אין אדם שהוא אי בודד/ כל אדם הוא חלק מהיבשת/ בכל מוות של אדם אחד/ אירופה פוחתת/ מותו של כל אחד ממעיט אותי/ לכן, לעולם אל תשאל למי צילצלו הפעמונים/ הם צילצלו לך!" (ג'ון דאן)
באין לנו יותר מדי אינפורמציה על המלחמה הזאת, וגם לא דעה נחרצת, אנחנו נחשפים בעיקר למראות הקשים מנשוא של הפליטים בגבולות אוקראינה. יותר משלושה מיליון מהם כבר ברחו, ואלה שבורחים משתרכים בשיירות ארוכות, בקור בלתי נסבל. הגברים נשארו להגן על המולדת, והפליטים הם זקנים, ילדים ונשים. בעלי אמצעים ממשיכים עם הרכב שלהם, והעניים תקועים, רועדים מפחד ורעבים באוהלים. לחלק מהנשים הצעירות מציעים סרסורים להיות נערות ליווי תמורת חילוץ.
בתקשורת האמריקנית, באופן מפתיע גם ב-CNN וגם בפוקס ניוז, מראים אותן תמונות. וגם אצלנו, בין תוכניות הריאליטי הבלתי נלאות, אנחנו רואים את המראות ושומעים את הקולות, והרוב עושה את מה שהוא בדרך כלל עושה - בוהה ומרחם, ומעביר ערוץ לשעשועון או לנטפליקס. נשמה יהודית טובה.
והנה, העם הנבחר מבקש לבחור את מי להציל ואת מי לא. שרת הפנים איילת שקד, יהודייה רחמנייה, הצהירה לפני שבועיים ש-90% מהאוקראינים שמגיעים אלינו אינם זכאים לעלות לפי חוק השבות, שלפיו רק יהודים יכולים לבוא אלינו, וכל השאר – שלא יחשבו אפילו להצטרף בפתאומיות לעם הנבחר! אחר כך אולי אפילו היא הבינה עד כמה זה לא אנושי, ושיפרה את הצעתה – כל מי שיש לו קרובי משפחה בישראל יכול לעלות אליה. תודה איילת, אבל איך בעצם מגדירים משפחה? והאם מלבד המשפחה הביולוגית יש לנו איזושהי משפחה לוגית-רגשית?
אני מרגיש, באופן מטפיזי, שכל אוקראיני יכול להיות אולי קרוב משפחה שלי. סבא שלי, שמואל דיין, נולד בז'אשקוב, וסבתא שלי, דבורה דיין, נולדה בכפר פרוחובקה. שניהם מאוקראינה, ולך תדע עם מי הם הסתובבו שם. ולכן אני מרגיש שכל אוקראיני יכול להיות בטעות קרוב משפחה שלי, ואין אדם שהוא אי בודד.
מול זוועות המלחמה וטורי הפליטים שוב נזרקת, באותה קלות יחסית, ובזילות הידועה, המילה "שואה". אותה שואה שנחשפה רק אחרי השואה, ומעטים מדי ניסו למנוע אותה ולהציל את מיליוני קורבנותיה. ב-1943 כתב נתן אלתרמן במדור "הטור השביעי" שלו ב"דבר" מתחת לכותרת "הלשון השוודית":
מעטים הם יודעי הלשון השוודית/ מי דובר בה? אולי רק השוודים עצמם/ כי ארצם בהרים ובפיורדים אובדת/ וקטן ומוצנע העם// כעת שוודיה אמרה "הנני מקבלת/ מגבול דניה את היהודים הגולים/ נוכחו וראו כל עמי חלד/ כמה דל הוא בשוודיה אוצר המילים".
80 שנה אחרי השיר הזה, שוודיה היא מדינה עם לא מעט אנטישמיות, אבל במדינות רבות באירופה כבר נפתחו לרווחה השערים לפליטים בלי הגבלות אתניות או משפחתיות. וזה הזמן שאצלנו – כמו שיהודים טובים אספו תושבים מעוטף עזה לבתיהם בזמני ההפגזות עליהם, כך עלינו להזמין אוקראינים לגור איתנו בלי תנאים ובלי שאלון. ואני מוכן להיות הראשון.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
