צפו במשדר הבוקר
הם עובדים קשה, מתפרנסים בכבוד, אבל יוקר המחיה ממוטט אותן. לא מדובר על משפחות מצוקה. מדובר על משפחות שנחשבו למעמד ביניים, אבל עליות המחירים, בכל תחומי החיים, מקשות עליהן להחזיק את הראש מעל המים. איך אומרים לילד שהיום לא קונים אפרסק? איך מתמודדים עם משכנתה שהפכה להיות גבוהה יותר מהשכר החודשי? שלוש משפחות - שלושה סיפורי מאבק הישרדות כלכלי.
מטי אדנשטיין (50), אם לבן 5, ממושב יד נתן שבלכיש
אני עובדת לפרנסתי מבוקר עד ערב. הייתי בעלת עסק עצמאי לעיצוב חלונות ראווה, אבל הוא קרס ונותרתי עם חובות כבדים. כיום אני עובדת כשכירה בקבוצת "אקסטרה ריטייל" (שכוללת את רשת ורדינון-נעמן ועוד), כמעצבת חלונות ראווה בחנויות וכמעצבת תערוכות. זו הרבה עבודת שטח, אז אני המון בדרכים.
אני אם יחידנית להוד בן החמש, ולכן, מלבד הצהרון, אחת ההוצאות הקבועות שלי היא לבייביסיטר, כשאני בעבודה. 35 שקלים לשעת שמרטפות, ויש לי הרבה מאוד כאלה בחודש. גם המשכנתה שלי זינקה מ-4,200 ל-6,000 שקלים בחודש, והיא עדיין ממשיכה לעלות כי הריבית מטורפת.
אני אדם חרוץ. תמיד עבדתי בכל מיני עבודות לצד המקצוע שלי. אבל כיום אני מודה שזה הפך להיות מאבק יומיומי להתקיים בכבוד. במקום העבודה שלי תומכים בי ומחבקים אותי כמו משפחה ממש. ויש סביבי גם אנשים טובים. ממש מלאכים. כאלה שפתאום אני יכולה למצוא בתיבת הדואר שלי כרטיס קניות בסך 150 שקלים לסופר. מי בכלל חשב פעם שאשתמש בכזו תשורה? היום זה ממש הציל אותי בקניות לשבת. מילאתי את העגלה במוצרים שפעם היו בלי היסוס באופן קבוע בעגלת הקניות שלי.
כבר מזמן שהקנייה שלי בסופר הצטמצמה רק למה שצריך. ובכל פעם אני מגלה עוד יצירתיות בלוותר על עוד מוצר בעגלה, כי אני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי. לפני כל מוצר שאני מניחה בעגלה אני חושבת פעמיים וגם שלוש פעמים. לפעמים מושיטה את היד לשים אוטומטית בעגלה - וזה לא מוצר מותרות - אבל אחרי חשיבה נוספת אני מחזירה אותו למדף. רק לאחרונה הוד ביקש אפרסק עסיסי שראה אצל הירקן. הצצתי במחיר לק"ג ואמרתי לו להחזיר בחזרה למדף. אם לא יהודה הירקן שלנו, לא היו אפרסקים בסל הקניות שלי. הוא פינק את הוד.
3 צפייה בגלריה
"זה מדרון שרק הולך ונהיה תלול יותר וזה לגמרי מפחיד". מטי אדנשטיין ובנה הוד
(צילום: רועי עידן)
למה אישה כמוני, שמגדלת את הילד שלה בלי להחסיר ממנו כלום, צריכה להגיע למצב שכל יום יהיה מאבק קשוח בלשרוד את יוקר המחיה? גם הסיוע של המדינה לאמהות יחידניות הוא טיפה בים. וזו לא רק אני. כל משפחה היום, כשמחשבים את ההוצאות מול ההכנסות שלה, אין הלימה. זה הפך למלחמה אבודה מראש. להתמודד עם התייקרות חשמל, ארנונה, ביצים, חלב, פסטה, גבינות וגם גלידות. לאן עוד נגיע? זה מדרון שרק הולך ונהיה תלול יותר וזה לגמרי מפחיד, כי יש המונים שנאלצים להתמודד עם מצב כלכלי הזוי. שלא רואים את הפתרון בקצה המנהרה.
בינתיים למדתי לקבל. כאדם שהיה בנתינה כל הזמן, פתאום הבנתי שאין לי ברירה - אני חייבת ללמוד לקבל. אם זה סיוע מעמותות שונות, וכן אני לא מתביישת לשתף את הבן שלי, כבר כילד צעיר, שבכל הקשור לבגדים את הרוב אני מקבלת מיד שנייה.
לצאת לחופשות ולקניות בקניון זה מזמן כבר לא בלו"ז. קונים רק מה שחייבים. להצגות ומופעים עם הילד פשוט אין תקציב כשמסביב הכול מתייקר בלי שום פרופורציה, וכשבכל רגע מגיעה התקלה אחרת. לים אני כן לוקחת את הוד. זה עדיין בתקציב המשפחתי.
אתמול בבוקר יצאתי לעוד יום עבודה, והוד שלי הביט בי ואמר: "אמא, בבקשה תשמרי על עצמך". ילד בן חמש שכבר נאלץ להבין את המציאות שאנו חיים בה. של אמא שיוצאת לעוד יום מאבק ביוקר המחיה, לצד חריצות בעבודה והתרוצצות בשטח בין תערוכות וחנויות שהיא מעניקה להם שירות. זה רק הולך ונהיה יותר קשה מרגע לרגע. איך אפשר לראות סוף טוב לסאגה הזו, במצב כלכלי כזה שלא האמנתי שאני אי פעם אגיע אליו?
לירן ביטון (41), נשואה ואם לשלושה, מחריש שבשרון
גם אם עובדים ומתפרנסים קשה לחיות ככה במדינה. מה שכונה פעם "מעמד הביניים" אלה היום המשפחות שעובדות קשה ומנסות לשרוד, לצוף, כדי לסגור את החודש. עם הרבה הוצאות - משכנתה גדולה, הלוואות, חשבונות, איך אפשר ככה לחיות בכלל?
אני עובדת כמזכירה בבית ספר בחריש. בעלי הוא איש שירות בתי הסוהר ויש לנו שלושה ילדים בני 12 וחצי, תשע וחצי ושמונה וחצי.
ההוצאות הקבועות שלנו הן 5,500 שקלים בחודש על משכנתה עבור הבית שקנינו לפני קצת יותר מחמש שנים; 1,400 שקלים על חשמל; 700–800 שקלים על סל מזון שבועי, 400 שקלים בחודש על פירות וירקות; 1,200 שקלים החזר הלוואה שלקחנו לפני שש שנים לקנות את המכונית שאנחנו עדיין נוסעים בה, ועוד 1,000–1,200 שקלים בחודש על הדלק.
יש לנו שלושה ילדים, שכמו כל ילד דורשים ורוצים הרבה, אבל הסברתי להם שכל ילד יבחר חוג אחד בלבד, כי רק בזה אנחנו יכולים לעמוד. זה נורא לחיות ככה, עם עבודה סביב השעון – שלי בביה"ס והעבודה המפרכת של בעלי בשב"ס – כשבקושי מצליחים לחיות. זה נראה למישהו הגיוני בכלל? הכול התייקר, הריביות לא מפסיקות לעלות, הקניות בסופר, ולא מצליחים, למרות שעובדים סביב השעון, לסגור את החודש. ואז שוב הלוואות וריביות. זה מעגל שלא נגמר.
אנחנו משפחה נורמטיבית, שלמרות שעושים הכול כמו שצריך - ההוצאות ממשיכות לגדול ולגדול בכל חודש. אי אפשר בכלל לחשוב על משהו להשאיר בצד כחיסכון לילדים לעתיד. זה ממש עצוב שככה מעמד הביניים נדחק. יש לנו יותר הוצאות מהכנסות וככה קשה מאוד להמשיך. לכן גם קיבלנו החלטה קשה: קנינו את הבית כאן בחריש לפני חמש שנים, מחיר הנכס עלה, ועכשיו נמכור אותו ונקנה משהו קטן יותר, וננסה לצמצם את המשכנתה וההלוואות שלקחנו. אין לנו ברירה. קשה לנו מאוד לעמוד ככה בהוצאות. זה הגיוני שהמשכנתה תפחה עד כדי כך שהיא יותר גבוהה מהמשכורת שלי? זה מטורף מה שנהיה מבחינת יוקר המחיה במדינה שלנו. זוגות צעירים, וזוגות כמונו עם ילדים, שעובדים ללא הפסקה מתקשים לחיות. מעמד הביניים פשוט הידרדר למטה.
תמיר (31) ולוטם (29) רוזנר מעפולה, הורים לבן שנתיים
תמיר עובד בשירות לקוחות בחברה שמייצרת רובוטים, ולוטם עובדת ברכש בחברה למערכות סולאריות. אנחנו עובדים בין שמונה לתשע שעות בכל יום. משלמים 3,000 שקלים בחודש לשכירות. זה נשמע נמוך יחסית למחירים במרכז הארץ, אבל בצפון אלו המחירים. אנחנו חיים בדירה הזו כמה שנים, והשכירות ההתחלתית שלנו הייתה נמוכה בהרבה.
ההוצאה הבסיסית שלנו לחודש, מלבד השכירות, מורכבת מחשמל - שבשיא הקיץ והחורף מגיע לבין 880–1,000 שקלים; מקניות בסופר שנעות בין 1,500–2,000 שקלים; ממעון פרטי לילד שעולה 3,200 שקלים; וממנויים לחדר כושר במחיר 350 שקלים.
אנחנו עובדים קרוב לבית, ומחזיקים רק מכונית אחת, היברידית, שצריכת הדלק שלה חסכונית, כך שסך כל ההוצאות שלנו על תחבורה מגיע ל-1,500 שקלים בחודש.
את העלייה המשמעותית ביותר אנחנו מרגישים בסופר. אנחנו מנסים לחסוך איפה שאפשר. לוותר על מותרות ובעיקר לחפש מבצעים. בייחוד בכל מה שקשור למוצרים לילד. טיטולים, מגבונים, ועוד. בכלל, ילד משנה את המשוואה וההוצאות עולות. גם להרחיב את המשפחה זה משהו שצריך לקחת בחשבון מבחינה כלכלית, מבחינת הזמנים. לשלם למשל לשני ילדים גנים פרטיים זה טירוף. אנחנו לא יודעים מה עושים הורים לתאומים.
קנייה של בית משלנו כרגע לא נראית באופק. הדבר שהכי מלחיץ בתקופה הזו זה הריבית של המשכנתה. נכון להיום לאנשים קשה לעמוד בהחזר של המשכנתה, ולא בטוח שזה הזמן לשים את ההון העצמי על בית. המחירים רק עולים, וזה כסף שאולי נרצה להשתמש בו לדברים אחרים.
בינתיים בחרנו במגורים ליד ההורים, וזה מקל עלינו וחוסך בייביסיטר. יש תקופות שבהן אנחנו יוצאים קצת ויש שלא. למשל בחגים מורידים הילוך. מדי פעם אנחנו יוצאים לסרט ולמסעדה. אנחנו עובדים קשה וזה מכסה את ההוצאות השוטפות, אבל בא לנו שיהיה עוד קצת אוויר.
הממשלה יכולה להקל על זוגות כמונו. קודם כל בחינוך חינם שהבטיחו מגיל 0–3, שזאת הקלה עצומה. הגן של הילד עולה יותר משכירות. וגם בדיור, שזו אחת המצוקות הגדולות. מחיר למשתכן זה נחמד למי שזוכה, אבל גם הזוכים מחכים שנים לקבלת דירה ובזמן הזה משלמים שכירות.
