אות החיים שהתקבל אתמול (רביעי) מהחטוף סשה טרופנוב, המוחזק בשבי כבר 405 יום, בסרטון הטרור הפסיכולוגי שפרסם הג'יהאד האסלאמי, הדהד שוב את תחושת חוסר האונים המלווה את משפחות החטופים ללא הרף. אותות החיים לעיתים אינם מתוקפים בזמן, ולא יכולים להגיד הרבה על מצבם של החטופים.
אות החיים מסשה טרופנוב שפרסם הג'יהאד האסלאמי
כך נוצר מצב שבו אות החיים היחיד המעיד על מצבם בצורה הטובה ביותר הוא סרטון המצולם ומבוים על ידי המחבלים המשמשים כשוביהם של החטופים. במהלך המלחמה פרסם חמאס מספר לא קטן של סרטוני חטופים – חלקם לאחר היוודע על הירצחם בשבי, וחלקם היוו אות חיים ראשון עבור חלק מהמשפחות. כך גם במקרה של משפחת שטיינברכר.
לאחר 107 יום פרסם החמאס סרטון שבו מתועדות קרינה ארייב, דניאלה גלבוע ודורון שטיינברכר. עבור משפחתה של דורון, היה זה אות החיים הראשון והאחרון שאישר את הימצאותה של דורון בשבי.
"מחכה לקבל אות חיים – אבל גם מפחדת לראות"
"למעשה עד אותו הרגע הסטטוס של דורון היה 'ככל הנראה חטופה'. הדבר היחיד שהיה לנו היה ההקלטה שהיא שלחה לחברות שלה שבה היא אומרת 'תפסו אותי, תפסו אותי'", סיפרה ימית, אחותה הגדולה של דורון. "אף אחד מהחטופים ששבו לא ראה אותה, לא היה עליה אף מידע. לפני שפורסם הסרטון, כל הזמן אמרנו 'איפה דורון?' כשאמרו שיהיה משהו, חשבנו כל הזמן 'בבקשה שזה לא אנחנו'".
היא סיפרה: "מצד אחד את רוצה אות חיים, אבל מהצד השני את מפחדת, את לא יודעת מה את הולכת לראות. ככה כל המשפחות כשיוצאים הרמזים שלהם, מנסים להבין מהתוכן מי יקבל. אצל דורון הוציאו תמונה, שאותה גם התרנו לפרסם, ונאמר בה שיגיע סרטון בהמשך בנוגע למצב שלה. נכנסנו ללחץ – מה זה אומר 'מצב'? באיזה מצב היא נמצאת? בתמונה כבר אפשר לראות שהיא רזה, חיוורת, אנחנו יודעים שהיא בלי התרופה שלה. ואז מגיע הסרטון. בהתחלה זאת אנחת רווחה – היא חיה. אבל מצד שני ישר נאבד האוויר, כי את מבינה שאת רואה את אחותך הקטנה, במנהרה, בסרטון של ארגון טרור רצחני, עם מחבל שכנראה עומד מולה עם נשק. אז יש אוויר כי היא חיה, אבל היא שם".
את תוכן הסרטון בחרה משפחתה של דורון לא לפרסם, אבל הם צפו בו שוב ושוב, מנסים ללקט מידע על מצבה. "הסתכלתי על הידיים שלה, על הפנים, אני מכירה כל נקודת חן ושריטה שלה – היה לי חשוב להסתכל על זה. האם העגיל באף עדיין קיים? זכרתי שכמה ימים לפני החטיפה נפל לה עגיל שקניתי לה ביום הולדת, אז היא הסתובבה רק עם אחד. הסרטון שלה היה אחרי שנאמתי ביום ה-100, והרבה מהמסרים היו דומים", אמרה.
"זה נורא אבסורד," המשיכה ימית, "אני מחכה לקבל אות חיים מדורון, ואני אומרת שאם הוא מגיע בסרטון אז אני יכולה לראות אותה, אבל אני מפחדת גם לראות אותה. ראיתי איך עדן ירושלמי ז"ל הייתה בתת משקל. דורון לא לקחה את התרופה הכרונית שלה כבר 400 ימים, זה מלחיץ ועוד סיבה לא לישון בלילה. אני אומרת לעצמי 'שישלחו כבר ויגאלו אותנו מהדמיונות', אבל אולי עדיף לא לדעת? החוסר ודאות הורג".
לדבריה, "הסרטונים האלה אומנם נותנים אות חיים למשפחות, אבל הם מנכיחים לציבור את זה שיש חטופים חיים שאפשר להציל אותם. 'אין זמן' זאת לא קלישאה. כמובן שצריך להחזיר גם את החללים – כולם צריכים לחזור – מי לשיקום ומי לקבורה. יש שם חטופים שעדיין בחיים, ואני לא יודעת אם אחרי המאבק שלי, שלנו, יהיה אחר, אני לא יודעת איך אקום מזה".
"פתאום ירד לי האסימון שהכול היה משחק"
בסרטון של דורון מופיעה כאמור גם דניאלה גלבוע, שנכון לצילומו בינואר עוד לא ידעה שהוריה שינו את שמה לדניאלה. בין פרסום תמונתן ועד להפצת הסרטון עברה שעה שלמה, שאותה תיארה אורלי, אימה של דניאלה, כמורטת עצבים: "פורסמה תמונה מאוד קשה, דניאלה לצד קרינה ודורון בשעון חול עם הכיתוב 'המשך יבוא'. מה זה אומר? זה היה בתקופה של סרטונים לא טובים, כאלה שנרצחו בשבי לאחר שהיו בחיים, היה חשש מאוד גדול ממה זה אומר ה'המשך יבוא' הזה. אחרי שעה אח שלי התקשר ואמר שפרסמו סרטון. לא רציתי לראות, הייתי דקה לפני שבת וכבר שמרתי שבת בזמן הזה, אבל הוא אמר לי שזה בסדר ושמדובר בסרטון טוב. הרצתי קדימה לחלק של דניאלה כדי להספיק".
דניאלה גלבוע בסרטון שפרסם חמאס ביולי
היא ציינה: "בהתחלה הייתי קרת רוח, הסתכלתי ולא הבנתי מה אני רואה, עד לשלב שבו היא פנתה אלינו, פה כבר בכיתי ולא ממש שמעתי אפילו מה היא אומרת. התחושה הראשונה שלי הייתה הקלה, כביכול נרגעתי, אבל לאט־לאט הצלחתי לעבד את מה שראיתי – והבנתי שהיא לא בסדר. מישהו שלא מכיר אותה היה יכול להגיד במבט ראשון 'איזו חזקה, איזו אסרטיבית'. פתאום ירד לי האסימון שהכול היה משחק. היא יודעת לשחק, הילדה שלי, היא נכנסה לתפקיד והיא לא באמת כזאת חזקה כמו שהיא נראית".
האם הוסיפה: "כשהתייעצנו עם גורמי מקצוע גם הם אמרו שהיא במצב נפשי לא טוב. חשבתי על זה כשצפיתי בסרטון של סשה – יכולים להגיד שהוא נראה במצב פיזי סביר, מצפים שיהיה יותר כחוש, מדמיינים כל מיני דברים, אבל אמא שלו יודעת להגיד מה הוא באמת, שרואים את הפחד בעיניים שלו. לא האמנתי לעצמי כשפתאום חשבתי 'וואו, הלוואי והיה לי סרטון עכשיו של דניאלה'. אני לא יודעת אפילו איך היא נראית עכשיו, אני לא יודעת כלום, רק שהיא בחיים".
"זה הלם מוחלט לראות סרטון, תחושה של חוסר אונים"
משפחת אנגרסט לא צפתה בסרטון של מתן דרך ערוצי הטלגרם של החמאס. הסרטון צולם ולא הספיק להיערך לפני שנמצא על ידי כוחות צה"ל. "בסרטון רואים את התהליך של מתן, הוא במנהרה, חבול וחבוש, אחרי שאנחנו יודעים שהוא נפצע קשה", הסביר אביו חגי.
מתן אנגרסט באות חיים ראשון בחודש שעבר
"זה הלם מוחלט לראות סרטון, מחכים למשהו מסוים ופתאום אני רואה את הבן שלי כמשהו מוחשי, רואים את העיניים שלו. ראו שם חייל שעבר כמה דברים, חטיפה, תחקורים. זה קשה מאוד. המבטים. מי שקרוב אליו יכול לראות מה שעובר עליו. אתה רואה את הבן שלך מאחורי מסך זכוכית – זאת תחושה של חוסר אונים. הוא פונה לראש הממשלה, זה שהוא בחר בו ותקע אותו שם כי הוא לא רוצה להחזיר אותו. די, ראש הממשלה חייב להחזיר אותו וללכת הביתה. זה מה שמחזיק אותנו שפויים, המחשבה על יום השחרור של מתן".
"לא יודעת אם הוא האמין להודעה של חמאס או לא, אני רק רציתי לחבק אותו"
משפחת ביבס צפתה בסרטון של ירדן יממה לאחר שקיבלה את ההודעה הנוראית שבה חמאס הודיע ששירי, אריאל וכפיר נהרגו. אותם ימים עבור אחותו של ירדן, עפרי, מעורפלים, אך את הרגע שבו צפתה לראשונה בסרטון של אחיה – היא זוכרת. "עוד לפני שיכולתי לשמוח על אות החיים, וזה כן משמח, הרגשתי כאב ועצב נורא. הסרטון של ירדן היה מורכב – הוא היה שבור, התאבל. כל מה שרצינו זה להיות איתו, אני לא יודעת אם הוא האמין להודעה של חמאס או לא, אני רק רציתי להיות איתו, לחבק אותו ולהגיד לו שאנחנו לא יודעים אם זה נכון. אלה היו התחושות הראשונות שזה העלה בי, לא יכולתי להיות רגע במקום של לשמוח. רק רציתי לחבק אותו ולהיות איתו בתקופה הזאת, ותכף כבר עברה שנה".
דובר צה"ל לפני כשנה: "חמאס הציג תיעוד אכזרי של ירדן ביבס, הטענות שלהם אינן מאומתות"
(צילום: דובר צה"ל)
היא סיפרה: "הדבר הראשון ששמתי לב אליו זה שהוא רזה מאוד, נראה לי שהוא ירד נכון לנקודה הזאת עשרה קילו. זאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי את אח שלי, וכבר עברה שנה. איך הוא שורד את הידיעה הזאת? פחדנו שהוא יעשה לעצמו משהו, ואנחנו לא יודעים מה היה מאז. קיבלנו קצת אינדיקציות לזה שהוא בחיים, אבל כל אות חיים כזה, מודיעיני או סרטון, מהרגע שהוא יצא אי אפשר לדעת מה המצב עכשיו. זה כבר לא רלוונטי".
עפרי, כמו שאר המשפחות, אמרה שמשאלת ליבה היא לקבל סרטון, אבסורדי ככל שזה נשמע: "בהתחלה שאלו אם לשלוח לי לראות את הסרטון המלא, כי גילינו על קיומו משידור בטלוויזיה בכלל. אמרתי שאני רוצה, שאין מצב שלא אצפה בו. אני רוצה לראות את אח שלי, להסתכל לו בעיניים, לדעת מה עובר עליו באמת – כי אנחנו היחידים שיכולים לדעת. אני שומעת כאלה שאומרים על סרטונים שמישהו נראה יחסית בסדר, אבל לא. אנחנו יכולים לראות באמת. זאת משאלת לב שלי לקבל סרטון נורא כזה, ועוד יותר חלום לראות סרטון של שירי והילדים. הלוואי, לדעת משהו, לרגע אחד".
בסוף דבריה, היא ביקשה מהציבור שלא להפיץ את הסרטונים ולא להעביר אותם למשפחות. "ישנם בני משפחות שהידיעה לא הגיעה אליהם", ציינה, "מדובר בתיעוד פרטי ואישי, וזכותן של המשפחות לבחור מתי, אם ומה מפרסמים מתוכו".
פורסם לראשונה: 23:10, 13.11.24
