בסוף השבוע גילה ראש המל"ל לשעבר מאיר בן שבת בראיון ב"ידיעות אחרונות" שבנימין נתניהו ניהל משא ומתן להסדרה מול רצועת עזה עם מנהיג חמאס יחיא סינוואר – שאף שלח לו פתק שעליו כתב בעברית: "סיכון מחושב". צאו ולמדו: נתניהו עשה את הדבר המובן מאליו כשניהל משא ומתן עם חמאס, חרף ההצהרות שלו שלא יעשה כן עם הארגון שקורא להשמדת ישראל. אני לא הופתעתי, משום שצפיתי בשעתו בנתניהו החוזר נפעם מפגישותיו עם יאסר ערפאת. הוא מתאהב כבר בפגישה הראשונה.
בינתיים, בהר הבית: דוברי חמאס מעודדים את הפלסטינים בירושלים המזרחית ובגדה ואת אזרחי ישראל הערבים לצאת ולהגן על מסגד אל-אקצא, שנמצא בסכנה. האמת – לא דובים ולא יער. הצד הישראלי, לפעמים בחריקת שיניים, שומר על הסטטוס-קוו בהר. כדאי להמשיך לנהוג בזהירות, ובאותה עת להבהיר לכל הצדדים במרחב שגם לנו יש זכויות באזור הנפיץ הזה. להימנע מהיגררות למלחמת דת, תוך ריסון גורמי הקצה שבינינו – אבל לזכור שאסור להיבהל מהאיומים שממטירים עלינו חמאס ומשטרים סביבנו, ששליטיהם חוששים בעיקר לגורלם.
"מצבות קודש בארץ-ישראל", שני כרכים עמוסים שבהם מציג ד"ר זאב וילנאי את הקברים שלאורך הדורות השתמרו בזיכרון ההיסטורי כקשורים לעם היהודי, במטרה לחזק דרכם את הזיקה ואת הבעלות על ארץ ישראל. מה עושים עם הזיכרון הזה?
בשבוע שעבר נתן מח"ט שומרון אלוף-משנה רועי צוויג דוגמה שערורייתית תוך הפרת חובתו הבסיסית של נושא מדי צה"ל שלא להפוך את הצבא למשרת של תפיסה כזו או אחרת. בנאום לפני החיילים שהלכו לאבטח את שיפוץ קבר יוסף, שנותץ על ידי פלסטינים, הוא אמר: "לא כגנבים בלילה אלא כבני מלכים אנחנו באים וכך אנו זוכים להשיב את כבוד הארץ ועם ישראל".
ניתן היה לצפות שהרמטכ"ל יעיף את המח"ט הזה מצה"ל, או לפחות שיתנער ממנו – מי שרוצה ביטחון סביבנו, מוטב שלא ישפוך דלק לתוך חביות הנפץ שמפוזרות בכל פיסת קרקע בחבל הארץ הזה.
מה עוד ניתן ללמוד מההשתלחות של בצלאל סמוטריץ', שקרא לא לאפשר לנפתלי בנט להיכנס לבית הכנסת. אני למדתי, ולא בפעם הראשונה, על שיקול הדעת הרפוי והשגוי של בנט בבחירת שותפיו הפוליטיים. גם על בנט ניתן לומר כנראה את ההגדרה שטבע בזמנו משה ארנס: "נתנו לנער הזה מלאכה של גבר". קרוב לוודאי שבנט יירשם כמי שנבחר על ידי אחרים למלא את התפקיד לסלק את נתניהו, וזהו.
שמעון שיפרצילום: טל שחרהוועדה למינוי שופטים, בראשותו של שר המשפטים גדעון סער, החליטה בשבוע שעבר שמועמדים לבית המשפט העליון יידרשו לעבור שימוע פומבי. ממשלת השינוי מוכיחה שדברים יכולים להיראות אחרת. סער לקח סיכון מחושב.
עזריאל קרליבך, עיתונאי יחיד בדורו, פרסם ספר מסע אחרי ביקור בהודו: "הודו, יומן דרכים". הוא נפגש עם מנהיג הודו נהרו לשיחה ממושכת. "אם כן, מה לעשות?", הוא שאל אותו כשדיברו על הנהגה של עם, ונהרו השיב: "זו שאלה אופיינית לאיש אירופה. הודי היה שואל – מה להיות?". המסר, ברוח פסח, הוא להיות חופשי, חופשי מדעות קדומות. תהיו אתם.
- שמעון שיפר הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
