במהלך השנה האחרונה ובפרט בראשית ימי הקואליציה, נפתלי בנט היה אחוז דאגות מהממשלה החדשה. שותפו, יאיר לפיד, היה צריך להשקיט חרדות באורח יומי (ולעיתים שעתי). להבטיח לבנט שאיש לא ירמה ויחטוף אותו, חלילה, למחנה השלום. גם אם השתכנע, ראש הממשלה הבין שהתמרון בין עידית סילמן לח"כ מאזן גנאים יהיה כמעט בלתי אפשרי. יום אחד שאל בכיר בקואליציה, בפשטות, איך כל העסק הזה ישרוד. איך יתקיים. הבכיר לא התאפק. "זו תהיה ממשלת עלא באב אללה". מה שיהיה יהיה ואלוהים גדול.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של נדב איל:
וזה בדיוק השבוע שחוותה הקואליציה. במוצאי שבת היא נראתה גוססת. ביום ראשון, מחוסלת. ביום שני מנסור עבאס סיים את שתיקתו וקיבל החלטה להילחם על הישארות מפלגתו בממשלה. זה לא היה קורה אלמלא פעולותיו של האופרייטור הפוליטי העוצמתי ביותר במרכז-שמאל מאז שמעון פרס – יאיר לפיד.
11 שבועות. זו תקופת כנס הקיץ של הכנסת. אם הקואליציה תגיע לפגרה באוגוסט, חבולה אך נושמת, סביר להניח שהבחירות הבאות לא יהיו לפני מאי 2023. החגיגות המוקדמות בימין בשבועיים האחרונים גרמו לשחקנים השונים תחושת מחנק. כל הופעה של איתמר בן גביר, הדמות המשפיעה ביותר בימין הישראלי אחרי בנימין נתניהו, חיזקה את תחושת הדחיפות. בציבוריות הערבית התפתח קונצנזוס שאסור להיות אחראים לשובו של נתניהו. חברי הקואליציה לא משלים את עצמם שהעסק בהכרח ישרוד עד יולי, או עד השבוע הבא. הרי סיעת ימינה הפכה למין חיה מיתולוגית כזו, שכל צרה קואליציונית שנפתרת איתה, מייצרת מיד שלוש חדשות. הח"כ הבא שיפרוש יכול לבוא בעוד חודשיים, או בשבוע הבא. אך כל עוד אין כזה, חברי הקואליציה נחושים לשרוד. עלא באב אללה.
לא רחוק מהכניסה לכפר-קאסם ממוקם אחד היעדים הפופולריים בעיר, "הגליל העליון", איטליז ומסעדה. בימי שבת החניה מלאה וענני עשן עולים ממעשנת בשר אימתנית. ערבים ויהודים עומדים בתור וממתינים לחמגשית עמוסה בנתחי בשר רכים וריחניים, שנחתכים בקפדנות בידי צעירים לבושים בסגנון ספרדי. התשלום הוא לפי קילו, בקופה.
ביום שלישי, כאשר חברי מועצת השורא החלו מגיעים אל העיר להתכנסות הדרמטית שלהם, קפצתי למעשנה לראות מה קורה. ליד אחד השולחנות ישבו שני צעירים, ערבי ויהודי. הם היו בעיצומו של יום עבודה, וחיסלו בערך שני קילו בשר. הערבי היה בנו של דמות בכירה ומוכרת ברע"מ. "אתה יודע מי זה?" אמר לי העובד היהודי, "אבא שלו יחליט פה אם תהיה ממשלה. אתה מבין? הוא יחליט". הבוס הערבי, בנה של הדמות הבכירה, חייך ושמר על שתיקה. כשאמרתי לו שאני מבין שהשורא עומדת להשאיר אותם בממשלה, חיוכו גדל. היהודי ניסה לשבור את הקרח. "אבא שלו איש מצוין, מכובד", הוא אמר, ואז צחק: "לא כמו כל הערבים".
כפר-קאסם היא רשות ערבית יוצאת דופן. יש לה עתודות קרקע, ואזור תעשייה משגשג. היא הבירה של התנועה האיסלאמית הדרומית, המקום שבו מייסד התנועה, השייח' עבדאללה נימר דרוויש המנוח, החל את פעילותו. הוא עצמו עבר מרעיונות של מאבק מזוין לגינוי מוחלט לאלימות, קבלת מדינת ישראל ודרישה להשתלבות בחברה הישראלית – בניגוד לפלג הצפוני, רא'אד סאלח ואחרים, שרוצה להחרים את מוסדותיה הריבוניים של ישראל. בכפר-קאסם, השילוב של הדת עם הזיכרון המהדהד של הטבח שביצעו כוחות הביטחון ב-1956 יצר קהילה חזקה יחסית. "כפר-קאסם היא מרכז קניות ותעשייה אזורי", אומר לי מפקד המשטרה המקומי, סנ"צ דורון אחרק. "יש שיתוף פעולה מצוין עם הרשות והקהילה. גם האירועים במאי שעבר היו מינימליים ביחס לשאר הארץ. עשו הפגנה וחסמו את כביש 5, אבל מנהיגי העיר הודיעו לנו מראש שהם יטפלו בזה, שזה שחרור לחץ ושזה ייפתר בלי דרמה. וכך היה".
אני יושב אצל של סאיד עיסא, יו"ר הוועד העממי. הוא איש עסקים וקבלן, ואנחנו באולם התצוגה שלו, שמפגין חיפויי אבן, קרמיקה ועוד. ועד עממי הוא גוף בלתי פורמלי ברשויות ערביות; התארגנות פוליטית קהילתית שאיננה קשורה בשלטון או בשלטון המקומי. עיסא הוא נכדו של אחמד פריג' ז"ל, שנרצח בטבח. "הראשון שנפל, בגל הראשון", כלשונו.
כראש הוועד העממי, הוא שמחליט מי נואם בטקס הזיכרון השנתי, אך פעילות הוועד העממי איננה רק פוליטית-לאומית. בראשית 2020 ראה עיסא באינטרנט שבאסיה מסתובבים עם מסכות פנים בניסיון להיאבק בקורונה. "מיד יצרתי קשר עם מפעל בעזה. הזמנו עשרת אלפים מסכות עבור תושבי העיר". הוא הביא מומחית מאוניברסיטת חיפה להתחיל תוכנית מקומית למאבק באלימות, שהיא בעצם סוג של התערבות, Intervention. "ההורים לפעמים נמצאים בהכחשה לגבי הבן שלהם, שמפגין אלימות בביה"ס. קשה להם לקבל שיש בעיה. אנחנו אוספים אנשי מפתח חברתיים, אנשי חינוך וקהילה, ויוצרים פתרונות מותאמים לכל משפחה כזו".
עיסא הוא איש הרשימה המשותפת, ומתנגד נחרצות לשותפות בממשלה. הוא מודיע לי, יום לפני ההודעה של מנסור עבאס, "שרע"מ לא ייצאו בחיים. זה הכל בולשיט. אם ייצאו זו הודאה שעשו טעות. המדינה הזו היא מבנה שיצר אפליה. כאשר רע"מ אומרים – בואו נהיה חלק מזה, הם בעצם אומרים שהמדינה שוויונית, ושהטעות הייתה של הערבים כל השנים האלה, שלא הצטרפו לממשלה".
אפשר גם וגם, אני משיב לו. שהייתה אפליה, ובמקביל זו טעות שלא להצטרף לקואליציות ולקבל נתח מהשלטון – כדי לתקן אותה.
"הם שמו על עצמם חגורת נפץ והלכו לפוצץ סכר", הוא משיב, "אבל זו אשליה. זו דרך כושלת. הבעיה עם בנט שהוא חייב להוכיח שהוא ימני, ולכן זו ממשלה מסוכנת. יוצרת תקווה אצל הערבים, ועושה לגיטימציה לקיצוניות. השרים של בנט מתגאים שאצלם עלו הכי הרבה להר הבית. לא הכל קשור לביבי. נניח שנתניהו היה נעלם מהזירה – הבעיות של הציבור הערבי בישראל היו נעלמות?"
הוא פסימי. "כל ילד בגן חובה בכפר-קאסם הבין שהממשלה חיה על זמן שאול. יש יותר הריסות בתים, ופחות כסף לרשויות. הפקידות עובדת לטובת נתניהו כי המינויים שלו חושבים שהוא תכף חוזר. מה הקשר בכלל בין זנדברג לליברמן? רק שנאה לביבי. זה לא מספיק. ומה כל הקשקוש הזה שהם לא מתעסקים בתחום המדיני? מה, אנחנו חיים פה בניו-זילנד? זה המזרח התיכון. ישראל נמצאת בקונפליקט. מי שרוצה יציבות צריך לנסות לטפל בסכסוך". הוא חושב שנתניהו היה בולם את עליות היהודים להר הבית. "הרי נתניהו היה גם יכול להגיד שירושלים מאוחדת לנצח, בירת פלסטין, והציבור בימין היה אומר לו - 'אתה מלך'".
עיסא הכי תקיף כשמדברים על בעיית הפשיעה והנשק. "בנט מדבר על ריבונות בהר הבית? אין ריבונות בתל-אביב, ביפו. צריך להכריז על נשק כמכת מדינה". הוא מדבר כמעט בגעגוע על הימים ש"השב"כ היה חוקר כל ערבי שנתפס עם נשק, גם פלילי... פעם העבריין היה מסכן. היום יש מודל חדש: קם בשעה שתיים אחר-הצהריים, חולצה של בוס, מכנסיים ורסצ'ה ומכונית פרארי. צריך לגמור את זה".
ליד השולחן עוברת המנכ"לית של העסקים שלו, היא מרמת אביב. הם בונים כעת 400 יחידות דיור בבנייה רוויה. "יש לי כמה עובדים שמצביעים למי, סמוטריץ'?" שואל אותה עיסא בחיוך ממזרי, "בן גביר!" היא עונה. בחודש אוקטובר התפתח בכפר-קאסם עימות בין שוטרים ואנשי "השמירה", ההתארגנות המקומית נגד פשיעה; צעירים גברתנים שלבושים בחולצות שחורות. אחד מאלה תקף שוטר, והעניין צולם. העירייה גינתה את התקיפה, הוגשו כתבי אישום, אך קמה סערה. איתמר בן גביר, כמובן, הודיע שיגיע לכפר-קאסם.
המשטרה וגורמים אחרים פנו לעיסא. אולי רצו שיזהיר אותם מאלימות קשה וכך יוכלו למנוע את הביקור של הפרובוקטור. זה לא קרה. בתמצית, הוא אמר להם, "לא נעשה שום דבר. לא תהיה הפגנה. לא ייצא מנשר. לא נשחק לידיו". עיסא עשה יותר מזה. הוא עלה לשידור בכלי תקשורת בערבית, והודיע שאיש לא ינסה למנוע את ביקור בן גביר בכפר-קאסם: "לגזען כזה לא מגיעה תשומת לב". הוא משמיע לי קטע מראיון שבו העלו אותו לשידור יחד עם בן גביר. הוא פונה אליו בשידור. "אם אתה רוצה להילחם בפשיעה הגואה, שהקורבן המרכזי שלה הוא האזרח הערבי, אני אומר לך - אהלן וסהלן". בן גביר היה המום, ונשמע, שלא כהרגלו, כמעט חיובי. הביקור בכפר-קאסם נשכח מיד; עיסא הראשון שהצליח לפצח את שיטת בן גביר.
ראש עיריית כפר-קאסם לוקח אותי לסיבוב במכונית. הנהג מוביל אותנו במעלה העיר, ואנחנו חוצים כביש חדש ומרכזי שבדיוק עבר קרצוף וזיפות. "אתה רואה", אומר לי עאדל בדיר, "דברים זזים פה בכיוון הנכון". אני מעיר לו שכנראה התקציב אושר עוד בימי ממשלת נתניהו, והוא משיב בישירות ש"נכון. אבל כל התקציבים היו קפואים, לא אושרו ההרשאות הכספיות לרשויות. עצם הקמת הממשלה שינתה את זה". הרכב שלו עוצר ליד אישה מבוגרת שמנקה בצינור, בנחת, את הכניסה לביתה. המים זורמים אל הכביש המחודש, ופניו של ראש העיר נחמצות. הוא פותח את החלון ואומר לה שלום. "רק היום זיפתו פה", הוא אומר לה, "אנא ממך". היא נעתרת.
אנחנו עוברים ליד לשכתו המרווחת של ח"כ וואליד טאהא. בחוץ ממתינים העיתונאים, על הכביש; בפנים מכונסת מועצת השורא. בטלוויזיה מדווחים על מתח שיא, אבל בדיר, איש מפתח ברע"מ המקורב מאוד למנסור עבאס, כבר יודע שהם יחליטו להישאר בממשלה. "יש אג'נדות מנוגדות בממשלה, אבל צריך להביט בעשייה בשטח. הלב של המלחמה בפשיעה זה הפתרונות לנוער. מה שרע"מ השיגה, תקציבי חינוך לדוגמה, זה דברים שעוד נתחיל לראות בקרוב. יותר עצמאות, תקציב וכוח לבתי ספר. יש לנו שיווק שכונה חדשה, הוספת 1,600 דונם לתוכנית מתאר". הוא מצטט לי ביטוי בערבית: "בעיתות המצוקה נוהגים באחריות".
כשאנחנו מגיעים בחזרה לבניין העירייה, בחניה, אני שואל אותו על הפעם הבאה. מה יקרה אם הממשלה תיפול תוך כמה חודשים. האם הפעם רע"מ צריכה ללכת עם נתניהו והימין, כפי שרצה עבאס בתחילה, בסיבוב הקודם? הוא איש מתון, ראש העירייה, ועונה בזהירות. "אני הייתי ממליץ לא ללכת עם נתניהו", הוא משיב, "כי הממשלה הזו, ההרכב הזה, אפשר לחוש שהם עושים מאמץ. אצל נתניהו הבעיה הייתה שהוא מבטיח ולא מקיים".
"הוא אומר לי - חכו 48 שעות, ואתם מקבלים את ביטול החוק. לא בכנסת הבאה. בכנסת הזו", מתאר בדיר את השיחה עם אשל. "אמרתי לו: אם יש לכם 61 לביטול חוק קמיניץ, למה אתם לא מקימים ממשלה?"
יש לו דוגמה. הוא מספר שיומיים לפני שיאיר לפיד הודיע לנשיא כי עלה בידו להרכיב את הממשלה, בראשות בנט, הוא קיבל טלפון ממקורבו ושליחו למשימות מיוחדות של בנימין נתניהו, נתן אשל. בדיר בעל השפעה נרחבת ברע"מ, לא רק אצל עבאס, וזו הייתה הסיבה לשיחה. "והוא אומר לי", מספר ראש העיר כפר-קאסם, "שכל מה שהם מבקשים הוא שנמשוך עוד 48 שעות. שהממשלה לא תקום. זהו. ואם נעשה את זה – הם מבטלים, מבטלים לגמרי בהצבעה בכנסת, את חוק קמיניץ". חוק קמיניץ הוא כינוי לתיקון לחוק התכנון והבנייה, שהחמיר מאוד את האכיפה והענישה על עבירות בנייה; בציבור הערבי הוא נתפס כמהלך ברוטלי, פצע מדמם, לאור היעדר עתודות קרקע לבנייה ברשויות הלא-יהודיות. בדיר אומר שרע"מ קיבלה הצעה מפורשת בעניין. "אשל אומר לי תקשיב, ראש הממשלה נמצא על הקו. הוא מפעיל רמקול. את האמת? אני לא יודע אם נתניהו היה שם. הוא לא דיבר איתי. אבל אני שומע אנשים. והוא אומר לי – חכו 48 שעות ואתם מקבלים את ביטול החוק. לא בכנסת הבאה. בכנסת הזו". ראש העיר לא ידע מה לעשות, כי השיחה הייתה לא הגיונית בעליל. "אמרתי לאשל: אם יש לכם 61 לביטול חוק קמיניץ, למה אתם לא מקימים ממשלה? הרי זה פותר לכם את כל הבעיות – תקימו ממשלה. ואם אין לכם 61, איך אתה מבטיח לי?". זה נשמע לו הזוי.
התקשרתי לנתן אשל. הוא הכחיש בפניי מכל וכל, ואמר שלא היו דברים מעולם, שלא שוחח עם עאדל בדיר, שלא הציע לו כל הצעה ערב הקמת הממשלה. אחרי השיחה נזכרתי שכבר ב-2019 סיפר מנסור עבאס כי ניהל שיחות עם אשל, בין היתר על ביטול חוק קמיניץ. הוא דיבר על ביקור של אשל בבירת רע"מ, כפר-קאסם. בנובמבר 2020 האשים בצלאל סמוטריץ' את נתניהו ב"דיל" עם עבאס לביטול קמיניץ, ואמר שנתניהו עתיד "למכור את הציונות בעד נזיד עדשים".
השבוע יו"ר האופוזיציה נזף שוב ושוב ב"ממשלת הכניעה והחולשה" שמוחזקת "כבת ערובה בידי מועצת השורא". לפי סיפור המעשה של ראש העיר בדיר, ושאר הידיעות שפורסמו, נראה שיו"ר הליכוד התחנן אף הוא להיות "בן ערובה" של מועצת השורא. רק שלביבי, בניגוד לבנט וללפיד, לא היו את הידיים בכנסת. זה הכל.
