גזירות התקציב: מחיר הנסיעה בתחבורה ציבורית צפוי לזנק בעשרות אחוזים בתחילת 2025, לאחר שרק בחודש יוני האחרון זינק בעד 10%. זאת בעקבות שינוי של הרגע האחרון בתקציב המדינה שאושר הבוקר (שישי), שבמסגרתו הסכימה שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, מירי רגב, להעלאה של שני שקלים בתעריף הנסיעה בתחבורה ציבורית, במקום קיצוץ של כ-769 מיליון שקל בשנה שהיה אמור לרדת מתקציב משרדה בכל שנה בשלוש השנים הבאות.
משמעות העלאת המחירים היא שכרטיס נסיעה בודד באוטובוס יעלה משישה שקלים לשמונה שקלים ותעריפי חופשי-חודשי וחופשי-שנתי יעלו גם הם בעשרות אחוזים. לטענת המשרד, "התעריף יותאם לממוצע ה-OECD ויעלה בשני שקלים, דבר שיאפשר תקציב ייעודי למאמץ המלחמתי והגדלה משמעותית של תוספות השירות בתדירות ובקווים, ומתן הנחות משמעותיות לאוכלוסיות מגוונות ומוחלשת".
עוד ברקע העלאת המחירים המשמעותית: השרה רגב טוענת כי כעת, בשל העלאת המחיר לכלל האוכלוסייה, יתאפשר לקדם את חלקה השני של רפורמת "צדק תחבורתי" אותה קידמה ובמסגרתה הבטיחה הנחות לאוכלוסיות חלשות, בהם הנחות לתושבי שכונות במעמד סוציו-אקונומי נמוך ונסיעה חינם לאזרחים ותיקים – דבר שעד כה לא הצליחה רגב לממש בגלל חוסר בתקציבים.
עוד נטען במשרד התחבורה, כי "סוכם כי לא ייפגע תקציב חיבור מדינת ישראל ברכבת מקריית שמונה ועד אילת, יוגדלו התקציבים לבטיחות בדרכים, כולל טיפול בכבישים אדומים, מתן תקציב ייעודי לכביש 40, הארכת כביש 6 דרום (שוקת-נבטים), הוזלת תעריף הנסיעה במקטעים חדשים של כביש 6 ומתן תקציבים יעודים למגזר המיעוטים", כך בלשון התגובה.
החלטה משמעותית נוספת שעברה במסגרת התקציב היא הקמת רשויות מטרופוליניות – מהלך שמקודם על ידי מומחי תחבורה וארגונים פרטיים כבר עשרות שנים, קיים במרבית המדינות המפותחות ולא יצא לפועל בישראל עד כה.
משמעותן של רשויות מטרופוליניות היא העברת סמכויות רבות ממשרד התחבורה לרשויות המקומיות, כך שאלו יוכלו להחליט לבדן למשל איפה עוברים קווי אוטובוס ואיפה מקימים תחנות, בהתאם לצורך האמיתי של התושבים ולא לפי החלטה של משרד מרכזי שאינו מבין בהכרח את צרכי התחבורה של התושבים בפועל. המטרה היא כמובן לשפר באופן דרמטי את היעילות והתכנון של התחבורה הציבורית ברחבי הארץ, כל אזור לפי צרכיו ומאפייניו הייחודיים.
כמו כן, במסגרת התקציב סוכם על תוספת של 250 מיליון שקל להגדלת תדירות קווי אוטובוסים, אולם לא פעם בעבר תוספות מסוג זה הועברו בסופו של דבר רק למגזר מסוים עם כוח פוליטי, כדוגמת המגזר החרדי.
