"גומרת אותי עד עכשיו חוסר הידיעה - למה הם עשו את זה?": גלב שטנקוב (37), ניסה לעלות על קורקינט חשמלי ציבורי בשעה 1:00 בלילה שבין שבת לראשון בשדרות רוטשילד בתל אביב והותקף על ידי כמה צעירים, שאחד מהם אף שלף סכין ארוכה ודקר אותו בירך - לפני שהחבורה נמלטה מהמקום. האירוע תועד במצלמות האבטחה שברחוב, ובשיחה עם ynet, שיתף שטנקוב בתחושות הקשות לאחר הצפייה בתקיפה.
תיעוד: התקרית המזעזעת בשדרות רוטשילד
"לא ציפתי לתגובות של הציבור, לא קלטתי שזה צולם ולא האמנתי", סיפר שטנקוב, שנפצע קשה. "מילא הם היו גונבים לי את הפלאפון והארנק או שהייתי מקלל אותם אולי פוגע להם בכבוד. לא חיפשתי בעיות ניסיתי לצאת מזה בשלום. הלכתי להשכיר קורקינט, ללכת הביתה מהר. חלמתי על שש שעות שינה אחרי יום הולדת של חבר טוב, רציתי לקום לקחת את הילדה לגן בבוקר, לקום ליום רגיל. מי חשב שברוטשילד פינת הרצל החיים שלי יהיו בסיכון".
שטנקוב סיפר על שאירע לפני שהותקף באכזריות על ידי הנערים. "הם נעצרו מאחוריי, חבורה של בנים, שאלו מה אני עושה פה ואמרו על הקורקינטים: 'כל זה שלנו'. לא הבנתי על מה הם מדברים, והם ענו 'מה אתה לא מבין יא בן שרמוטה?'. מבלי שאתפוס את הסיטואציה אחר מהם ישר שלף סכין שקלטתי", תיאר. "הם הקיפו אותי ורציתי רק להפסיק את השיחה אז זזתי כדי לצאת מהמעגל. אז חטפתי דקירה ומשם אני זוכר שחייגתי לחבר שישב בבר הסמוך, אבל הטלפון נפל, לא הצלחתי לדבר, קרסתי".
חובש קרבי שעבר במקום היה זה שהציל את חייו. "הדם שלי נשפך בלי הפסקה, המוח שלי היה מעורבב, לא הצלחתי לחשוב ומשם אני רק זוכר קטעים", סיפר שטנקוב. "לא הצלחתי לדבר על כלום, עוברים אנשים ואני לא מצליח לצעוק להם, הסכין חתכה אותי לאורך על הרגל. איבדתי אוויר והייתי חנוק, כאילו נכנסתי למים רותחים וטבעתי. דיברתי עם הפרמדיקים וזה גם מה שהם אמרו שהרגשתי, חנוק. לא הצלחתי לדבר עם הבנות לידי".
מהרגע שבו נדקר עד שהתמוטט, חולפת בערך דקה. בתיעוד נראים עוברי אורח חולפים על פניו של שטנקוב, מבינים ורואים שהוא פצוע וממשיכים ללכת. גם אחרי שהוא נופל על המדרכה ונראה מעורפל הכרה, עוברי אורח שרואים אותו מדמם ממשיכים ללכת. "לא התבאסתי על אף אחד", שיתף שטנקוב בשיחה. "הסתכלתי על עצמי מהצד, גם אני, בלי ידע רפואי, אם מישהו שותת דם היה נופל לידי לא הייתי יודע לעשות כלום".
הוא הוסיף: "הכול טוב, אנשים המשיכו כי הם לא הבינו, ואז בחור בשם מ', חובש קרבי הגיע, ראה אותי ונתן עזרה ראשונית. דחף לי אצבעות מיד לתוך העורק וחסם אותו. נפלתי על חובש קרבי והוא עשה לי חוסם עורקים עם הידיים, זה מטורף, אני אומר את זה ולא מעכל. עד שהפרמדיקים הגיעו ואז הם עשו עבודה מדהימה. זה חוסר מזל של שלוש דקות ושרשרת של מזל ואנשים טובים שהצילו לי את החיים. אומרים לי כל הזמן פה 'יש לי מזל' - אבל איך נקלעתי לזה מלכתחילה?".
שטנקוב תיאר בפנינו את התוקפים כפי שזכר אותם. "היה לתוקף הראשי גשר בשיניים, היו להם כיפות, ישראלים בני 20, אני מעריך קצת יותר. עכשיו קשה לי לזכור אבל אם אראה אותם אזהה אותם כי הסתכלתי על התוקף שהיה הכי אלים והכי אגרסיבי".
הוא התרשם כי אותו "תוקף ראשי" ניסה להרשים את חבריו. "הרגשתי שהוא מנסה לעשות את הבלגן הכי גדול. הוא עצר לידי ראשון, קרא לשאר ודקר אותי. הכוכב הראשי של ההצגה. איזה מן בן אדם מסתובב עם סכין קצבים? סכין של יותר מ-10 סנטימטר. איך הולכים עם זה? אתה מסתובב עם חרב ברחוב".
מאז התקיפה נמצא שטנקוב בבית החולים איכילוב בתל אביב, משם יעבור לשיקום ארוך. "אני לא יכול לדרוך על הרגל", סיפר. "הייתי מורדם במשך חמש שעות של ניתוח. אני זוכר שנכנסתי לחדר ניתוח והסבירו לי שאיבדתי ליטרים של דם. ניסו לשמור אותי יציב ושאלו אותי מה השם שלי ותעודת הזהות. אותי זה עצבן, לא הבנתי למה הם לא מטפלים בי, אבל הם ידעו מה הם עושים.
"אחרי ניתוח התעוררתי בבית החולים במחלקת טראומה, הייתי שם עוד יומיים עם משככי כאבים", הוסיף. "אני לא זוכר גם משם יותר מדי. הייתי מתעורר לדקה וישן שלוש שעות, ככה כמה ימים. שם חברים שלי מציירים בפניי את כל התמונה, המשטרה, הרופאים, הסרטונים, התגובות של אנשים שזיהו אותם מסתובבים ומציקים עוד שעות לפני ברחוב. הם היו מתוסכלים, רק חיפשו מישהו ליפול עליו ולעשות בעיות. זה לא אנשים לדעתי מהמרכז, אלא אנשים מבחוץ שלא באו לבלות".
שטנקוב סיפר כי בעקבות הדקירה הוא סובל מפגיעה עצבית. "היא תישאר לתמיד, אני לא ארגיש כמה מקומות ברגל כנראה לנצח. הרופאים מקווים שאשתקם כמה שאפשר. אשתי והמשפחה בשוק טוטאלי, ואני לא יודע מה ההשלכות הנפשיות שיהיו. אני בעצמי בשוק, ועוד לא חשבתי על זה לעומק.
"התסכול שלי הוא מזה שאני לא מבין למה אני ומה בדיוק קרה שם כי אני לא מבין מה הסיבה לתקיפה", ציין שטנקוב. "רק ניסיתי לצאת מזה, הרגעתי אותם, אמרתי להם שאני לא נגדם, רציתי להרגיע את הרוחות וזה לא עזר. אני אעבור מפה לבית חולים שיקומי שיעזור לי עם פיזיותרפיה לשבועות הקרובים".
יש לך מסר בעקבות התקיפה?
"אני חושב שאם יש לך קצת שכל אתה מבין שיש לכל פעולה שאתה עושה סיבה ותוצאה. בתור בן אדם לא קטן צריך להבין מה ההשלכות של הפעולות שלך ולקחת אחריות. מילא היית גונב משהו והיית רוצה להרוויח כסף או שהייתי פוגע לו בטריטוריה כעבריין או בכבוד שלו, אבל זה מה שהכי משגע אותי שאני לא מצליח להבין למה. למה אני? מה ספציפית ממני הם רצו.
"אפילו לא החלפתי איתם מילה עד שניגשו אליי - הם בחרו בי. ואין איך לברוח מזה. אי אפשר להפסיק לחיות ולבלות, כולם מסביב שונאים אותנו, מלחמה עכשיו, אז עוד בתוך הבית ככה שנאה? לא חבל אחד על השני ועוד על מה? חבר שלי מתחתן מחר ואני לא אהיה בחתונה שלו. על מה? לא אקח את הבת שלי לגן, בלי סיבה. לא יכולתי לצאת מזה בשום צורה אחרת רק לא להיות באותה דקה במקום הזה".
