בפברואר 2023 חווים ישראלים רבים רגע של בהירות מבעיתה. בכל סכסוך פוליטי, שאלת מפתח היא מה הצד השני באמת רוצה? לעתים קרובות אנו נוטים ליפול קורבן לפחדים מוגזמים מצד אחד, או לשאננות מצד שני, ולכן מתקשים לפעול נכון. לישראלים ליברלים כמוני היה ברור במשך שנים שהמגמות הדמוגרפיות בישראל יובילו בסופו של דבר לכך שהחרדים, הדתיים והמסורתיים יהפכו לרוב במדינה. אבל לא היה ברור מה יקרה כשיהיה בידם מלוא הכוח הפוליטי. חלק מחבריי ומכריי – כולל כאלה מתוך "הגוש האמוני" – סברו שגם אם "הגוש האמוני" ישלוט דרך קבע במדינה, הוא ישמור על הדמוקרטיה ויאפשר את המשך קיומה של חברה ליברלית בישראל. אחרים דמיינו תסריטי אימה שלפיהם "הגוש האמוני" יחסל את הדמוקרטיה הישראלית ואת החברה הליברלית, ואולי אף ינסה להפוך את ישראל לתיאוקרטיה בסגנון איראן. קשה היה לדעת מי צודק.
עכשיו אנחנו יודעים. הממשלה החדשה רצה ריצת אמוק להעביר חוקים שיחסלו את העצמאות של מערכת המשפט, ובפרט את יכולתה של מערכת המשפט לרסן את הממשלה ולהגן על זכויות המיעוטים. אבל זוהי רק המנה הראשונה. ברגע שהמכשול של בג"ץ יוסר מן הדרך תוכל הקואליציה הזו – או קואליציה עתידית - להעביר חוקים שיפגעו בזכויות האזרח של הישראלים ובזכויות האדם הבסיסיות הן של ישראלים והן של פלסטינים בשטחים.
הכול נמצא על השולחן – מפגיעה בחופש הביטוי ובזכויות נשים ולהט"בים, דרך מתן סמכויות נרחבות לבתי הדין הרבניים, ועד פסילתן של מפלגות ערביות מהשתתפות בבחירות. יתרה מזאת, אם 61 חברי כנסת יכולים בין השאר לשנות את שיטת הבחירות כרצונם, או לשלול את זכות הבחירה ממי שהם מגדירים כ"בוגדים", אז גם אי אפשר יהיה להחליף את הקואליציה הנוכחית בשום מערכת בחירות עתידית.
כמובן שבתעמולה שלה, הממשלה לא יוצאת נגד הדמוקרטיה. אדרבא, היא טוענת שההפיכה המשטרית הזו תביא לכינונה של "דמוקרטיה אמיתית". אבל הממשלה מגדירה דמוקרטיה כדיקטטורה של הרוב, שאין בה שום הגנה על זכויות המיעוט ושום איזונים ובלמים על כוחו של השלטון. לפי גישה זו, אם 51% מהבוחרים מחליטים לשלול את זכות ההצבעה מה-49% האחרים, לשלול את זכות השביתה של העובדים, לבטל את החופש האקדמי, לדחוף להט"בים חזרה לארון, או לסגור את כל העיתונים שלא מוצאים חן בעיניהם – זוהי דמוקרטיה בפעולה.
כששואלים את מובילי ההפיכה מה יגן על המיעוטים במשטר החדש, ומה יגן אפילו על הרוב מפני עריצות הממשלה, הם אומרים: "הרצון הטוב שלנו. תסמכו עלינו". זוהי תשובה מקפיאת דם המוכרת היטב לקורבנותיו של כל עריץ, מאפיונר ובן-זוג מתעלל בהיסטוריה. דיקטטורים תמיד אומרים "תסמכו עלינו, אנחנו נגן עליכם. אבל תיזהרו לא לאבד את הרצון הטוב שלנו, כן? שחס וחלילה לא יקרה לכם משהו רע". אם אתם פוגשים באנשים שתומכים בהפיכה המשטרית, השאלה החשובה ביותר לשאול היא "תסבירו לי בבקשה איזה מנגנון ירסן את כוחה של הממשלה ויגן על זכויות המיעוטים במשטר החדש? האם יש דבר אחד ויחיד שהממשלה לא תוכל לעשות, ושהרוב לא יוכל לעולל למיעוט?".
קשה להבין מדוע הממשלה בחרה לחשוף את כל הקלפים שלה בצורה כזו. האם לא היה נבון יותר מצידה לשחק משחק מתוחכם וארוך טווח, לכרסם בהדרגה את יסודות הדמוקרטיה, להרדים את האופוזיציה עד שיהיה מאוחר מדי להתנגד, ורק אז לתת את מכת המוות למבנה הרעוע? אולי הממשלה רצה מהר כל כך כדי לרצות את תומכיה הקיצוניים יותר. אולי זה הכורח להציל את בנימין נתניהו מהמשפט שלו. אולי זו פשוט יוהרה. כהיסטוריון, הפרשנות שלי היא שזה מעיד על כך שזוהי אכן הפיכה משטרית. מהפכנים אינם רוצים לפעול לאט ובתחכום – הם רוצים שכולם ידעו שמתרחשת מהפכה. תהא הסיבה אשר תהא, לי לא נותרו הרבה ספקות לגבי מה שהצד השני רוצה: הם רוצים לחסל את הדמוקרטיה. שום דבר לא ישמח אותי יותר מאשר לגלות שאני טועה. אבל אם הממשלה רוצה לשנות את דעתי ואת דעתם של רבים אחרים, היא תצטרך לעשות מעשים ולא רק להצהיר הצהרות.
יש הטוענים שגם אם הממשלה הנוכחית אכן מכוונת לחסל את הדמוקרטיה, זו אינה כוונתם של מיליוני הישראלים שבחרו בה. אבל בפועל, מרבית ההתנגדות למהלכי הממשלה מגיעה מחלק אחד של החברה הישראלית. בקרב הקהלים שבחרו בממשלה עושה רושם שהרוב תומכים במהלכים שלה, ואילו אחרים אדישים למתרחש או לא מבינים מה קורה. יש קולות לא מעטים שאומרים "לא זו הדרך", אבל אפילו האמירה הזו מטרידה מאוד. כי משמעותה היא שחוסר ההסכמה הוא אך ורק על הדרך – לא על המטרה הסופית. "לא זו הדרך" פירושו "גם אנחנו מסכימים לחסל את הדמוקרטיה, אבל במתינות, בהדרגה, מתוך הידברות ובדרכי נועם".
הקשבתי כמיטב יכולתי לקולות העולים מהציבור שבחר בליכוד, בש"ס, ביהדות התורה ובציונות הדתית, ולא שומעים מספיק אנשים שצועקים: "חברים, השתגעתם לגמרי! זה ממש לא מה שאנחנו רוצים. לא בשביל זה בחרנו בכם". אם יש בקהל הבוחרים של הממשלה אנשים שחושבים ככה, דברו בקול רם ודברו עכשיו, כי אחר כך יהיה מאוחר מדי.
וכיצד בדיוק תיראה ישראל פוסט-דמוקרטית? רבים משווים אותה להונגריה, בפרט בגלל הקשרים הקרובים בין הממשלה הנוכחית לבין המשטר ההונגרי. אבל ישראל לא-דמוקרטית לא תהיה דומה כלל להונגריה. ראשית, הונגריה חברה באיחוד האירופאי ורוצה להישאר כזו, ולכן המוסדות והחוקים של האיחוד האירופאי מגבילים את מה שהמשטר ההונגרי עושה. ישראל אינה חברה בשום איחוד, ולא יהיו שום הגבלות דומות על השאיפות והמעשים של המשטר הישראלי החדש.
שנית, הממשלה ההונגרית שולטת על הונגרים. לעומת זאת ממשלת ישראל שולטת לא רק על ישראלים, אלא גם על מיליוני פלסטינים בשטחים. כל כמה שמצבם של הפלסטינים היה גרוע תחת שלטון הממשלות הדמוקרטיות של ישראל, סביר שהוא יהיה גרוע עוד הרבה יותר לאחר חיסול הדמוקרטיה הישראלית.
שלישית, האוכלוסייה ההונגרית מזדקנת, והמשטר שם נתמך בעיקר על ידי שמרנים מבוגרים שאולי שמחים לצעוד בסך אחרי מנהיג חזק, אך אין להם הרבה תיאבון לאלימות. בישראל יש הרבה מאסה קריטית של צעירים רדיקלים ומשיחיים שלא בוחלים באלימות, או אפילו ששים לקראתה.
רביעית, הונגריה לא עומדת בפני שום איום צבאי ממשי וגם אין לה כוח צבאי משמעותי. ישראל היא מעצמה אזורית עם אחד הצבאות הטובים בעולם, ארסנל של נשק גרעיני (לפי פרסומים זרים), כלי סייבר מתקדמים שיכולים להכות בכל זמן ומקום – ותחושה עמוקה של סכנה קיומית. כשמצרפים את כל ארבעת הגורמים יחד, סביר שישראל הלא-דמוקרטית תהיה משהו קיצוני ואלים הרבה יותר מהונגריה.
בקרב המחנה הדמוקרטי בישראל, הבהירות החדשה מייצרת פעולות חסרות תקדים. זהו הרגע שבו כל אחד ואחת מאיתנו צריכים לחשוב טוב איך אנחנו תוקעים מקלות בגלגלים של ההפיכה המשטרית, בין אם על ידי עשיית מעשים – או דווקא על ידי אי-עשיית מעשים, שזו הרבה פעמים דרך יעילה ביותר. בטווח הקצר יש סיכוי די טוב שנצליח לעצור את ההפיכה הזו ולהציל את הדמוקרטיה. הבעיה האמיתית היא בטווח הארוך.
היום אנחנו יודעים את האמת המרה – אנחנו יודעים מה רוצה הצד השני. אנחנו יודעים משהו חשוב על השכנים שלנו שלא היינו בטוחים בו קודם לכן. יש האומרים שכל זה הוא נקמה צודקת על העוולות ההיסטוריים של מפא"י, או על ההתנתקות. אבל אפילו אם לחלק מהאנשים בצד השני יש סיבות טובות להרגיש כעס, שמחה לאיד או אדישות, הסיבות הטובות האלה לא משנות את התוצאה הרעה. השורה התחתונה היא שבזמן שהממשלה עושה צעדים נחושים לחסל את הדמוקרטיה, עד כה רק מיעוט מקרב אזרחי ישראל מראה התנגדות של ממש. גם אם הפעם ניסיון החיסול לא יצליח, סביר שינסו שוב עוד שנתיים, עוד חמש שנים, עוד עשר שנים. המאבק יהיה ארוך וקשה, ואף אחד לא יכול להבטיח מה תהיה התוצאה.
לכן במקביל לזה שכל אחד ואחת צריכים להירתם לעצירת ההפיכה המשטרית, אין ברירה אלא גם לעשות חשבון נפש אמיתי לגבי הקווים האדומים של כל אחד ואחת מאיתנו. מה יקרה אם המאבק שלנו ייכשל? אני לא חושב שסוף הדמוקרטיה יהיה סופה של מדינת ישראל. אבל לטעמי, אין ציונות בלי דמוקרטיה.
לאורך השנים קיבלתי הרבה פניות מהאוניברסיטאות ומכוני המחקר הטובים בעולם, ועד היום תמיד העדפתי את החדרון המצ'וקמק שלי בחוג להיסטוריה בירושלים על פני משרדי הפאר מעבר לים. החיים לצד החרדים והמתנחלים והערבים והכיבוש שמרו על המוח חד, והשיח כאן היה פורה ומרתק. אבל בלי חופש ביטוי והגנה על מיעוטים, ובפרט בלי הגנה על החופש להגיד דברים שהרוב ממש לא אוהב, השיח הפורה ימות, ויהיה קשה להמשיך לכתוב כאן ספרים מעניינים. יש לי מספיק ניסיון מר עם צנזורה של משטרים לא-דמוקרטים כדי לדעת את זה על בשרי. בלי הגנה על זכויות המיעוטים אין לא רק ציונות, אלא אין גם אקדמיה של ממש, ואין יכולת לפתח רעיונות חדשים ונועזים.
פרופ' יובל נח הרריצילום: גבריאל בהרליהאני לא יכול לדבר בשם אחרים, אז רק על עצמי אספר. כשהייתי ילד, הייתי נוסע כל יום לבית הספר בחיפה וחזרה הביתה לקריית אתא בקו 63. הייתי ילד נורא נמוך, ובקושי הגעתי לפעמון של האוטובוס. קרה לפעמים שלא הצלחתי לצלצל בפעמון בזמן, ופספסתי את התחנה שלי. אז אני עכשיו מצלצל בפעמון מבעוד מועד. זו כנראה ההחלטה הקשה ביותר בחיי. לכל אדם תחנה אחרת. לכל אדם יש מחויבויות אחרות, סכנות אחרות, אפשרויות אחרות, ערכים אחרים. יש מי שכבר ירדו בתחנות קודמות, ויש כאלה שיישארו על האוטובוס בכל מצב, מתוך חוסר ברירה או מתוך אמונה יוקדת. יש כאלה שיישארו ויורידו את הראש, אחרים יישארו ויעשו בלגאן.
הרבה אנשים שאלו אותי מה אני אישית מתכוון לעשות אם לא נצליח לעצור את ההפיכה המשטרית, וזה יהיה לא הוגן מצידי להשלות אותם, בין אם בשתיקה ובין אם במילים חלולות. אז אומר בפשטות ובכנות, שהאוטובוס הזה דוהר בפראות לעבר מחוזות זרים לי, ואם הוא לא יעצור אז תכף נגיע לתחנה שלי, ושם אני יורד.
- פרופ' יובל נח הררי הוא היסטוריון וסופר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
