בזמן שתושבי היישובים בעוטף עזה עדיין מנסים לעכל את גודל האסון ומבכים את האבדות הרבות, נשאלת השאלה האם המשפחות ששרדו את הטבח יחזרו לבתיהם וימשיכו לחיות בחבל הארץ ההתיישבותי והחקלאי הגדול בדרום.
במקביל לטיפול באזרחים שהפכו לפליטים, ולמרות כל הכאוס, בודקים ברשויות המקומיות באזור כיצד יגרמו למשפחות לחזור, אם בכלל. בעוטף עזה נערכים בכל מקרה לגל של נטישה מהאזור, כפי שאירע לאחר מבצע צוק איתן, אם כי בכמויות קטנות יותר. 17 משפחות עזבו את נחל עוז לאחר המבצע ב-2014, אך בהמשך הצליח הקיבוץ לשקם את עצמו ולקלוט חברים חדשים.
כבר בשלב הראשוני של הטראומה מהטבח ב-7 באוקטובר, הודיעו כמה משפחות בשיחות סגורות ממקום מושבן כי אין בכוונתן לחזור ליישובים. הן אפילו בוחנות אפשרויות אחרות ביישובים שמרוחקים במידה ניכרת מגבול רצועת עזה. "אבדה תחושת הביטחון, לא סומכים על אף אחד שישמור עלינו", אומרים בכל שיחה קהילתית.
האסון הוא לא עוד סבב לחימה כפי שהכירו התושבים ב-20 השנים האחרונות. זהו אירוע שואתי, המושבים והקיבוצים הפכו לזירות רצח אכזריות, והתמונות הקשות לא עוזבות את התושבים, על אחת כמה וכמה את הילדים.
משפחות נמחקו, ילדים נותרו יתומים, הורים צעירים הפכו שכולים לתינוקות וילדים. כל ילדה וילד בעוטף עזה מכירים קרוב אליהם שנרצח או נחטף, אפילו כמה. תלמידי בתי הספר בעוטף איבדו חברים, גם כמה מאותה כיתה, ובשבועות האחרונים מוצאים את עצמם מדלגים מטקסי הלוויות לבתי אבלים. והם רק נערות ונערים.
תהליך שיקום יישובי עוטף עזה יהיה ארוך, למשך שנים. כמה משפחות לא יוכלו לחזור לבתיהן שנשרפו, יידרשו חודשים ארוכים כדי לבנות אותם מחדש. כך גם התשתיות. במקביל, קיים ספק רב אם משפחות שאיבדו את יקיריהן בתוך הבתים יחזרו למקום החם והמוכר שבו אירע טבח בלתי-אנושי.
גם משפחות ששרדו ובתיהן לא נפגעו יתקשו לחזור לחיים לצד הטראומה והזיכרונות. "הילדים הקטנים ראו גופות של חברים שלהם מוטלות על המדשאות שבהן הם נהגו לשחק כל יום אחר הצהריים, אז איך הם יוכלו לחזור לשם כאילו כלום לא קרה", סיפרה תושבת קיבוץ כפר עזה.
במועצה האזורית חוף אשקלון, במועצה האזורית שער הנגב, במועצה האזורית שדות נגב ובמועצה האזורית אשכול ובעיר שדרות מבינים היטב את הלך הרוח וחוששים מפני נטישה המונית. המסרים הללו מועברים כבר עכשיו לממשלה ולמנהלת תקומה שאמורה לעסוק בשיקום יישובי העוטף.
ראשי הרשויות כבר יודעים לומר דבר אחד ברור: משפחות שלמות לא יחזרו לעוטף כל עוד חמאס שולט ברצועה. זה הדבר הבסיסי שאין עליו כמעט מחלוקת. יחד עם זאת, ראשי הרשויות מצביעים על כך ששיקום היישובים הוא משימה לאומית.
"מדינת ישראל צריכה להבין את גדול השעה ואת גודל הסכנה", אמר ראש מועצה. "הממשלה צריכה להתייחס לאזור עוטף עזה כאילו זו הקמת מדינת ישראל מחדש, כמו ב-1948. להתחיל מההתחלה. מאפס. ברמה כזאת של מבצע 11 הנקודות בנגב. להפריח את השממה, לאמץ מחדש את כל המושגים שליוו את מייסדי הארץ.
"אני לא מדבר רק על הטבות כלכליות שממילא כבר ניתנות, אלא משהו רחב יותר ובעיקר רציף. זאת משימה לאומית שמתחילה כבר עכשיו, לצד הלחימה וחיסול חמאס. ברור לנו שיהיו משפחות שלא יחזרו לבתים וליישובים. אף אחד גם לא ינסה להיאבק בזה. השבר הוא גדול, והריפוי יימשך עוד שנים רבות".
ראשי הרשויות בעוטף עזה יקיימו דיונים רחבים בתקופה הקרובה סביב השאלה כיצד לגרום לתושבים לחזור לבתיהם עם שוך הקרבות, וכמובן לגרום לעוד משפחות צעירות לקבוע את ביתן בעוטף עזה בעתיד. כבר עכשיו הם יודעים לומר: "זה יהיה תהליך ארוך מאוד, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה מנטלית".
