בית משפחתו של מפקד גדוד 630 סגן-אלוף במיל' נתנאל (נתי) אלקובי בשכונת קריית שמואל בחיפה התמלא הבוקר (שלישי) במכרים וקרובים שמיאנו להאמין להודעה המצערת על נפילתו בעזה יחד עם שניים מלוחמיו. שרית, האלמנה ואם חמשת ילדיהם, בכתה בסלון: "נתנאל היה מהחומר האמיץ שממנו עשויים לוחמים".
קרוביו של סא"ל במיל' נתנאל אלקובי
(צילום: ליאור אל-חי)
אלקובי (36) נהרג אתמול מפיצוץ מטען במבנה ממולכד באזור חאן יונס יחד עם רב-סמל במיל' זיו חן (27) מכפר סבא ורב-סרן במיל' יאיר כהן (36) מרמת גן. מתחילת המלחמה נהרגו 569 חיילי צה"ל, 232 מתוכם בפעולה הקרקעית בעזה.
"מה שהניע אותו זו אהבת הארץ והערכים שהוא ספג מהאבא המדהים שלו", אמרה האלמנה שרית בדמעות. "הוא היה מפקד מסור, מדהים, שידע להיות קשוח ורציני ובאותה הנשימה להיות אוזן קשבת הכי מדהימה לפקודים שלו. הוא ידע להגיד את המילים הנכונות, להיות זמין בכל שעה לכל בעיה ולכל שאלה. תמיד לפני משימות, אני זוכרת אותו מתכנן לפרטי פרטים לעומק, דרוך, לחוץ, לראות שהכול עובר בצורה הכי טובה שיכולה להיות".
שרית, שעובדת שנים רבות במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, סיפרה כי היא ונתנאל היו יחד מגיל 17. "הוא כל החיים שלי, אבא מדהים לילדים שלנו המתוקים. תמיד ידע לשים אותנו בראש סדר העדיפויות. היה טוטאלי בכל מה שעשה, אם זה בצבא, אם זה בעבודה ואם זה במשפחה. תמיד הכול על מאה אחוז. לא פחות מזה".
על ההתמודדות עם העובדה שהבעל התגייס לשירות מילואים מאז הטבח ב-7 באוקטובר, סיפרה שרית: "לאורך כל הדרך שמעתי המון מילים כמו 'לביאה', 'אלופה' ו'איזו מדהימה את'. אני יכולה להגיד בשם כל הנשים שמחזיקות והחזיקו את זה עד עכשיו - בהסתכלות לאחור כשאני יכולה באמת לשחרר את כל הפחד והמתח של התקופה הזאת, שזה באמת ככה. זה פשוט להיות אסופה וכזאת שמסתכלת רק על הילדים ועל השגרה ולהחזיק את כל הסיטואציה הזו. וזה היה קשה לעשות את זה".
שרית מספרת שהילדים אנאל (11), אבישג (10), טליה (7) והתאומים אביעד ואביתר (3) שמעו ממנה על מותו של נתנאל. "דיברתי איתם", סיפרה האלמנה. "הבנות הגדולות היו בבית כשבאו להודיע לנו. אנחנו כולנו עדיין בהלם. לא מעכלים את זה. אבל תמיד אמרתי לאורך כל ארבעת החודשים האלו, שלא משנה כמה זמן זה ייקח, רק שיחזרו הביתה בשלום".
על מה שוחחתם לאורך התקופה?
"בהתחלה הם הגנו בעיקר על העורף. הוא תמיד דחף קדימה להיכנס ולהיות יותר משמעותיים. הייתה להם כבר כניסה אחת לעזה והם יצאו ממנה. שלשום התכתבנו לאורך כל הנסיעה שלהם בכניסה לעזה, נתנאל סיפר כמה הם מתרגשים שהם עושים שם עבודה מדהימה, הם מרגישים שהמורל בשמיים ושהם מגיעים להישגים מדהימים.
"אמרתי לו שאני גאה בו. לא שיתפתי אותו בכל החששות שלי כדי לא להעיק עליו. דאגתי לעדכן שהבית בסדר, 'תתרכז במשימה שלך החשובה, רק תחזור אלינו בשלום'". נתנאל היה בבית בפעם האחרונה לפני שבועיים. "אני חושבת שמאז שנינו התנהגנו קצת אחרת, הייתה איזו אווירה אחרת שהרגשנו", סיכמה שרית.
תמונת הבן שנפל כשומר מסך בטלפון
אלברט, אביו של נתנאל, סיפר: "נתנאל איבד את אמא שלו לפני שבעה חודשים. המודעה בבית עדיין טרייה, עוד לא הורדנו אותה. מנסים להתאקלם מהאבל הראשון, והנה נכנסנו לאבל השני. נתנאל היה 'מורעל'. מגיל 16 הצטרף לתוכנית 'אחריי' הכנה לצה"ל. במשך שנתיים התנהג כמו חייל, עד הגיוס. התגייס לגבעתי. עשה חיל בגדוד, יצא לקורס קצינים, קורס מפקדי פלוגות ובהמשך התקדם למפקד גדוד".
הוא הוסיף: "הבן שלי מלח הארץ. ב-7 באוקטובר הלכתי לבית הכנסת, וראיתי שהוא לא הגיע אחריי כפי שתמיד קרה. אחרי כמה שעות, הבנתי שקרה משהו בדרום ואז הבנתי שנתנאל ירד לדרום. הוא הבין מה קרה, ובלי שום פקודה, התחיל לגייס את הגדוד שלו. סייעו שם בכל מה שנקרא טיהור, ופינוי תושבים ומאז הוא נמצא שם. על הקרבות לא סיפר הרבה. השיחות איתו היו קצרות. דיברנו במוצאי שבת, הוא ענה 'היי אבא, הכול בסדר, אל תדאג לי". זו השיחה הכי ארוכה שהייתה לנו. דווקא בשבוע האחרון שמתי את תמונתו בעת שקיבל דרגה כתמונת שומר מסך בטלפון שלי. לא יודע למה".
האחות פזית סיפרה: "היו לנו שיחות עומק. הצבא היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלו, מהשגרה שלו. נתי תמיד אמר, 'הצבא זה עוד קצת ומעבר. אין הרבה ברירות. בסוף זה עלינו'. בשבוע שעבר חגגתי יום הולדת. נתי שלח לי הודעה. הפתיע אותי נורא שבתוך כל הלחימה הוא חשב עליי".
היא אמרה עוד בבכי: "היו לנו המון תוכניות ל'יום שאחרי'. שיחות ארוכות של איך מקבלים אותו אחרי ארבעה חודשים, איך מתרגלים מחדש. מה הוא עבר, מה הוא ראה. אני מרגישה קצת כפיות טובה לבכות עליו עכשיו כי כשרואים את הפנים הבורקות שלו במשימה מבינים שהוא היה שם בלב שלם. והוא שילם. אני לא בטוחה אם הוא חושב שזה מספיק. אני רוצה להגיד לו שזה מספיק".
תושבי השכונה התייצבו בחזית בית המשפחה עם דגלי ישראל כדי לחזק את קרוביו של נתנאל בשעותיהם הקשות. כשיצאו מהבית, האב אלברט נופף לילדים ולמבוגרים ואמר להם בדמעות: "תודה רבה". האלמנה שרית חיבקה ילדה שניגשה אליה לפני העלייה לרכב.
אלקובי הוא בן למשפחה מוכרת בקריית ים, העיר שבה גדל והתחנך, ועבד כשף במלון בטבריה. הוא התגייס לחטיבת גבעתי, וב-2018 כשהיה בדרגת רב-סרן הוא נבחר כמצטיין הרמטכ"ל. במהלך מלחמת חרבות ברזל בעזה הועלה לדרגת סגן-אלוף. אלקובי יובא למנוחת עולמים בשעה 13:00 בבית העלמין הצבאי בחיפה.
