מלחמת רוסיה-אוקראינה עשויה להיות המתועדת ביותר בהיסטוריה עד כה, לפחות מהצד האזרחי שלה, אבל החלק הצבאי מוסתר כבר שבועיים תחת ערפל קרב סמיך. בהיעדר עיתונאים באזורי הקרבות, אין לנו אפשרות לקבל אינפורמציה אמינה על הלחימה בין שני הצבאות, ונותר לנו להסתמך רק על הפרסומים הרשמיים – המועטים והאינטרסנטיים - של הצדדים. בנוסף, בהיעדר סיקור רוסי בנסיבות מובנות, הדיווחים מגיעים באופן כמעט בלעדי מהצד האוקראיני. לפיכך נדרש משנה זהירות בפרשנויות ותחזיות, ויש להודות בצניעות שאיננו יודעים הרבה.
העתקת זירות הסיקור של העיתונאים למרכזי הערים ולמעברי הגבול באוקראינה, לעיתים תוך סכנת חיים, הגבילה את הגישה שלהם לשדה הקרב והפכה אותם עצמם למוקד הסיפור במקום לדווח על המתרחש בעימות הישיר בין הצבאות. הייתה לכך דוגמה מאלפת: במהלך דיווח ישיר לאולפן של BBC NEWS על התקדמות הכוחות הרוסיים, גילתה הכתבת האוקראינית של הרשת, אולגה מאלצ'בסקה, שביתה בבירה קייב נהרס מפגיעה של טיל.
גם סרטוני תיעוד הלחימה של העיתונאים השתנו, והסיפור מובא דרך עיניהם של אזרחים אוקראינים שעולמם השתנה בן-לילה. אחת מתמונות המלחמה הבולטות עד כה הייתה של אלנה, מורה מהעיר חרקוב, שפניה החבושות והמגואלות בדם כתוצאה מפגיעת רסיסים העסיקו כלי תקשורת מרכזיים ברחבי העולם ועיטרו את שערי העיתונים. ועדיין, אין בנמצא תמונות מזירת הלחימה, ורק מעט בלבד מהנעשה בתוך רוסיה.
נראה שהאמת פינתה את מקומה לטובת הרגשות. יש כאן אינטרס אוקראיני ברור: בפסיכולוגיה של השכנוע, בכוחם של רגשות חיוביים כאלה לסחוף את הקהל בבית ולעורר הזדהות בחוץ
כמי שמוגדרת גם כ"מלחמת הטיק-טוק" הראשונה, היא מצליחה לייצר כמה סוגי סרטונים ששטפו את התקשורת במערב: ראשית, עדויות של אזרחים ומשפיעני רשת. אחד ממאות כאלה היה הסרטון הוויראלי שבו נראית אוקראינית מבוגרת פונה לחיילים רוסים ומבקשת מהם לקחת זרעי חמניות ולשאת אותם בכיס, בטענה שביום שבו ימותו על האדמה – הזרעים יהפכו לפרחים.
אלנה המורה מחרקוב על שער ה"דיילי מירור":
במקרה הכינותי: הדרכה לייצור בקבוקי תבערה באוקראינה
בנוסף, בדומה לימי שגרה שבהם מופצים סרטוני "המלצות", גם בתקופת הלחימה נפוצו ברשת סרטונים בנוסח "עשה זאת בעצמך" מצד מומחים או סתם גולשים, שהציגו טיפים מקצועיים לאזרחים באוקראינה כיצד להתגונן ואיך להכין בקבוקי תבערה.
לצד זאת, ברשתות החברתיות ובתקשורת המסורתית בלטו תמונות וסרטונים מזויפים או לא רלוונטיים. למשל קטע שנלקח מהסרט "מלחמת הכוכבים" ושורבב בטעות לדיווחים החדשותיים, סרטון משנת 2014 שבו נראה חייל אוקראיני נפרד לשלום מאהובתו, תיעוד צנחנים רוסים מ-2015 ותמונה מהאינסטגרם של מלכת היופי לשעבר של אוקראינה, שמראה לכאורה שגם היא הצטרפה ללחימה, אלא שהיא צולמה לפני פרוץ הקרבות.
לפי אחד מכללי האצבע בלוחמת מידע, בכדי להתמודד עם מידע שגוי עלינו להיות חשדנים דווקא כלפי נתונים רשמיים שמוסרים הצדדים מאזורי לחימה. הסיבה היא שאין לנו יכולת וכלים לאמת אותם, מה גם שהגורם המדווח הוא בעל אינטרס לעצב בעצמו את הדיווחים על מיקומי הכוחות, קצב התקדמות, מספרי נפגעים והכלים הצבאיים שהושמדו. במקביל, דווקא מידע מעורפל וחסר אישור רשמי – למשל אכזבת הרוסים מקצב התקדמותם בלחימה – נתפס הפעם כמהימן יותר, וככזה שניתן לסמוך עליו.
ד"ר ערגה אטדברקע הקושי לדעת אילו תכנים ויזואליים וטקסטואליים אמיתיים ואילו מזויפים, נראה שהאמת פינתה את מקומה לטובת הרגשות. יש כאן אינטרס אוקראיני ברור: הדיווחים בתקשורת והתיעוד ברשתות מעוררים תחושות גאווה וגבורה בקרב על הבית, בבחינת טוב למות בעד ארצנו. בפסיכולוגיה של השכנוע, בכוחם של רגשות חיוביים כאלה לסחוף את הקהל בבית ולעורר הזדהות בחוץ.
אז כן, התקשורת ב"מלחמת הטיק-טוק" אמנם עמוסה במגוון גדול של מלל, סרטונים ותמונות, אך נעדרים ממנה הדיווחים משדה הקרב, בייחוד מהצד הרוסי. המדיה החברתית והתקשורת המסורתית מתקשות לספק מידע אסטרטגי כולל ותמונת לחימה קוהרנטית וברורה, כמו עמדות ומיקום הכוחות הרוסיים ומספר הנפגעים בשני הצדדים. כל אחד מהסרטונים הוויראליים מציג רגע קטן בזמן, כמעט ללא הקשר, והתמונה המתקבלת היא רגשית ומקוטעת.
- ד"ר ערגה אטד היא מרצה וחוקרת בשכנוע והעברת מסרים יעילה, באוניברסיטת רייכמן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
