עשרות אלפי אפגנים נהרו לנמל התעופה בקאבול באמצע אוגוסט, כדי להימלט מארצם אחרי עליית הטליבאן לשלטון. בין ההמונים הייתה משפחתו של סוהיל אחמדי, שאז היה רק בן חודשיים.
משפחת אחמדי הגיעה לנמל התעופה ב-19 באוגוסט. המשפחה עמדה בפתח של שער הכניסה לנמל וניסתה לפלס את דרכה פנימה. אז כוחות הטליבאן הרחיקו את ההמונים מהשער. הוריו של סוהיל, האב מיזרא-עלי והאם סוראיה, חששו שבנם התינוק יימחץ כתוצאה מהכאוס והצפיפות האדירה. מיזרא-עלי מסר את בנו לחיילים אמריקנים שעמדו על החומה בכניסה לנמל, כדי להגן עליו מההמון.
כחצי שעה לאחר מכן, כשהוריו של סוהיל נכנסו לנמל התעופה, הם לא מצאו את בנם. נאמר להם שהוא ככל הנראה עלה לאחת מטיסות החילוץ. מיזרא-עלי חיפש את סוהיל בנמל במשך שלושה ימים, ולבסוף החליט לעלות על אחת מטיסות החילוץ עם סוראיה וארבעת האחים של סוהיל. האב עבד בעבר כמאבטח בשגרירות האמריקנית, ופונה עם משפחתו לבסיס צבאי בטקסס. משפחת אחמדי המשיכה לחפש את התינוק הנעדר, והאב התראיין בנובמבר לרויטרס וביקש עזרה בחיפושים.
מי שמצא את סוהיל בנמל באוגוסט היה חמיד סאפי, נהג מונית בן 29 מקאבול. "כשנכנסתי לנמל התעופה ראיתי תינוק שוכה על הרצפה עם הבעה עצובה מאוד", סיפר סאפי. "הראיתי את הילד להרבה אנשים, אבל לא מצאתי את המשפחה שלו". חמיד החליט לאמץ את התינוק, והעניק לו את השם מוחמד עבד. "הבאתי את הילד הביתה, קניתי לו חלב ומאז דאגנו לו".
בעזרת משטרת הטליבאן וכלי התקשורת הצליחה משפחת אחמדי לאתר את סוהיל, בבית של חמיד ורעייתו פארימה. כשסאפי לקח את סוהיל מהנמל הוא הבטיח: "אם ימצאו את המשפחה שלו אני אמסור אותו, ואם לא – אגדל אותו בעצמי". בפועל, הפרידה מסוהיל הייתה קשה: סאפי לא הסכים למסור אותו לסבא שלו. הסבא נאלץ להתלונן במשטרה, וסאפי נעצר לזמן קצר באשמת חטיפה. ביום שבת - אחרי חמישה שבועות של מאמצים לשכנע את סאפי – סוהיל נמסר לסבא המאושר.
הסבא של סוהיל, מוחמד קאסם רזאווי, נסע במשך יומיים מצפון-מזרח אפגניסטן לבירה קאבול, עם מתנות לסאפי ולמשפחתו - כולל בגדים, כמה ק"ג של אגוזי מלך וכבש ששחט לכבוד המשפחה. סוהיל נמצא כעת בבית של סבא וסבתא, וצפוי לעבור לארה"ב ולחיות שם עם הוריו ואחיו.
בתחילת דצמבר עברה משפחתו של סוהיל מהבסיס הצבאי בטקסס לבית במישיגן. "הייתי כל כך עצובה, כל הזמן בכיתי על התינוק שלי", אמרה האם סוראייה על חמשת החודשים האחרונים שבהם חששה לגורל בנה. "עכשיו אני מקווה שהוא יגיע לכאן בשלום. אתמול בלילה לא ישנתי מרוב שמחה".
"קשה לתת לו ללכת. אנחנו אוהבים את הילד הזה", אמרה פארימה, אשתו של חמיד שמצא את התינוק. "אני מרגישה שאני אחראית עליו כמו אמא. הוא היה מתעורר הרבה בלילה. עכשיו כשאני מתעוררת הוא לא נמצא, וזה גורם לי לבכות. אני אמא, אני מבינה שהוא צריך את ההורים שלו".
