כאלף אסירים ביטחוניים בבתי הכלא בישראל פתחו היום (חמישי) בשביתת רעב. השביתה אינה מוגבלת בזמן בשלב זה ובשבוע הבא, אם שירות בתי הסוהר ונציגי האסירים הביטחוניים לא יגיעו להסכמות, הרי שיצטרפו אליה כאלף אסירים נוספים.
ראש מינהלת ענייני האסירים והמשוחררים ברשות הפלסטינית, איש פתח קדרי אבו בכר, פרסם אתמול הודעה שבה לא ניסה להסתיר את הכוונה בשביתה הזו. לדבריו, ביום שישי השביתה "תהפוך להתעוררות אמיתית שתצית את הרחוב". כלומר הכוונה של מארגני שביתת הרעב של האסירים היא לגרום לתסיסה בציבור הפלסטיני – הפגנות המוניות, עימותים אלימים ומה לא.
לשכת יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן פרסמה אף היא הודעה, המזהירה את ישראל מפגיעה בזכויות האסירים הפלסטינים. בשורה התחתונה, משמעה שהרשות לא תנסה להתערב או לעצור הפגנות מסוג זה.
עימותים בין פלסטינים לכוחות הביטחון באזור סילוואד
ואכן, נראה שכאב הראש המרכזי של מערכת הביטחון בישראל בימים אלה, בזירה הפלסטינית לפחות, אינו שביתת האסירים אלא דווקא החולשה של הרשות הפלסטינית עצמה. מנגנוני הביטחון הפלסטיניים מתקשים לפעול באזורים שונים בגדה המערבית (בעיקר בצפונה) והאזורים הללו הופכים מהר מאוד למובלעות של חמושים וערב רב של מיליציות, שעושים לא מעט כדי לפגוע במטרות ישראליות.
תחילה היה זה אזור ג'נין ומחנה הפליטים של העיר, אך מהר מאוד עבר המוקד לקסבה של שכם ואז לכפרים שסביבה. אתמול בלילה פעלו כוחות הביטחון בסילוואד, לא הרחק מרמאללה (צמוד לעפרה) והצליחו לעצור חוליה של חמושים שביצעה פיגוע ירי לא מכבר. והלילה, שוב תקריות שבמהלכן נהרג פלסטיני באל בירה (רמאללה). כלומר, החמושים אינם נעצרים בצפון הגדה והזליגה מתרחשת לנגד עינינו גם דרומה משכם, לכיוון רמאללה.
שביתת הרעב של האסירים שמתחילה היום בוודאי שלא תסייע להשבת השקט באזור. לראשי צה"ל ושב"כ ממתין אתגר לא פשוט בלשון המעטה בימים הקרובים, והסטטיסטיקה מעידה על כך יותר מכל. לצד יותר מ-60 פיגועי ירי ברחבי יהודה ושומרון, נספרו עד אמצע אוגוסט גם 60 תקריות של ירי לעבר הכוחות הישראליים במהלך פעילות של מעצרים וכניסות לשטחי הרשות. מדובר במספרים גבוהים מבכל שנת 2021 יחד. עוד 220 פיגועי ירי סוכלו על ידי שב"כ וצה"ל. מדובר כבר במספרים מבהילים שלא היינו רגילים לשכמותם בעשור האחרון.
גם המחבלים שעמם מתמודדים כעת כוחות צה"ל שונים מאלה שהכרנו בשנים האחרונות. במידה רבה אפשר לומר שהם אמיצים יותר, חותרים ללחימה ומסרבים להיכנע בקלות. וחשוב לא פחות, הם צמאי פרסום. המוכר שביניהם היה איברהים אל-נבולסי, שחוסל לפני כשלושה שבועות. אל-נבולסי הפך לכוכב רשת פלסטיני, לא פחות, לאחר שתיעד את עצמו בהלוויות ואף בפיגועי ירי ואז טרח להפיץ את הסרטונים. גם בתקרית שאירעה השבוע בקבאטיה, "הצליח" אחד מחבריו של המבוקש הפלסטיני שכוחות צה"ל באו לעצור לצלם אותו יורה לעבר הכוחות הישראליים (מבלי לכוון) בטרם הסגיר את עצמו.
כל סרטון שכזה מאדיר כמובן את שמו של המבוקש או של העצור שהופך מיד לגיבור מקומי ובמקרים מסוימים לגיבור לאומי, כמו במקרה של אל-נבולסי. המחבלים מהדגם החדש של 2023, או 3.0, אינם נושאים עמם השתייכות ארגונית מובהקת. הם יכולים ביום אחד להצטלם עם סרט של הג'יהאד האיסלאמי על ראשם וביום אחר עם חולצה של גדודי חללי אל-אקצא של פתח. כך בג'נין וכך גם בשכם. הארגון הפך לחשוב פחות בעוד הזהות המקומית חשובה יותר.
המעורבות ההולכת וגדלה של אנשי הג'יהאד האיסלאמי בפיגועי הירי, וגם של פעילי פתח שכעת משתפים איתם פעולה, מעלה את החשד שאנו עדים להתפתחות שהיא מעבר לספונטנית. ייתכן שמדובר בניסיונות של איראן וחיזבאללה, באמצעות שליחיהם בגדה המערבית, להביא להסלמה ביטחונית גם שם. חמאס בוודאי אינו מתנגד לכך ואף הוא תורם את מנת חלקו בניסיונות בלתי פוסקים של אנשיו לבצע פיגועים בהכוונה מחו"ל ומעזה. בשנים הראשונות של האינתיפאדה השנייה, חיזבאללה השקיע לא מעט אנרגיות וכספים בניסיון להבעיר את השטח באמצעות תמיכה בפעילי תנזים-פתח בגזרת שכם. תרחיש כזה אפשרי גם כעת, בעיקר נוכח ניסיונות הברחת הנשק מחו"ל שסוכלו לאחרונה.
ומעל הכול, ההסלמה הנוכחית בגדה מבהירה בפעם המי יודע כמה שעל אף הניסיון הישראלי לטמון את הראש בחול בכל הקשור לזירה הפלסטינית, החל מ-2009 ועד היום, השטח מסרב לכך בתוקף. החלום על "כיבוש דה לוקס", עם הטבות כלכליות לציבור בגדה שיגרום לפלסטינים לחיות בשלום עם המציאות הנוכחית, נראה כעת כחלומות באספמיה.
