הקמפיין לקראת הבחירות לכנסת ה-25, ואחריו השבעתה של הממשלה הנוכחית, העלו שוב לסדר היום את סוגיית עונש המוות למחבלים. כשהרגשות עוד סוערים, בזירת הפיגוע האנטישמי המחריד ליד בית הכנסת בנווה יעקב, הנושא עלה שוב, הפעם על ידי האזרחים המזועזעים שקיבלו את השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר ואת ראש הממשלה בנימין נתניהו בקריאות "מוות למחבלים".
הרצון לראות בני עוולה מקבלים את העונש הראוי להם, מוות, הוא מובן לחלוטין – הן בעידנא דריתחא והן לאחר שהסערה שככה. למחבל לא מגיע לראות אור יום. נקודה. אין ספק שראוי שמחבל יחוסל בזירה, וכמה שיותר מהר, על מנת למנוע הרג נוסף של חפים מפשע. אבל אי ההסכמה שלי עם חוק עונש מוות למחבלים מתחילה בסיום האירוע: מה עלינו, כמדינה, לעשות במידה שמחבל יצא חי מזירת פיגוע? האם עלינו לתפוס את תפקידו של אלוהים ולהוציאו להורג? אני סבורה שלא.
משמעות העברת חוק עונש מוות למחבלים היא עיסוק ארוך במחבל שעלול להשיג את המטרה ההפוכה ולהאדיר אותו. הרי ברור לכל בר-דעת שהדיווחים מבתי המשפט הישראליים, כל חיוך זחוח שהוא ישלח לעבר המצלמה, כל אמירה מתריסה למשפחות הנרצחים - תהפוך את המחבל למושא להערצה, לקורבן האולטימטיבי של האויב הישראלי האכזר בעיני הפלסטינים. מוגי הלב היוצאים לפגע מוכנים למות, לעתים אפילו מעוניינים בכך, ועוד 15 דקות תהילה רק יגבירו את רצונם לעשות כן.
אבל עם כל הכבוד, הדאגה למחבלים לא בראש מעיניי. למעשה היא מדורגת נמוך למדי בסדר העדיפויות שלי. הדאגה שלי היא לנו – עם ישראל. חוק עונש מוות למחבלים, וההוצאות להורג שיגיעו בעקבותיו, יזיקו לחברה הישראלית. הזעם והגועל הבלתי נמנע מהמחבלים עלולים לגרום לנו לאבד צלם אנוש, להתבטא ולחשוב בצורות המתאימות לגרועים שבאויבנו. לא לנו.
אופיר דיין צילום: דן בלילטייתרה מכך, איך נוכל למנוע, והאם נציגי הציבור שלנו בכלל ירצו למנוע, את מה שיתרחש סביב ההוצאות להורג. אלה מן הסתם לא יבוצעו בכיכר העיר ולא יועברו בשידור ישיר בטלוויזיה, אבל ברור שהשלב הבא יהיה ישראלים וישראליות המתאספים מחוץ לנקודות ההוצאה להורג ומריעים. האם אלה מחזות שנוכל להתמודד איתם? האם אלה האנשים שאנחנו רוצים להיות? האם זו חברת המופת שאנו שואפים להיות?
עונש מוות למחבלים שלא חוסלו בזירת הפיגוע חייב לרדת מסדר היום לא מדאגה למחבלים הנתעבים, אלא מדאגה לנו, דאגה לביטחוננו הפיזי והנפשי. הוא חייב לרדת מסדר היום על מנת לא להפוך את המחבלים לגיבורי תרבות, יותר ממה שהחברה שלהם הופכת אותם כעת. ובעיקר, כדי שנוכל אנחנו לשמור על מה שהופך אותנו לעם הנצח, לעם שהאמת, המוסר והצדק נמצאים לצידו.
- אופיר דיין היא פרשנית פוליטית ואשת תקשורת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
