הריאיון עם אשת הסמג"ד
(צילום: משי בן עמי)
מיד לאחר היוודע פציעתו האנושה של לוחם משמר הגבול סמל-ראשון בראל חדריה שמואלי ז"ל מירי של מחבל בגבול רצועת עזה, וביתר שאת ביום שני השבוע עם קביעת מותו בבית החולים סורוקה בבאר שבע, נמתחה ביקורת חריפה ברשת על התנהלות צה"ל ומפקדיו. בר הראל, אשתו של סגן מפקד גדוד ביחידה קרבית, מתקשה להשלים עם הביקורת על הצבא. "צה"ל הוא הגאווה הלאומית שלנו", אמרה היום (ה') הראל בריאיון לאולפן ynet.
שורת פוסטים בכל הפלטפורמות המוכרות לוו באמירות קשות כלפי מפקדי צה"ל, שלטענת המבקרים לא מנעו את החיכוך בין הלוחם שנפל למחבל שהרג אותו. אחד המבקרים כתב: "הופקר לגורלו על ידי המפקדים שהעדיפו לשמור על מחבלים ולא על חייו. בושה לכל מי שפיקד על האירוע". אחר כתב: "איזו רשלנות איומה של הצבא! הילד הזה נרצח סתם!!!". כמו כן נכתבו אמירות כמו "צה"ל מזעזע" ו"הפקרות אחת גדולה".
בר הראל לא יכולה להישאר אדישה אל מול הביקורת הנוקבת. "בעקבות המקרה המצער של הלוחם בראל אחיה חדריה ז"ל מופצים המון פוסטים בגנותו של צה"ל", כתבה הראל בפוסט באינסטגרם". כמי שנשואה לסמג"ד ביחידה קרבית אני מכירה את הדברים ממש מקרוב. לא במקרה הספציפי של בראל ז"ל, אבל באופן כללי אני חיה ונושמת את זה. האמירות בפוסטים מציגים את הצבא כגוף שמקריב את לוחמיו ושולח אותם למות, מה שבפועל ממש לא נכון".
הראל הוסיפה: "חיי אדם זה ערך עליון בצה"ל וכל מפקד לוחם מתעקש על זה. אני מקווה ומאמינה שגם בראל לא הרגיש שהוא מופקר שם. קרה מה שקרה וכואב, כואב מאוד לכולנו. אבל חייבים להבין שהמדיניות ה'סלחנית' היא הוראה מלמעלה, הצבא הוא הגוף המבצע. ועדיין, גם תחת הוראות הפתיחה באש, צה"ל תמיד דואג ללוחמים ושואף להחזיר אותם לביתם ללא פגע".
בריאיון הבוקר הביעה הראל צער עמוק על מותו של חדריה שמואלי. על החלטתה לכתוב פוסט בנושא אמרה: "שמתי לב לאחרונה להמון פוסטים בגנותו של צה"ל. נתקלתי בפוסט מסוים אצל אושיית רשת שקהל העוקבים שלה עומד על מאות אלפי עוקבים, והיא פונה באמת גם לנערים לפני צבא וגם לאימהות לנערים לפני צבא.
"הפוסט שלה מאוד משמיץ את צה"ל, והחלטתי פשוט לשלוח לה הודעה ולהגיד את הדברים מהמקום שלי, ממקום של אישה של איש צבא שרואה יום יום עד כמה הוא דואג לחיילים שלו ואותו דבר גם הקולגות שלו וכל המפקדים שתחתיו ומעליו. כתבתי הודעה פרטית לאותה אושיית רשת, והיא אמרה לי שהארתי את עיניה ומחקה את הסטורי שלה. חשבתי שבזה עשיתי את השליחות שלי, ולמחרת ראיתי את אותו פוסט מפורסם אצל שתי אושיות נוספות. שלחתי גם להן הודעה והן לא הגיבו".
- מה בעצם בפוסט הזה הציק לך?
"הפוסט הזה פשוט מציג את צה"ל כצבא מפקיר. בעלי, גם כשהוא חוזר הביתה לסוף שבוע ויש לנו שלושה ימים בלחץ להיות ביחד עם המשפחה, משקיע שעות על גבי שעות בטלפונים והרבה פעמים הטלפונים האלה עוסקים בדאגה לחיילים. אם צריך לצאת למסע הוא יתקשר וידאג ויוודא שהחיילים שלו ישנים מספיק, שיש להם את כל הציוד, ואם הדברים האלה לא קיימים - המסע הזה לא ייצא לפועל.
"היום אני לא יודעת אם בעלי יגיע הביתה, כן או לא, כי הוא רוצה להיות קרוב לחיילים, שגם ברגעים אלה עומדים ומגנים על הגבול. השיח הזה שנוצר, קודם כל בעיניי זה לא הזמן ולא המקום. צריך רגע לתת לדברים להתקרר ומה שצריך להתמקד בו זה האבל הכבד והצער, ומי שצריך לבחון את הדברים יעשה את זה".
- ואיזה תגובות קיבלת על הפוסט שלך?
"קיבלתי תגובות של הסכמה ושל הבנה. אבל צריך להבין, אני לא אושיית רשת, הקהל שלי יחסית הומוגני כי זה אנשים שמכירים אותי ואנשים שבדרך כלל בדעות דומות לשלי. לכן הסכמתי להתראיין ולהגיד את דעתי. אני באמת חושבת שאנחנו צריכים לתת גב לצבא, לסמוך על בעלי ההחלטות. מתי צה"ל הפך להיות מוקד השמצה? אני מכירה שצה"ל הוא הגאווה הלאומית שלנו, כור ההיתוך של מדינת ישראל.
"אם נפיץ ברשת פוסטים מהסוג הזה, לא נגיע? אנחנו רוצים שאנשים ימשיכו ויתגייסו כי לצערנו הרב אנחנו מוקפים באויבים ובמחבלים ובטרוריסטים, וצריך שיהיה מי שיעשה את העבודה הזאת. אנחנו לא יכולים להסית נגד צה"ל".
- השיח מפריע גם לבן זוגך?
"בעלי ממש לא לוקח את זה קשה, הוא אומר שאנשים יכולים לדבר, הוא מאמין בדרך שלו וכמובן שגם אני מאמינה בדרך שלו. בעלי לא רצה שאני אתראיין והוא העדיף שגם לא אכתוב את הפוסט, לכן זה פורסם רק באינסטגרם ואין לו אינסטגרם. החלטתי שאני הולכת עם האמת שלי. אני מגדירה את הבת הקטנה שלי, בת שנתיים וחצי, כלובשת מדים. אנחנו כולנו בשליחות אחת. כל המשפחה שלי בצבא, כולל ההורים שלי שעוזרים לי יום יום לגדל את שתי בנותיי לבד".
