שני צעירים ששמו קץ לחייהם, בר כלף ואור דוניו ז"ל, העלו על סדר היום שוב את הסוגיה הנפיצה: פוסט טראומה על רקע שירות צבאי. אבל לא רק, גם ההתמודדות של משרד הביטחון מול הסוגיה - ומול אותם יוצאי צבא פוסט-טראומתיים.
לפני יותר משנתיים היה זה איציק סעידיאן, לוחם גולני, שהצית את עצמו במשרדי אגף השיקום של משרד הביטחון במחאה על היחס לו זוכים הלומי הקרב - ועורר מחאה גדולה. משם הדרך לרפורמה הייתה סלולה, ו"נפש אחת" הגיעה כדי לשפר את התנאים של נכי צה"ל בכלל ופוסט טראומתיים בפרט, לקצר את הליך ההכרה בהם ולהקל על מי שחזר מהקרב פגוע בגוף - אך לא בנפש. ההד הציבורי והלגיטמציה לדבר על הכאב והטראומה הביאו לגדילה משמעותית בפניות להכרה של לוחמים ולוחמות במשרד הביטחון.
עדיין, על אף ההקלות בבירוקרטיה והרגישות בתהליך, 30% מהבקשות לא מאושרות. כך היה גם במקרה של בר כלף. ישנם גם לא מעט בקשות שעומדות תלויות - והמגישים טרם קיבלו מענה וממתינים לתשובה. כך היה במקרה של אור דוניו, שחיכה במשך 10 חודשים להכרה.
אז איך למעשה מאבחנים פוסט טראומה וקובעים כי הסיבה היא שירות צבאי, ועל סמך מה מסרבים לבקשה קיימת? פרופ' שלמה מנדלוביץ, מנהל בית החולים שלוותה ומי שהקים ומנהל את מערך האבחון לפוסט טראומה קרבית עבור אגף השיקום במשרד הביטחון, ענה ל-ynet על השאלות בנושא.
הלוויתו של בר כלף
(צילום: חגי דקל)
"מדובר באפיון מורכב", הוא הסביר. "זה אבחון שהוא סובייקטיבי, והמורכבות שלו נובעת משלוש סיבות: האחת שהוא מתבסס על דיווחים של המטופל, הסיבה השנייה היא העדפה ברורה של המטופל לקבל אבחנה של פוסט טראומה - שמאשרת למעשה שהדבר קרה - והסיבה השלישית למורכבות זה שמדובר באבחנה דרמטית. אם אני מפספס זה איום ונורא - ולא פחות איום ונורא אם זה קורה הפוך, ואדם שלא סובל מפוסט טראומה יאובחן ככזה ויטופל בכלים שלא מתאמים לו. להבדיל אלפי הבדלות, זה כמו שאדם בריא יאובחן בטעות כחולה סרטן ויתחיל לקבל כימותרפיה. זה נזק עצום".
מרגע הבקשה להכרה במשרד הביטחון, יכול המבקש לעבור בכמה מסלולים. הפרוצדורה יכולה להימשך שעות בודדות בלבד ועד לימים וחודשים ארוכים. "יש פעמים שהאבחון פשוט", ציין הפרופ' מנדלוביץ', "כך למשל אדם שהיה בצוק איתן, הגיע אחרי שלושה חודשים מסיום המבצע ומפתח תסמינים. הוא מצביע על הטראומה, חי בזכרונות שקשורים לטראומה, בין אם זה פלאשבקים או חלומות, ונמנע מלחוות דברים שמזכירים את האירוע. יש מקרים שזה למשל הימנעות מלבישת מדים, ויש כמו שראינו אצל החבר'ה שהיו בקרב בסג'עיה שלא יכלו להריח בשר שרוף. תסמין נוסף הוא עוררות יתר, מטופלים מאוד דרוכים שמגיבים לאירועים פשוטים באופן שאינו תואם את המצב".
אלו לדברי הפרופ' יעברו במסלול הירוק, כך ששיחה עם פסיכיאטר אמורה להספיק. מי שלא עבר במסלול הירוק, כלומר במקרים המורכבים יותר, יגיע אל מערך האבחון שאותו מנהל מנדלוביץ. חשוב לציין כי לא כולם יגיעו למרכז, וכמו שפסיכיאטר יכול לאבחן PTSD, כך הוא גם שולל את האבחנה על הסף והבקשה נדחית במיידי.
במערך האבחון ישנם שלושה מסלולים. "במסלול הקצר המטופל יוצא אחרי שלוש שעות וחצי יוצא עם אבחנה", הסביר. "המסלול המלא זה שלושה ימים, חמש שעות כל יום, וזה כולל בין היתר קבוצות אבחוניות, הערכות מפורטות ועוד. זה שמור למי שיש מורכבות מאוד גדולה. ויש את המסלול האישי - בגלל שמדובר בנושא רגיש, יש כאלו שצריך לבנות להם משהו מאוד ספציפי.
"בכל אחד מהמסלולים מדובר בחוויה לא פשוטה. מטופלים שמגיעים לעיתים כעוסים ואני לא מאשים אותם חלילה - הם צריכים לענות על שאלונים, לדבר על נושאים שכואבים להם, וצריך לזכור שהאבחון זה רק השלב הראשון. לכל מטופל כזה צריך לבנות מערכת טיפולית".
(צילום: שמוליק דודפור)
יכול לקרות שעל אף הכול מפספסים?
"הכול יכול להיות, אבל הסבירות שמפספסים משהו היא מאוד נמוכה, ויש גם סבירות לעשות הפוך - לאבחן PTSD למי שאינו סובל מכך. גם כאן זו סבירות נמוכה".
במקרים מורכבים, יש מחלוקת בין אנשי מקצוע? איך מכריעים?
"יש תמיד שאלות, ועם זאת יש מעט מאוד מטופלים שגם כשאתה מפעיל את כל הכלים שלך, יש מחלוקת. אם יש ספק כנראה שכן ניתן אבחנה של PTSD".
יש קשר בין נטיות אובדניות לפוסט טראומה?
"בהחלט. פוסט טראומה זה הפרעה עם מצוקה נפשית קשה, וזה מגיע גם למצבי קיצון של מחשבות אובדניות".
פורסם לראשונה: 22:57, 11.08.23
