יעקב שרת, בנו של ראש הממשלה השני משה שרת, הלך לעולמו בגיל 94. בתו אורית שרת פורטר ספדה לו: "איש חם ואוהב, כאב את המצב בארץ". שרת היה עיתונאי, מתרגם, מוציא לאור ופזמונאי ישראלי, מייסד ומנהל "העמותה למורשת משה שרת" והמוציא לאור של כתבי אביו. הוא הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים: יורם, אורית ונורית, חמש נכדות ושמונה נינים.
בתו ציינה בשיחה עם ynet כי אביה היה איש רב פעלים. "אבא שלי יליד הארץ, היה אמור ביולי לחגוג 95. הוא היה פלמ"חניק, הקים את קיבוץ חצרים והיה בשליחות ברוסיה, שממנה הוא גורש באשמת ריגול". היא הוסיפה כי "הוא היה עיתונאי הרבה מאוד שנים במעריב. הוא היה גם פזמונאי. איש רב פעלים ורב מעללים, מאוד מיוחד".
"הוא היה איש משפחה, איש חם, אוהב, נדיב, היה לו ידע בלתי רגיל והוא אהב לחלוק את הידע הזה והיה לו חשוב שנקרא ונהיה מנויים לעיתונים", סיפרה שרת פורטר. "אבא היה איש נוקב וביקורתי ורצה שנהיה מעורים בפוליטיקה הישראלית. הוא מאוד כאב את המצב בארץ. אבא שלו היה שוחר שלום והוא האמין גם בדרך הזו. הם היו חלוצים והקימו את המדינה והם חשבו שיהיה פה נהדר וטוב וזה לא בדיוק קרה".
"זה מן דור שהולך ונעלם", הוסיפה הבת. "אלה אנשים שהם אומרים מה שהם חושבים. אין העמדות פנים, אין לעגל פינות. הוא לא היה פוליטיקלי קורקט. הוא יהיה חסר לי מאוד". שרת פורטר ציינה: "עד לא מזמן הוא היה שולח לי המלצות לקריאה. אבא היה מנהיג, והוא היה מאוד גאה במשפחה שהקים. הוא נפטר בשיבה טובה בטרם עת והיה צעיר ברוחו ובגופו. מאוד לא התאים לו להיות איש זקן ואנחנו מתנחמים בזה שבסופו של דבר נדם ליבו והוא לא סבל. הכי נזכור ממנו את אהבתו למדינה, את השפה העברית שאהב כל כך ואת האכפתיות שלו כלפינו".
יעקב שרת למד היסטוריה רוסית בלונדון, וב-1960 שימש כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל בברית המועצות, שממנה גורש ב-1961 באשמת ריגול. בשנת 1989, תקופת האינתיפאדה הראשונה, הוציא לאור את ספרו "מדינת ישראל לבית אלטנוילנד איננה", שבו הוא מנבא את מותו של המפעל הציוני, משום שלטענתו אם "הכיבוש והדיכוי" לא ייפסקו, מרחץ הדמים במזרח התיכון לא יסתיים, דבר שיסכן לדעתו את המפעל הציוני. בין פעילויותיו הוא גם חיבור פזמונים, להם כתבו לחנים טובי המלחינים בזמר העברי. בין הפזמונים הידועים שבהם נמנים "נגן לי ירדן", "אהבה פשוטה" ו"כנרת אחרת". בשנת 2019 הוענק לו תואר יקיר העיר תל אביב.