אחרי טבח 7 באוקטובר נפתח בקהילה הבינלאומית ובתקשורת הישראלית והעולמית הדיון בשאלת היום שאחרי: מה לעשות עם עזה? התשובה האוטומטית – הן של פוליטיקאים וחלקים בחברה הישראלית והן של ארה"ב ומדינות מערב אירופה – היא ממשל של הרשות הפלסטינית שיהיה מחובר, גם אם בשלב ראשון לא באופן גיאוגרפי, לניהול שלה בשטחי A ו-B ביהודה ושומרון. בכך, לדידם, תיווצר ההזדמנות להקים מדינה פלסטינית ולהשלים את פתרון שתי המדינות. מדובר בהצעה מסוכנת המעידה על תפישה תמימה וקלוקלת שנותרה ב-6 באוקטובר.
ראשית, די אם נסתכל על המציאות ביהודה ושומרון כדי להבין שהרשות הפלסטינית לא מסוגלת לנהל ישות מדינתית, קל וחומר כזו השואפת לשלום וחיים משותפים לצד ישראל. תחת זאת היא חותרת לחיים במקום מדינת ישראל. הדברים ידועים: הרשות הפלסטינית מסיתה ללא הפסקה נגד ישראל והעם היהודי באמצעות מערכות החינוך והתרבות שלה, ואף מעודדת ותומכת ברצח יהודים באמצעות תשלום קצבאות למשפחות מחבלים.
אחד הכשלים התפישתיים החמורים שהובילו ל-7 באוקטובר נעוץ בעובדה שגורמים בממשלה ובמערכת הביטחון סירבו להקשיב לדברים שחמאס השמיע בפומבי באשר לכוונות שלו להשמיד את מדינת ישראל, והתעלמו מהצעדים שביצע בפועל – התחמשות, אימונים וכו'. התעלמות מאמירות ומעשים מפורשים של גורמים ברשות הפלסטינית תוביל לאותה קטסטרופה.
בנוסף, היעדר יכולות המשילות והשלטון של הרשות מוביל לסכנות ביטחוניות. אלמלא הנוכחות הישראלית הביטחונית ביהודה ושומרון, סביר מאוד להניח שהרשות הייתה קורסת במהרה נוכח התמיכה הנרחבת של הציבור שלה בחמאס. גם אי אפשר להתעלם ממוקדי הטרור העצמאיים שהתפתחו בשטחה, בעיקר בצפון השומרון. על כך יש להוסיף את לקחי ההיסטוריה: לעזה תחת שלטון הרשות היו קווי דמיון לעזה של חמאס בכל הקשור לרמת השנאה לישראל ועידוד הטרור. שיגורי הרקטות, כזכור, החלו שנים לפני שחמאס תפס את השלטון ברצועה ופיגועים רצחניים רבים בוצעו בהתיישבות היהודית בעזה.
התמיכה בהשלטת הרשות על עזה והקמת מדינה פלסטינית מנומקת בחששות מובנים משמירה על אופייה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית. כלומר, מיצירת מדינה דו-לאומית. התומכים בכך מודאגים מאובדן הרוב היהודי ומהכבדת הנטל הביטחוני והכלכלי בלקיחת אחריות על מיליוני פלסטינים. אולם אין הכרח שכך יהיה. תסריטי הבלהות האלה לא מחויבי המציאות, והם תלויים בין השאר בתמורות הדמוגרפיות שלהן תגרום המלחמה (עלייה יהודית, הגירה פלסטינית).
וממילא, כל אלה מתגמדים מול החשש הביטחוני. תסריט אימים של פלישה ליישובים ישראליים ביהודה ושומרון אינו דמיוני, ולראייה תוצאות הסקר שהעלה לאחרונה ש-82% מהפלסטינים בגדה מצדיקים את הטבח. על כן, יש לגלות צניעות ומעשיות ולהבין שלעתים אין בנמצא פתרונות קסם. עדיף לתת לזמן לעשות את שלו עד לפריצת הזדמנות.
ד"ר עומר דוסטריברור שיימשכו הלחצים הבינלאומיים על ישראל לבצע ויתורים ונסיגות בשטחי יהודה ושומרון. עד אז, העובדות הנקבעות בשטח בעזה יחייבו את השחקנים המעורבים – ארה"ב, מצרים, סעודיה, קטאר ומפרציות אחרות - למצוא פתרונות ביניים יצירתיים, ואלה, אולי, יעוצבו אחרת אחרי הבחירות לנשיאות ארה"ב בשנה הבאה.
בינתיים ישראל צריכה להמשיך לדבוק במדיניות המתמרנת בין בנייה ופיתוח שקטים מאחורי הקלעים ביהודה ושומרון לבין פשרות טקטיות ומחוות כלפי הממשל האמריקני. בסופו של דבר הזמן עשוי לפעול לטובת ישראל. ההיסטוריה הוכיחה שפתרונות פזיזים ונמהרים הכוללים את המונח "עכשיו", סופם להיכשל ולסכן את ביטחון המדינה ואזרחיה.
- עומר דוסטרי הוא ד"ר למדעי המדינה בתחום צבא וביטחון לאומי. חוקר ב"מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון" ובתנועת "הביטחוניסטים"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
