בקריירה הפוליטית הארוכה שלו הספיק ז'אן לוק מלנשון, בן 72, לעבור בין כמה מפלגות: מהמפלגה הקומוניסטית שבה היה חבר בצעירותו הוא עבר למפלגה הסוציאליסטית, שמטעמה כיהן כשר החינוך המקצועי בממשלה בין 2000 ל-2002. שבע שנים לאחר מכן הוא ייסד את "חזית השמאל", וב-2016 הקים את מפלגת "צרפת בלתי כנועה" – ששייכת לשמאל הרדיקלי.
מלנשון, שבעבר רץ שלוש פעמים לנשיאות צרפת, הוא מנהיג המפלגה הגדולה ביותר ב"חזית העממית החדשה" – סיעת מפלגות השמאל. אמש הפכה "החזית העממית" לסיעה הגדולה באספה הלאומית של צרפת, ומלנשון הכריז כי ראש הממשלה הבא צריך להגיע ממפלגתו. "החזית העממית" הפתיעה את צרפת, כאשר הסקרים חזו ניצחון ל"איחוד הלאומי" מהימין הקיצוני.
למלנשון שורשים ים תיכוניים עשירים. הוריו ממוצא ספרדי אך הוא נולד ב"אזור הבינלאומי׳" בטנג׳יר – היום חלק ממרוקו - להורים שהתגוררו רוב חייהם באוראן שבאלג׳יריה הצרפתית. אביו עבד בדואר ואימו הייתה מורה. כשהיה בן 11 התגרשו הוריו, ומלנשון עבר עם אימו לנורמנדי ואחר כך לחבר היורה שליד שווייץ. מלנשון למד פילוסופיה וספרות, התחתן בגיל צעיר והפך לאב בגיל 23. הוא עבד כמגיה בדפוס ובבית חרושת לשעונים, ואחר-כך כמורה ועיתונאי בעיתון מקומי.
מלנשון גילה עניין בקומוניזם ובתחילת שנות השבעים, אחרי מרד הסטודנטים ששטף את צרפת, הפך לחבר התא הטרוצקיסטי של האוניברסיטה בה למד. ב1976 הצטרף למפלגה הסוציאליסטית והופך למקורב לנשיא שלה, פרנסואה מיטראן. מלנשון היה בן טיפוחיו של מיטראן, וראה בו תחליף אב. ׳"היה כיף לעבוד עם מנהיג העדר" אמר פעם, בשפתו מלאת הדימויים, שהביאה לו הרבה צרות. למרות הדימוי הכמעט סגפני שהוא מטפח, מלנשון הוא אחד מחברי הפרלמנט העשירים בצרפת.
מלנשון היה חבר במועצת מחוז אסון שמדרום לפריז ואחר-כך הנשיא שלה. הוא כיהן כסנטור בבית הנבחרים העליון של צרפת וכחבר פרלמנט באסיפה הלאומית, וגם בפרלמנט האירופאי. כמו האגו שלו, גם הניסיון הפוליטי שלו ענק. מנהיג השמאל הקיצוני בצרפת הוא גם נואם בחסד עליון, המסוגל לשבות את קהלו בנאומים ארוכים בנוסח פידל קסטרו. הוא מעריץ גדול של ניקולס מדורו נשיא ונצואלה ואף מכונה לפעמים "הוגו צ׳אבס הצרפתי".
מלנשון נוהג בגסות רוח בעיתונאים, ומצליף בהם בלשונו המושחזת. על חלקם אף אסר להשתתף באסיפות הבחירות שלו וקרא להם ׳"פשיסטים" - מה שלא מונע ממנו להתייצב לראיונות בעיתוי המתאים לו ולגעור בהם בשידור חי. בשלב מסויים אף הקים ערוץ אינטרנטי, שם ראיינו אותו עיתונאים צעירים ממפלגתו. מלנשון מיטיב להכיר את מאחורי הקלעים של המדיה ולכן מוצא חן בעיני קהל צעיר, שאחריו הוא יודע לחזר.
מנהיג השמאל הקיצוני מתאפיין גם בהתקפות זעם, שהפכו אותו לאדם שמעט מאוד צרפתים מייחלים שיהפוך לנשיאם או לראש הממשלה שלהם. המקרה הזכור ביותר אירע ב-2018, אז הגיעו שוטרים לביתו כדי לערוך חיפוש במטה המפלגה שלו. החיפוש היה בעקבות חשדות לאי סדרים כספיים במערכת הבחירות לנשיאות ב-2017 וגם בהעסקת עוזרים פרלמנטריים פיקטיביים בפרלמנט האירופאי.
"הרפובליקה זה אני. פרצו את הדלת ונראה אם מישהו יעז למנוע ממני להיכנס ללשכתי", הוא צרח על השוטרים ברגע מגוחך שהפך ויראלי - אבל גם עלה לו במשפט בגין איומים על עובדי ציבור.
מבחינה פוליטית מלנשון מתנגד לאנרגיה גרעינית, רוצה שצרפת תפרוש מברית נאט"ו ומתנגד תקיף לרפורמת הפנסיה שחוקקה בצרפת לא מזמן. במרץ שעבר התבטא בעד ולדימיר פוטין ואמר שהוא עושה מה שהוא רואה לנכון, ובמקביל הביע תמיכה רפה באוקראינה. הוא גם העדיף את סין על פני טיבט, וכאמור את ניקולס מדורו והוגו צ׳אבס.
מלנשון ידוע בהערות הגובלות באנטישמיות. בקהילה היהודית מאשימים אותו באווירה האנטישמית השוררת בצרפת מאז ה-7 באוקטובר. מלנשון מעולם לא הכיר בטבח של חמאס, בימים הראשונים שלאחר 7 באוקטובר הוא סירב לגנות את ארגון הטרור - ואחר כך האשים את ישראל ברצח עם. הוא מקדם במפלגתו את רימה חסן הסורית-פלסטינית, הנוהגת להפיץ תאוריות קונספירציה קיצוניות על ישראל.
אחד הציטוטים המקוממים ביותר של מלנשון הוא ש׳"בצרפת נותרו רק שרידים קטנים של אנטישמיות", וזאת לאחר שאחוז התקיפות נגד הקהילה עלה ב284% במהלך השנה האחרונה.
בהפגנות התמיכה האחרונות של מפלגתו נראו יותר דגלי פלסטין מדגלי צרפת. החשש הוא שמלנשון ידחוף להכרה במדינה פלסטינאית באופן מיידי וכן לסנקציות חמורות נגד ישראל.
מלנשון היה הראשון להכריז, כבר בין הסיבוב הראשון לשני בבחירות לאספה הלאומית, כי הוא המועמד הטבעי למשרת ראש ממשלת צרפת. ז׳ורדן ברדלה מ"האיחוד הלאומי" של מרין לה פן קרא לו להגיע לעימות בטלוויזיה, ובכך ניסה להכתיר אותו כמועמד השמאל הרדיקלי. אלא ששאר מפלגות השמאל בקואליציה שנוצרה בבחירות הללו אינם מעוניינים בו.
"מלנשון לא יהיה ראש הממשלה הבא של צרפת׳" אומרים אולבייה פור, מנהיג הסוציאליסטים ומארין טונדלייה, מנהיגת הירוקים - שתי מפלגות שחברות באיחוד מפלגות השמאל. האיש הפופולרי ביותר ב"חזית העממית", רפאל גלוקסמן - שהוביל את הסוציאליסטים להישג בבחירות לפרלמנט האירופי - מתנגד בתוקף למועמדותו של מלנשון ולאווירה האנטישמית השוררת בצרפת, לא מעט בגללו.
