סרן דניאל טואף ז"ל, שנהרג בפיצוץ המבנה ברפיח ביום שלישי לצידם של שני לוחמים נוספים ופרמדיקית, הותיר אחריו מכתב מרגש שמתפרסם כעת לאחר מותו. טואף, תושב מורשת, החליף בפלוגה את חברו, סרן ירון צ'יטיז, שהיה סגן מפקד הפלוגה המבצעית של גדוד שקד, ונפל בלחימה ב-26 בדצמבר אשתקד בהיתקלות בדרג' תופאח. את המכתב כתב לחייליו רגע לפני הכניסה הראשונה לעזה.
הלוויתו סרן דניאל מימון טואף ז"ל
(צילום: אלכס גמבורג)
טואף כתב: "אני אתחיל מזה שאני זוכר שכשהייתי ילד תמיד סבא וסבתא היו אומרים שכשאגדל כבר לא יהיו מלחמות ולא יצטרכו צבא. מהר מאוד הבנתי שזה לא נכון, כי למדתי להכיר מה זה עם ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו.
"אנחנו נמצאים ברגע היסטורי, רגע שיזכרו לדורות, ואנחנו כאן זכינו לקחת חלק בהיסטוריה הזאת. פרק נוסף בסיפורו של העם היהודי. תמיד כל חלק כזה בסיפור של העם היהודי מתחיל מדבר אחד והוא ריבים פנימיים שלנו בתוך העם, כשאנחנו מעיזים לעלות על דעתנו שגם שמי שחושב אחרת ממני הוא פסול ודפוק ולא חלק מהעם, ולא חלק מאיתנו וסתם מנותק.
תמיד כשמגיעים המשברים בעם יוצא מהם אסון לאומי כמו זה שקרה לנו ממש עכשיו - תינוקות נשחטו, משפחות שלמות נגדעו ואנחנו נותרנו כאן עם מדי צה"ל שצריך להגן על עמו ונכשלנו. צריך להגיד את האמת".
בהמשך התייחס למשימה שעומדת בפניו וחייליו: "עכשיו תורנו, תורנו להיות אלה שנוטלים את העול ולוקחים אחריות על העם. כמו אברהם, יצחק ויעקב כל אחד בניסיון שהיה לו - משה שהעלה את העם לארץ, יהושוע בן נון בכיבוש הארץ, דוד שלמה ומלכי ישראל, אסתר ומרדכי, החשמונאים, אנשי המחתרות הפרטיזנים, היהודים שהיו בתלאות השואה, לוחמי צה"ל לדורותיהם, כולם לקחו אחריות על העם שלהם. עכשיו תורנו".
לפני חודש וחצי היה ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום כיפור. התפללנו כולנו למען הכלל, ואני אישית תמיד הדבר שאני הכי משתדל לכוון בו זה ספר חיים טובים. הרי הכוונה כאן היא לא שנחיה עוד שנה ולא נמות, הכוונה כאן היא שיהיו לנו חיים של משמעות ועשיית טוב למען עם ישראל וארץ ישראל. תמיד אני מכוון בזה הכי הרבה ומבקש שיהיה לנו חיים של עשייה למען הכלל של נתינה למען העם והארץ. חיים שבהם אני הופך את העולם למקום טוב יותר, את העם שלי לטוב יותר. זאת תכלית החיים וכאן הגעתי לרגע וזכיתי לעשות את הדבר הזה ולחיות את החיים האלה, חיים של כלליות ועשיית טוב למען עם ישראל בגופי ממש".
בסיום המכתב הוא ביקש להקדיש כמה מילים למשפחתו: "תודה על חינוך מדהים ללא פשרות עם ערכים נצחיים של עם נצחי שתמיד ינצח. לאחים היקרים שלי אני אוהב את כולכם. מכולכם למדתי, אני תמיד גאה לספר מה שאתם עושים. אתם הגאווה שלי גם אם לפעמים אני מתנהג כמו ילד מפגר תדעו שתמיד אני אוהב אתכם וגאה בכם.
"תודה לאבא ואמא שכל החיים נתתם לי מה שהייתי צריך, אבל אף פעם לא נתתם לי לעוף על עצמי ולחשוב שאני כל העולם. כל החיים אני רואה איך אתם דואגים לעשות טוב בכל מקום שבו אתם נמצאים. אם זה אמא שעובדת ימים כלילות ומוטרדת כל הזמן מבעיות שיש בעם שלנו במקומות בהם היא נמצאת, ואיך היא תמיד לא עומדת מנגד ודורשת שהצדק והאמת הם אלו שיצאו לאור. ואם זה אבא שכל הזמן עובד בשביל העם, בשביל הביטחון של העם שלנו, ונהנה מזה בצורה מעוררת השראה. אתם מקור חיי.
אדם תבנית נוף מולדתו, הנוף שאני גדלתי עליו זה הנוף הזה של נתינה אין סופית ועשייה של דברים למען הכלל ולא הסתכלות אישית רק על עצמי. אני אוהב אתכם ודורש מכם כל עוד אני נמצא שם כדי להלחם ברוע ולהשיב את הטוב לעם ישראל - אתם תהיו שם בבית תמשיכו לעשות טוב לעם שלנו. אל תעצרו אף פעם. תמיד תהיו עם ראש מורם וחזה נפוח כי אתם הצלחתם לחנוך דור נאמן ומסור לעם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. תראו איזה אימפריה גידלתם, כל ילד והייחודיות שלו בתרומה לעם ישראל, זאת הוכחה להצלחה של הורים טובים. כולם צריכים לקנא בכם שככה הצלחתם".
בסיום כתב: "וזכני לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים, אוהבי ה', יראי אלוקים, אנשי אמת, זרע קודש בה' דבקים, ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים, ובכל מלאכת עבודת הבורא. זה מה שאתם עשיתם והצלחתם ואני מתפלל שאני אצליח כמוכם. נפגש בקרוב ומבקש תמיד לשמור על חיוך לא משנה מה קורה ולהמשיך לעשות למען העם והארץ. אוהב אתכם בלי סוף".
בהלוויה שנערכה בהר הרצל נשא אביו שלמה תפילה מתוך התפילות של ראש השנה, לפני שספד לו. "אני רוצה לשיר לכם שיר מהשיר על עקדת יצחק שאנחנו קוראים בראש השנה, העוקד והנעקד והמזבח". האב שר: "הבן אשר ילדה ל-90 שנה, היה לאש ולמאכלת. צר לי כי אם תבכה ותתייפח, העוקד והנעקד והמזבח, אל נא יהיה עולם בלי ירח? העוקד והנעקד והמזבח".
בסיום התפילה אמר שלמה: "יצחק חזר ודניאל שלנו לא חזר. נשארנו חרוכים וגלמודים בלעדיך. נלחמת בעזה קרוב לשנה ומעולם לא התלוננת. תמיד אמרת שהכל בסדר. יצאת למלחמה שאין צודקת ממנה. כל פרידה כשיצאת לעזה הייתה יום אבל עבורנו. בחרנו שתשכב בירושלים עיר הקודש ולא ליד הבית משום שמותך איננו אירוע פרטי. הוא שייך לכל העם הנפלא שלנו. אהבת ישראל תפעפע ותחנוק את המחלוקת הקשה בעמנו. דניאל איש חמודות, אני אוהב אותך". שלמה טואף הוא סמנכ"ל בכיר וראש חטיבת הגנ"א ברפאל.
