עלמה אור בת ה-13, שנחטפה לעזה מבארי ביחד עם אחיה נעם בן ה-16 ב-7 באוקטובר, הוחזקה בשבי במשך 50 ימים, כשהיא לא יודעת מה עלה בגורל הוריה. היא שוחררה יחד עם אחיה בפעימה השנייה בעסקה מול חמאס ואז היא גילתה את הנורא מכל: אמה יונת נרצחה בטבח בבארי ואביה דרור נחטף לעזה. כעת, יותר משלושה חודשים אחרי ששוחררה, היא מתייחסת לראשונה למוות של אמה. "רציתי להאמין שאת בחיים, וכשחזרתי גיליתי את הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לי".
"אמא, ארבעה חודשים שלא דיברתי עלייך בכלל, ארבעה חודשים שניסיתי לא להזכיר אותך, ארבעה חודשים שניסיתי להדחיק הכול, ארבעה חודשים שלא האמנתי, ארבעה חודשים מאז שלקחו לי את הדבר הכי חשוב לי בעולם", כתבה אור באינסטגרם. "אמא, אני לא מאמינה שאת לא פה. עד עכשיו לא יכולתי לדבר עלייך. שמרתי הכול רק לעצמי והדחקתי. אמא אני שמחה שהספקנו להגיד אחת לשנייה 'אני אוהבת אותך' באותו היום, אבל לא הספקתי להיפרד ממך כמו שצריך. אמא, כמה חלמתי עלייך, אני כל כך מתגעגעת אלייך. אני לא מאמינה שאני בכלל מדברת עלייך בלשון עבר. הדבר שכל החיים שלי כל כך פחדתי ממנו הגיע ביום אחד. ידעתי שיבוא יום שלא תהיי פה יותר, אבל לא חשבתי שזה יהיה היום".
אור מתארת את הקושי שבאובדן ובחוסר של אמה בחייה: "אמא, מעבר לזה שחסר לי את אמא שלי, חסרים לי הצחוקים שלך, חסרים לי החיבוקים שלך, חסר לי את מי שתגיד לי לעמוד על שלי ולא לשים על אף אחד שעומד לי בדרך, חסר לי הכוח שלך, חסר לי הקול שלך, חסר לי הפחד שלך, חסרה לי הנשימה שלך, את פשוט חסרה לי בכל דבר שאני עושה בחיים. חסר לי את הלהגיע הביתה ושתשאלי אותי 'איך עבר היום' של או 'איך היה לי באימון'".
"אמא, אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עלייך ועל זה שלא דיברתי עלייך כל הזמן הזה", משתפת אור בכאבה. "עכשיו אני רק מקווה שאת איכשהו תראי את כל זה מלמעלה ותחייכי. אני מקווה שאת שם עם שאר החברים שלך, ושלי".
אחרי שחרורם של האחים מהשבי, סיפר דודם לכלי תקשורת בעולם כי לאורך תקופת השבי נעם ועלמה כלל לא ידעו שאימם נרצחה ב-7 באוקטובר. הדוד, אהל בשוראי שמתגורר בפיליפינים, אמר לרשת CNN כי המחשבה על האיחוד עם אימם חיזקה את השניים במהלך התקופה הממושכת והנוראה ברצועה, וכי הם קיבלו את הבשורה המרה רק כששוחררו והתאחדו עם בני משפחתם – בהם אחיהם הגדול יהל, בן 18, שנמצא בשנת שירות ובזמן הטבח שהה בצפון.
"החלום התנפץ", אמר אז בשוראי בשיחה עם CNN. "אחותי, אימם, נרצחה ב-7 באוקטובר. הילדים לא ידעו את זה. חשבנו שהם היו ביחד בזמן החטיפה, אבל למעשה הם נפרדו זה מזה מהרגע הראשון. כשהם חצו חזרה את הגבול והתאחדו עם סבתא שלהם ועם אחיהם הגדול, החדשות הראשונות שהם נאלצו להתמודד איתן היו שאימם כבר לא בין החיים", סיפר. "זה היה רגע נורא וטראומטי עבורם".
בשוראי התראיין גם ל"גרדיאן" הבריטי, וסיפר לעיתון כי גם על חטיפת אביהם נעם ועלמה לא ידעו עד ששוחררו. רק כששני האחים השתחררו, למדו קרוביהם על הזוועה שחוותה המשפחה במתקפת הטרור של חמאס. לדברי בשוראי, האחים סיפרו שהם והוריהם התחבאו בממ"ד בבוקר השבת השחורה: "כשמחבלי החמאס הציתו את הבית שלהם כדי לאלץ אותם לצאת החוצה מהממ"ד, הילדים קפצו מהחלון וניסו להתחבא במקום אחר בקיבוץ, אבל המחבלים מצאו אותם ולקחו אותם לעזה במכונית שגנבו משם. הם שמו את נעם בתא המטען ואת אחייניתי מקדימה עם שמונה מחבלי חמאס אחרים".
בראיונות שהעניק, סיפר בשוראי כי על פי עדותם, נעם ועלמה לא הוחזקו בעזה בתוך מנהרה, אלא בתוך חדר בבית כלשהו, שבו שהו עם חטופה נוספת. אביהם לא הוחזק יחד עימם. בשוראי הדגיש כי התקופה בשבי הייתה עבורם "נוראה" וכי למרות שלא הוחזקו מתחת לאדמה, "קרו דברים אחרים שהפכו את החוויה לקשה, קשה מאוד". הדוד ביקש שלא להרחיב יותר מדי על אותם קשיים במהלך השבי, כדי לא לפגוע ברגשות המשפחות שיקיריהן עדיין חטופים.
