומיום שלנו אנחנו יושבים מול מחשב", מספר שחר, "אבל מבחינתנו, להגיע לקווים זו שליחות מאוד גדולה. זו גם עבודה שנותנת סיפוק גדול: רואים מוצרים קורמים עור וגידים ומספקים אותם לצה"ל. כולנו פה עם רעל בעיניים, מתחננים לעבוד כתף אל כתף עם האנשים בקווי הייצור. אלה הלוחמים שלנו".
יחיאל ושחר מצטרפים אל יוסי (69), נשוי, אב לשתיים וסב לשלושה נכדים. הוא יצא לפנסיה אחרי 40 שנה ברפאל, וחזר מיד כדי לעבוד שם יומיים בשבוע. עכשיו הוא עובד גם בשאר ימי השבוע, כולל שבתות – בהתנדבות. "אין שעה מדויקת ללכת הביתה. זה גם יכול להיות בשעת ערב מאוחרת", הוא אומר.
לדבריו, "אני מרגיש נהדר שאני יכול בגילי להמשיך לתרום לביטחון המדינה. גם במבצעים קודמים שהיו בעזה בלבנון היינו כאן ונתנו שבתות ושעות נוספות כדי לספק כמה שיותר מוצרים בזמן אפס, אבל עכשיו התחושה בכל זאת שונה: כל ישראלי רוצה לתרום כמה שהוא יכול על מנת לכפר על המכה שקיבלנו מהנאצים האלה של חמאס. חבל שהיה צריך אירוע טרגי כמו זה שקרה לנו בעוטף עזה כדי לאחד את העם. עכשיו חייבים להישאר יחד באחדות הזאת. ביחד אנחנו הכי חזקים בעולם".