"אין שום תהליך מדיני מול הפלסטינים וגם לא יהיה", מיהרו להגיב בסביבת ראש הממשלה נפתלי בנט בעקבות הפגישה בין יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן לבין שר הביטחון בני גנץ לפני כשבוע וחצי. בסביבת בנט הדגישו שמדובר ב"פגישה שעניינה סוגיות שוטפות של מערכת הביטחון מול הרשות הפלסטינית", אף שהיא התקיימה באישורו ובידיעתו של ראש הממשלה. מדוע לשכת ראש הממשלה צריכה להתייחס למחול השדים שהתפתח בתקשורת הישראלית על רקע הפגישה? הריצה הבהולה לתקשורת על מנת לספר שלא יהיה תהליך מדיני תמוהה במיוחד כשמדובר בראש ממשלה ללא בייס, שאינו חייב להתבטא בהתאם לציפיות בוחריו.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• בלי יהדות אנחנו נתפורר. וחלילה נאבד את הארץ
• תיק שירה איסקוב הוא פסאדה
• הוא איש השנה החולפת, אבל כנראה שלא יותר
• אין כמו השכול כדי להסית. והקצינים שתקו
כל בר-דעת במדינת ישראל מבין שתהליך מדיני עם הפלסטינים לא ייצא מהממשלה הנוכחית. אפילו החברים השמאלנים ממרצ השכילו להבין שצריך לאפסן את חלום השלום, כפי שחלום סיפוח השטחים הכבושים של הסממנים הימניים בממשלה לא יתגשם - והאמת היא שאין גם שום ממשלה שתספח כמעט שלושה מיליון פלסטינים - אך בכל זאת עצוב לראות איך ביטויים כמו "תהליך מדיני", "משא ומתן מדיני" או "תהליך השלום" הפכו למילות גנאי בשיח הפוליטי הישראלי בשנת 2021, עד כדי כך שחשוב לפוליטיקאים לצאת נגדם בכל הזדמנות ובכל ראיון לתקשורת.
נראה שאחרי 12 שנות שלטון נתניהו ישראל אולי השתחררה מנתניהו בלשכת ראש הממשלה והמעון בבלפור, אך טרם השתחררה מהביביזם שהשתלט על השיח במדינה, כך שזה נשמע יותר הגיוני לדווח לציבור שממשלת ישראל מנהלת משא ומתן עם האו"ם ומדינת קטאר עבור העברת כספים לארגון חמאס מאשר לאזור אומץ ולתמוך בשר הביטחון שנפגש עם ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס. עושים דבר אחד ורצים לטעון ההפך בפומבי.
מעולם לא היו ממשלות וראשי ממשלה טרום עידן הביביזם שפחדו מצמד המילים "תהליך מדיני" כפי שקרה עם הממשלה הנוכחית, ועוד מראש ממשלה שאף אחד לא מצפה ממנו לקדם תהליך כזה
נכון, הסוגייה הפלסטינית לא נמצאת על השולחן כבר כמה שנים, וזה לא הנושא הכי חשוב ובוער מבחינת הציבור הישראלי כרגע, שלא לדבר על כך שמדינת ישראל מזמן אינה מדינה שוחרת שלום בכל מה שקשור לפלסטינים. הם מצידם לא מפספסים שום הזדמנות להנציח את הסכסוכים הפנימיים והפיצול בין עזה לרמאללה ולשחק לידיים של ההנהגה הישראלית שדוגלת בהמשך הסטטוס-קוו והכיבוש. אך ממתי המילה "שלום" או הביטוי "משא ומתן מדיני" הפכו למילות גנאי?
למה כל כך בוער לצאת נגד פגישה שמטרתה לחזק את הרשות הפלסטינית שהוחלשה במשך שנים על ידי ראש הממשלה הקודם, שפעל ללא הרף לחיזוק חמאס?
עפיף אבו-מוךצילום: עמית שעללא פעם בעבר ראשי ממשלה מהימין שהגיעו ללשכת ראש הממשלה פעלו לקידום תהליך מדיני או אפילו שיחקו בנדמה לי מתוך הבנה שזה אינטרס ישראלי, שדברים שרואים משם לא רואים מכאן וההבנה שהענקת תקווה לכוחות המתונים בצד הפלסטיני עשויה לסייע בהורדת גובה הלהבות בכל מה שקשור לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
מעולם לא היו ממשלות וראשי ממשלה טרום עידן הביביזם שפחדו וברחו מצמד המילים "תהליך מדיני" כפי שקרה עם הממשלה הנוכחית, ועוד מכיוון ראש ממשלה שאף אחד לא מצפה ממנו לקדם תהליך כזה. איך אמרו חכמים? כשאין משהו חכם לומר, עדיף לשתוק.
- עפיף אבו-מוך הוא איש הייטק, יוזם "שבתרבות" בחברה הערבית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
