6 צפייה בגלריה
" היינו בתחתית של הזבל, אבל בנינו דברים ויצרנו משחקים". שרלי ליאני ואליעזר אברג'יל
(צילום: יואב דודקביץ)
זו הייתה אחת מתנועות המחאה המשמעותיות ביותר בתולדות המדינה. לפני 50 שנה יצאו "הפנתרים השחורים" לרחובות ומחו על קיפוחם ועל אפלייתם השיטתית של בני עדות המזרח על ידי מוסדות המדינה. הממסד ניסה להילחם בהם ולקטלג אותם, אולם הלהבה שהציתו הובילה לשינוי חברתי ממשי בישראל.
התנועה הוקמה על ידי צעירים משכונת מוסררה בירושלים, שבה התגוררו אז בעיקר עולים מצפון אפריקה. בחודש האחרון התבקשו אנשי השכונה לחפש בבתיהם תמונות מתקופת הילדות שלהם, תקופת המאבק, כדי להציג את הווי המקום בשנות ה-60 וה-70. תושבי מוסררה אספו כ-400 תמונות, שרובן לא פורסמו עד היום. הן יוצגו בתערוכה שתעלה בתחילת השבוע הבא במינהל הקהילתי מוסררה כחלק מ"פסטיבל הפנתרים חוזרים למוסררה".
6 צפייה בגלריה
מפגש חברים מהשכונה: האחים שטרית, עמרם דנון, ברטו דיין ואחרים
(באדיבות אנשי שכונת מוסררה)
אליעזר אברג'יל (73), חבר בפנתרים השחורים בעברו, הסביר איך נולדה התערוכה. "רצינו להוריש משהו לדור שבא אחרינו, להראות ולהגיד שהיו חיים אחרים מלבד המאבק של הפנתרים", הוא סיפר. "הדור של היום לא יבין דברים מסוימים. לדוגמה, כששמעון ואני היינו הולכים ברגל לבית הספר עם סנדוויץ' בתיק שמיועד להפסקת עשר והיינו אוכלים אותו כבר בדרך, כי הקיבה הייתה מקרקרת. הייתה אווירה קהילתית חזקה מאוד בשכונה, הווי שאני מתגעגע אליו כשאני מסתכל על התמונות הללו".
שרלי ליאני (72), גם הוא חבר בפנתרים השחורים בעברו, אמר: "הייתה פה אהבת המדינה, ציונות אמיתית. ההורים שלנו היו חלוצים. הם היו אנשים מאוד תמימים וחמים, עבדו קשה כדי להביא אוכל הביתה. אנחנו, כילדים, עשינו יש מאין. היינו בתחתית של הזבל, אבל זה לא אומר שלא היו לנו חיי חברה. בנינו דברים ויצרנו משחקים. להיזכר בזה זו חוויה בלתי רגילה. לא מאמין שבשכונות אחרות היו כאלו חיי קהילה, כי זו הייתה שכונה סגורה, כמו גטו".
לאברג'יל ולליאני, כמו גם לשמעון לוי (70), עוד חבר לשעבר בפנתרים השחורים, יש ביקורת על המערכת הפוליטית. "כל המפלגות אותו דבר, אין אף אחד שדואג לנזקקים. חשוב להם רק מעצמם. גם אם ביבי יעלה יהיה אותו דבר", אמר לוי. אברג'יל הוסיף: "כל מפלגה מושכת בכיוון שלה, לא אכפת לה מהאחר, ואנחנו, האזרחים, סובלים מהשטויות שלהם". ליאני חידד: "אין כיום מספיק מזרחים בממשלה, הנושא החברתי לא תופס כותרות ויש שר אוצר שמעלה מחירים בצורה דרסטית. השלטון של היום זה ניצול של החלשים. לא עושים מספיק למען השכבות החלשות".
השלושה התייחסו גם לכך שבימים האחרונים מתגבשת ברחבי הארץ מחאה נגד מחירי השכירות הגבוהים. "אנחנו, להבדיל, נלחמנו על הלחם. זו הייתה מלחמת הישרדות, לא מלחמה דה לוקס. היום המצב שונה, אנשים שבעים", אמר ליאני. לוי אמר כי "אני לא אומר שאין היום אנשים במצוקה, אבל אנחנו פעלנו מרעב. הפגנו כשאנחנו רעבים פיזית". אברג'יל אמר: "תמיד יש מאבקים כאלה, אנחנו רוצים לראות צדק בכל הנושאים. הצעירים מבקשים שהממשלה תבוא לקראתם, אבל אני אומר להם: זה לא יקרה".
אלדד וייל, מנכ"ל המינהל הקהילתי מוסררה, סיפר כי השכונה השתנתה מאז אותם ימים, אך שמרה על צביונה. "חוץ מוותיקי הפנתרים, במוסררה יש היום ריכוז מדהים של מוסדות תרבות. יש פה את בית הספר לקולנוע 'מעלה', בית ספר לאמנויות, וגם האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בונה פה את הקמפוס החדש שלה. בתוך האווריה היצירתית הזאת התושבים אמרו שצריך שנעשה תערוכה, נכיר ונוקיר את אלו החלוצים. התמונות נסרקו והן יוצגו במינהל הקהילתי וברחובות מוסררה עצמם".
