מרוב ספינים, דיס-אינפורמציה ומסכי עשן, ניתן לקבל את הרושם – שייתכן שאותו מנסים ליצור גורמים בעלי עניין - כאילו חמאס העביר רשימה פורצת דרך של חטופים חיים, אולי אפילו רבים, שהיא-היא מרכז המחלוקת בין הצדדים לגבי עסקה שאוטוטו תיחתם. כל זה אינו נכון.
מדובר על רשימה ישראלית שהועברה מזמן לחמאס, ואף פורסמה במלואה, באישור הצנזורה, בספטמבר ב-ynet וב"ידיעות אחרונות", כחלק מסדרת תחקירים שהרימו מסך מעל המתרחש במשא ומתן והוכיחו שהן לחמאס והן לישראל מניות זכות כבדות משקל בכישלון המתמשך להגיע לעסקה. אין שום הסכם לשחרור המוזכרים שם, אפילו לא קרוב לזה. ישראל הייתה שמחה כמובן לו כל המצויים ברשימה היו משתחרים, ואיתם כל מי שלא נכללו בהגדרה "ההומניטרית" המקורית. אבל לחמאס דרישות משלו והוא עקבי בהן. ישראל מסרבת בעקביות להיענות להן, ולכן מדובר על עסקה הרבה יותר קטנה, וגם היא עדיין לא סגורה.
שנה ושלושה חודשים מהתלים בציבור הישראלי ובמשפחות החטופים, שנזרקות מצד לצד, מטולטלות בין עצב לאופטימיות, כשברוב הפעמים אין לכך סיבה. פשוט כי לא קרה שום דבר זולת ספינים. השוט הנעלם, אותם מקורות בעלי העניין, יוצאים מהצללים ומצליפים דרך הכותרת ש"פריצת הדרך ממש קרובה", או "השבוע הקרוב קריטי ומכריע ותיכף יהיה הסכם", או שתמיד מאשימים את "חמאס שלא רוצה עסקה", ואם כך, הרי אפס אשמה ואחריות בצד הישראלי.
אחרי חודש שבמהלכו הדהדו רבים בכלי התקשורת בישראל דברים שמסרו להם "גורמים בכירים יודעי דבר", שאמרו שמדובר בימים גורליים, שבועות מכריעים, דקות קריטיות, ושהעסקה על סף חתימה – אחרי כל אלה בא שבוע שבו הדהדו כלי התקשורת "מקורות יודעי דבר" שעדכנו שאיבדו את התקווה לעסקה קרובה עם החמאס. ואז, ביממה האחרונה, אחרי שקיעה לתהום מדכדכת, בעיתוי סמוך באופן מכושף לפרסום תיעוד של עוד חטופה במצב קשה, כשיש פוטנציאל ללחץ מקומי בישראל לחתור במהירות לעסקה מלאה, שוב בצבצה השמש, ושוב חזרו הדיווחים על פריצת דרך, ועל כך שבשעות הללו, אולי בימים הללו, ממש אוטוטו, תבוא העסקה.
והעסקה, היא קשורה ברשימה שפתאום צצה לה היום (שני), והוצגה בחלק מהמקומות כרשימת חמאס. תחת הספין השקרי על דקות גורליות בהיסטוריה של האומה, כמו בפעמים הקודמות שבהן התעוררה מחאה, יצאה פתאום בת קול או ידיעה על כך שהמחאה כביכול גורמת נזק. כך שוכנעו גורמים במטה החטופים להרגיע, כלומר לבטל הפגנות של משפחות. הכול תחת האזהרה שאסור להפריע והפגנות רק יזיקו.
הממשלה הולכת עם ומרגישה בלי
זמן טוב לעשות סדר בפרטים: דרישות חמאס לא השתנו באופן מהותי מאחרי התפוצצות הפסקת האש הראשונה בתחילת דצמבר אשתקד. הוא דרש אז ודורש גם היום את סיום המלחמה, נסיגה ישראלית מרצועת עזה ושחרור מאסיבי של אסירים פלסטינים מבתי הכלא בישראל.
האם לממשלה אין זכות לקבוע שיותר חשוב לה הניצחון המוחלט או המושלם מאשר חיי החטופים? יש לה, לו הייתה מקבלת החלטה כזו ואומרת את האמת למשפחות ולציבור. בפועל, כפי שהתברר בדיון בעתירה של המשפחות לבג"ץ, מאז התפרקות קבינט המלחמה מחליט ראש הממשלה בנימין נתניהו את מי, מתי ואם בכלל לזמן לדיון בנושאי החטופים. העניין מובא לעיתים רחוקות לעדכון בקבינט ורק באופן נדיר כדי לקבל איזושהי החלטה. הוא אף פעם לא מובא למליאת הממשלה.
כך הממשלה הלכה עם והרגישה בלי: גם טענה שזה בכלל חמאס שדופק את העסק, אף שבכירים בצוות המו"מ היו ועודם בטוחים שדווקא ישראל היא שסיבכה את העניין עד שנתקע; גם ניסתה להרגיע את מחאת המשפחות; גם לא גילתה שהיא מעדיפה את המשך המלחמה, וגם הגנה על עצמה מהטענה שהיא מעדיפה את הכיבוש בעזה על חיי החטופים שמופקרים לגורלם כל יום מחדש.
הרשימה כפי שפורסמה הבוקר:
השר בצלאל סמוטריץ' אמר שהממשלה לא הפקירה את תושבי העוטף ב-7 באוקטובר משום שבמילה הפקרה יש אקט רצוני זדוני מכוון, והרי זה לא מה שקרה שם. אפשר להתווכח על ההגדרות, אולם אם שר האוצר חושב ככה - מדוע לא יצא להגן על צה"ל כשזה הואשם בהפקרה, וכשהצבא היה מוכן להודות ולקחת על עצמו את האשמה?
אבל חשוב יותר: נניח שסמוטריץ' צודק לגבי 7 באוקטובר. מה לגבי החטופים מאותו בוקר ואילך, כבר 458 ימים? הרי אפשר לשחרר אותם בעסקה. אלא שהשר חושב, וגם אומר מה שהוא חושב, שאסור להסכים לעסקה.
"לא אתפלא אם פתאום, אחרי חודשים של סרבנות", התפייט לו בנאום בשדרות בתחילת יולי, הופך נביא בתיאום מושלם עם המציאות שהייתה ידועה אז רק למתי מעט, "סינוואר ישיב בחיוב על ההצעה שהוא קיבל לעסקה כי הוא בפאניקה והוא מבין שאנחנו קרובים לניצחון וירצה להציל את עצמו ואת שלטון חמאס בעזה, כדי לחזור ולשקם את הכוח שלו ולהשתלב שוב בתוכנית ההשמדה הקונבנציונלית האיראנית בסיבוב הבא. דווקא לכן זה לא הזמן לעצור. זה לא הזמן להוריד את הרגל מהגז. הכי הפוך שיש. זה הזמן להכניס עוד כוחות ולהגביר את הלחץ הצבאי". כך, במילים שלו, אמר סמוטריץ' שצריך להעדיף את המלחמה על פני חיי החטופים.
מסמך מוכתם בדם
למרות מאות האמירות שהגיעו מישראל, חמאס דווקא כן רצה עסקה, אבל בתנאים שלו. בדיוק כמו שישראל רצתה בתנאים שלה. שני התנאים הבסיסיים של חמאס - סיום המלחמה ונסיגה מהרצועה - רשומים בפרק הפתיחה של המתווה שישראל הסכימה לו והעבירה לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן ב-27 במאי. חמאס רצה למעשה עסקה אחת גדולה, הכול תמורת הכול. הייתה זו ישראל שהתעקשה על מבנה מסובך, מסורבל, מועד לתקלות ופיצוצים, כמו בעסקה הראשונה שאכן התפוצצה.
ולמה התעקשה ישראל? כי אלו אילוצי הבסיס שהוכתבו לצוות המשא ומתן שלה: עסקה בשלבים, לא אחת כוללת, שעל החלק המכריע בה - סיום המלחמה ונסיגה - לא ייערך דיון אלא רק באמצע השלב הראשון. באופן הזה נתניהו יוכל לקרוץ לשותפיו מהימין הקיצוני ולומר להם שכלל לא התכוון ללכת מעבר לשלב הראשון והוא תיכף חוזר להילחם.
במצטבר, כחצי שנה ב-2024 נתקע המו"מ סביב הדרישה הישראלית שהוכתבה לחלקים מצוות המו"מ, לקבל מחמאס רשימה של החטופים החיים. חמאס ענה שההרס בעזה והפגיעה באמצעי הקשר לא מאפשרים לו לדעת נתונים ברורים והוא זקוק לשבוע של הפסקת אש כדי לאסוף אותם. ייתכן שאמר אמת, ייתכן ששיקר. בישראל סבורים שגם וגם.
עובדתית – חמאס המשיך להתעקש וישראל ויתרה באופן זמני על הדרישה הזו, כמו על דרישות אחרות שהיוו אבן נגף, והציגה ב-27 במאי מתווה שעם לחץ כבד של קטאר ומצרים התקבל כמעט במלואו על ידי חמאס. זה היה הרגע שבו מישהו טרח ללחוש על אוזנו של סמוטריץ' מה עומד לקרות, ואולי הציע גם לשבש בדחיפות את העסקה.
קהילת המודיעין בירכה על ההתקדמות. ראשיה ראו התקרבות דרמטית בין עמדות חמאס וישראל וסיכוי אמיתי לחתום בקרוב. ואז כפה נתניהו על צוות המו"מ לפעול בדיוק באופן ההפוך למה שהם חשבו שצריך לעשות כדי לסגור עניין: ב-27 ביולי העביר ראש המוסד למתווכות, בשליחות ראש הממשלה, מסמך "הבהרות" בן שבעה עמודים בכתב, בתוספת נספחים, מפות ורשימת שמות של 40 חטופים. המסמך כלל תוספות ושינויים דרמטיים ביחס למתווה 27 במאי שקיבל ברובו הסכמה מצד חמאס. צעד ה"אחורה פנה" של נתניהו שינה לחלוטין את תמונת המו"מ והיה ל"מסמך דמים", לשון גורם ביטחוני בכיר, שהוסיף שהוא "מוכתם בדם ששת החטופים שנרצחו במנהרה ברפיח".
חמאס ראה שישראל מעמיסה דרישות חדשות, לכן העמיס דרישות חדשות משלו והעסק נתקע עד למאמצים כעת לחלץ משהו מתוך הבוץ. חלק מהקשיים במסמך נגעו לרשימה שצורפה אליו. בהצעה מ-27 במאי, לשם השוואה, נכתב כי "חמאס ישחרר 33 חטופים ישראלים (חיים וגופות) - נשים (אזרחיות וחיילות), ילדים (מתחת לגיל 19, שאינם חיילים), מבוגרים (מעל גיל 50) ואזרחים חולים ופצועים, בתמורה למספר אסירים פלסטינים מבתי הכלא ובתי מעצר. בהמשך ההצעה מפורט מנגנון השחרור והמספרים.
ב-27 במאי לא נכללה רשימת שמות החטופים הישראלים – אך כאמור, ב-27 ביולי היא הופיעה במסמך השינויים של נתניהו. נכתב בו כי "33 החטופים שחמאס ישחרר בשלב 1 יכללו את כל החטופים הישראלים החיים מרשימת החטופים ההומניטריים המצורפת בנספח 2". ברשימה מפורטים שמות הנשים והילדים שבשבי, החיילות, בני היותר מ-50 ורשימת הגברים החולים והפצועים.
"הטריק של נתניהו", אמר גורם ביטחוני הבקיא בפרטים, "הוא שיש ויכוח על מי יוגדר 'חולה'. חמאס יכול לטעון שפלוני לא חולה לדעתו, או לא חולה מספיק כדי להיכלל ברשימה, והופ – אתה שוב תקוע לשבועות או חודשים של ויכוחים".
שירה ואלי אלבג, הורי התצפיתנית החטופה לירי אלבג, אחרי הסרטון של בתם
ברשימה הוזכרו שמותיהם של ארבעה מתוך ששת החטופים שנרצחו ברפיח. על לפחות שלושה מהם - כרמל גת, עדן ירושלמי והרש גולדברג-פולין שכף ידו נקטעה - לא יכול היה להיות ויכוח. הם היו משתחררים לו העסקה הייתה יוצאת לפועל. הרביעי היה אלמוג סרוסי.
בגלל ההכחשות השקריות לדברים שנכתבו כאן, פרסמנו את מסמך הדמים ואת הרשימה המצורפת אליו. הרשימה שפורסמה הבוקר היא אותה רשימה, בשינויים המתחייבים והכה-טרגיים אחרי הרצח של השישה. זו רשימה ישראלית שהועברה לחמאס, ולא רשימה שהציג חמאס לישראל.
לא יישאר את מי לשחרר
הייתה תקווה. הסיטואציה הבינלאומית החדשה במזרח התיכון - תבוסת ציר ההתנגדות, סילוק בשאר אסד, דונלד טראמפ שתיכף מגיע ועוד סיבות - יצרו אשליה שמשהו עומד לזוז. אבל כשהחל שוב המו"מ התברר שהתהום בין הצדדים נותרה רחבה ועמוקה.
המחלוקת המרכזית, תיראו מופתעים, היא בדיוק אותה נקודה ממסמך הדמים שממנה חששו בצוות המו"מ: מי מוגדר חולה. לא הוגדרו קריטריונים או פאנל רפואי קובע, חמאס לא הסכים לתת שמות, ומבחינתו, כמי שמשוכנע שישראל תחזור להילחם ורוצה להשאיר אצלו כמה שיותר חטופים כדי למנוע זאת, אף אחד לא חולה. אבל האמת היא שאחרי 15 חודשים במנהרות, כולם חולים וחלקם במצב קשה מאוד. ישראל סינדלה את עצמה ברשימה, והסינדול הזה, אל מול עיני בני המשפחות, לא יאפשר את פירוק הרשימה לחלקים.
חמאס אישר למתווכות את מה שישראל ככל הנראה העריכה, גם על החיים וגם על החללים. הוא אישר שהם אצלו והוא יכול לשחרר אותם בכפוף להסכם. זה אישור פורמלי בעל משמעות, אבל לא דרמטית. אישור למה שהיה ידוע ובעצם הוסכם בשתיקה על ידי חמאס. לא פחות, לא יותר. "זה קורע את האנשים לחשוב שיש פה משהו חדש", אמר אדם הבקיא בפרטי המו"מ וחש חמלה גדולה כלפי המשפחות. בפועל, יש נושאים שבהם הפערים רק גדלו, גם לגבי השלב הראשון של העסקה. כמעט שום דבר לא מוסכם.
לפי גורם בכיר באחת המדינות המתווכות, ישראל מנסה (שוב) לסגור עסקה קטנה, אולי אפילו קטנה מאוד, שתכלול מספר קטן של חטופים, תמורת מספר קטן של אסירים פלסטינים, חלקם עם דם על הידיים, אולי אפילו הרבה דם, וגם תכלול הפסקת אש של שבועות ספורים (מאוד ספורים). העסקה הזו לא תהיה צעד קדימה במתווה שנידון בשנה האחרונה, אלא קפיצה הצידה, למשהו אחר לגמרי.
היתרון בצעד כזה, אם יוסכם על ידי חמאס, הוא התמקדות במה שעליו נסובו כל העסקאות של ישראל עם ארגוני טרור ב-50 השנים האחרונות: שבויים וחטופים תמורת אסירים, במהלך מהיר יחסית, שיכוון להתחיל לצאת לפועל לפני השבעת טראמפ, ודחיית הוויכוחים המרכזיים שכרגע נראים בלתי פתירים לשלב הבא, למשא ומתן הבא, לעסקה הבאה.
ישראל כרגע מנסה להגדיל ככל האפשר את מספר החטופים שישוחררו. ניסיון ראוי, אך לא ברור אם הוא יצליח, כי כאמור האינטרס של חמאס הוא הפוך. הבעיה במהלך הזה, מזהירים גורמים במדינות המתווכות, היא שלצד השמחה על כך שחוזרים חטופים - עסקה כזאת עלולה לסכן עוד יותר את חייהם של אלה שיישארו בצינוקים ובמנהרות בעזה. גם אם העסקה שעליה שוקדים כעת תצא לפועל, מדובר עדיין בעשרות רבות. הרבה יותר ממה שקיוותה ישראל להשיג בעסקה ההומניטרית.
"ולכן צריך שיהיה ברור למשפחות ולציבור", אומר בכיר במערכת הביטחון, "שכשמדברים כעת על עסקה, זו עסקה קטנה מאוד ומוגבלת כדי להשיג משהו, לשחרר מישהו סוף סוף. זו לא עסקה כוללת, וגם לא שלב אחד מתוך כמה שמתוכננים. עסקה כזו עשויה להכניס את כולם למה שקוראים 'קורלס' - נתיב בכיוון אחד שבו עסקה אחת תהפוך לכמה. אבל זה עלול להיות גם הפוך, ולדעת רובנו - הסיכוי שכך ייקרה גדול בהרבה. כלומר שהעסקה הקטנה, אם בכלל תושג, תהיה היחידה לפרק זמן ארוך מאוד. פרק זמן שאחריו לא בטוח שיישאר את מי לשחרר".
