בשבוע שעבר נורתה יריית הפתיחה הרשמית במרוץ לנשיאות ארה"ב, כאשר בבחירות המקדימות הראשונות, במדינת אייווה, ניצח הנשיא הקודם דונלד טראמפ את מתחריו וביסס את מעמדו כמועמד המוביל לזכות במועמדות הרפובליקנית. מסתמן שמועמד המפלגה הדמוקרטית יהיה הנשיא המכהן ג'ו ביידן, ואם לא יהיו הפתעות, ב-5 בנובמבר יזכה העולם לשידור חוזר של ההתמודדות בין השניים (לצד בחירות לשליש סנאט, לכל בית הנבחרים, לכמה מושלים ולעוד תפקידים).
טראמפ וביידן היו שני האנשים המבוגרים ביותר להיכנס לבית הלבן - יש שאלות לגבי הכשירות כל אחד מהם - לשניהם יש נכדים יהודים, והסקרים מורים על יתרון קל לטראמפ. בקונגרס, כעת רוב בית הנבחרים הוא רפובליקני והדמוקרטים שולטים בסנאט. גם שם תוצאות הסקרים קרובות, ומאזן הכוחות הצפוי בתוך הרשות המחוקקת, ובינה לבין הרשות המבצעת, אינו ברור.
ובכן, על רקע מתיחות גוברת בין ממשל ביידן וממשלת ישראל סביב נושאים כמו היום שאחרי המלחמה, בחוגים מסוימים בארץ מקווים לחזרת טראמפ, כי לשיטתם "הוא יותר טוב לישראל". ואמנם, בתקופת נשיאותו כוננו בחסות ארה"ב יחסים דיפלומטים בין ישראל וכמה מדינות ערב, ללא ספק צעד משמעותי. ארה"ב נסוגה מהסכם הגרעין עם איראן, ויחליט הקורא אם ההחלטה הועילה או הזיקה לישראל. טראמפ הכיר בירושלים (המערבית) כבירת ישראל והעביר את השגרירות אליה, ואף הכיר בסיפוח הגולן. בתגובה העמיד אותו ראש הממשלה בנימין נתניהו בשורה אחת עם כורש מלך פרס, שאיפשר את שיבת ציון, עם שר החוץ של בריטניה הלורד ארתור ג'יימס בלפור שהצהיר על תמיכת מדינתו בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ועם הנשיא הארי טרומן, שהודיע על הכרת ארה"ב בישראל 11 דקות לאחר שהוכרז על הקמתה.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• עופר כסיף הוא האחרונה בבעיותינו
• דור של טרומפלדורים
• לעצור את הדימום בעזה
• איך המילואימניקים יחזרו להילחם? דרוש שינוי דרמטי
ראוי לבחון את ההאדרה הזו ואת הציפיות שהיא מעוררת. ימים בודדים אחרי תחילת המלחמה בעזה, במסגרת ביקורת שהעביר על אי-המוכנות של ישראל, מצא טראמפ שזה הזמן לומר שנתניהו איכזב אותו כשישראל לא סייעה בחיסול מפקד כוח אל-קודס קאסם סולימאני ב-2020. בראיון אחר, הוא אמר let this play out, ובתרגום חופשי – שיילחמו עד הסוף, ונראה כיצד זה יסתיים. הדברים משקפים את גישתו הבדלנית לגבי תפקיד ארה"ב בעולם, בדומה ליחסו לנאט"ו, ואשר מימושה יפנה מקום והשפעה לרוסיה ולסין. עוד אמר טראמפ שאין שנאה כמו של הפלסטינים לישראל ולעם היהודי, והוסיף שכנראה כך גם להפך, אם כי השנאה ההפוכה פחות בולטת. כלומר, הוא הציג משוואה בינינו לבין חמאס.
טובה הרצללכן לא כאן המקום לנתח מדוע רבים מאוד מבין הבכירים שהוא מינה, כולל סגן הנשיא, שרים, יועצים לביטחון לאומי ודוברים, ביקרו בפומבי את ידיעותיו, שיקול דעתו, אמינותו והתנהלותו של מי שהיה אחראי על הכוח הצבאי הגדול בעולם, לרבות על הכפתורים הגרעיניים. לא אנסה להסביר כיצד מי ששקוע עד צוואר בעניינים משפטיים (כולל הרשעה בתקיפה מינית ופיצוי של חמישה מיליון דולר בצדה) עשוי לזכות באמון מחודש של האמריקנים. לא אתאר את הקסם הפופוליסטי שבגינו מצביעים שנאבקים כלכלית ואינם משכילים, משוכנעים שבנו של איש עשיר מאוד, שלמד במוסדות יוקרתיים, ראוי לייצג אותם נגד ה"אליטות". ולא ארחיב לגבי השלכות תקופת כהונה שנייה שלו על מעמד ארה"ב בעולם, אלא אסתפק במבט ישראלי פרטי.
לא יהיה הגון להעמיד את מעשי טראמפ בענייננו מול אלו של ביידן, שפועל בוושינגטון מאז נבחר לסנאט לפני יותר מ-50 שנה, והפגין במהלכן את תמיכתו, לרבות כשהיה יו"ר ועדת החוץ בסנאט. בארבע שנותיו של טראמפ כנשיא הוא זכה לפופולריות בארץ, אך הציפיה שאם ייבחר הוא ייענה לכל דרישה של ממשלת ישראל, אינה עולה בקנה אחד עם האמור לעיל. ספק אם מבחינת ישראל הוא כורש, בלפור או טרומן, אבל בטוח שמשיח הוא לא, ומוטב לא לצפות ממנו לישועות, ולניסים שישנו את המציאות.
- טובה הרצל הייתה השגרירה בדרום אפריקה ובמדינות הבלטיות, וכיהנה כאחראית על הקשרים עם הקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון
