תיעוד האלימות בכביש בחולון
(מהרשתות החברתיות )
גם לי זה קרה. לפני שלושה שבועות אספתי את הילדים הגדולים שלי מבית הספר בתל אביב לקראת נסיעה לצפון. חגיגת יום הולדת, איזה כיף. היינו מוכנים לנסיעה מהנה שתעבור באופן חלק כי יש לנו זמן, ובשפע. אבל בקושי הספקנו להגיע לרמזור הראשון אחרי בית הספר ומשהו קרה.
אני מאותת שמאלה מהרחוב הקטן שממנו אני אמור להיכנס לרחוב קק"ל העמוס. עד כאן אין חדש, הוא תמיד עמוס. אחרי זמן מה הרמזור לפונים שמאלה התחלף לירוק אבל לא יכולתי לנסוע כי מכונית לבנה, נהוגה על ידי בחורה לכאורה-כמוני-כמוכם, שעמדה בנתיב המיועד לאלה שאמורים להמשיך ישר וחיכתה באדום, חסמה לי את הנתיב שלי.
כאן חטאתי. סימנתי לה עם היד בתהייה אם היא יכולה לזוז קצת כדי שאצליח לעבור. האם הסבתי את תשומת ליבה בצפצוף בודד, עדין וסביר? ייתכן. אבל סימנתי ולא נעניתי. הגברת נשארה באמצע הצומת, לא מאפשרת לי לנצל את האור הירוק ולהמשיך בנסיעה.
בשלב מסוים הצלחתי להשתחל וחלפתי לצד המכונית שלה. הבחנתי בבחורה נעימת המראה פותחת את חלון המכונית. פתחתי גם. רציתי להראות לילדים שלי – בני 11 ו-8 – שהנה, יש אנשים טובים, והיא בטח רוצה להתנצל על כך שעיכבה אותנו. לא ציפיתי לבקשת סליחה היסטורית, למעשה לא ציפיתי לכלום, אבל חשבתי שהתנצלות מנומסת יכולה להיות מחווה נחמדה.
כמה טעיתי. להתנצל? ממעמקי מכוניתה היא קראה לעברי "לך תזד***" ואז התיזה כוס קפה לעבר החלון הפתוח שלי. כמה נתזים פגעו בי, הרוב לכלך את הדלת. באינסטינקט סגרתי את החלון ונותרתי המום. ואז מגיעה הדילמה: שאצא אליה? לא. אני לא כמוה ולא אהיה כמוה. ממילא אלימות היא לא פתרון, בין אם הילדים איתי ובין אם לאו.
רן רימוןנותרו שתי אפשרויות: לגשת לתחנת משטרה להגיש תלונה (אין לי פרטים אבל סביר שצומת כזה מצולם), או להמשיך בחיי ולהשלים עם זה שהילדים יידעו שיש אנשים טובים ויש אנשים רעים. ונניח שפניתי למשטרה, מה התועלת? חינוך? נקמה? שטיפת רכב? נסענו לדרכנו. אמרתי לילדים שלא כול האנשים רגועים ואולי היה לה יום קשה, אבל שזו בכל מקרה לא דרך התנהגות.
ציוץ על האירוע בטוויטר הביא המון תגובות. נוחמתי, ותודה. הצטערו בשבילי, ותודה. היו גם כאלה שהאמינו באלימות נגד אלימות או תלונה במשטרה. אבל אני את הלקח שלי למדתי – מהאירוע הזה ומהסרטונים האיומים שמגיעים אלינו למערכת או לווטסאפים שלכם, כמו התקיפה הקשה שתועדה בחולון: תשתוק. פשוט תשתוק. אל תסמן ואל תגיב. תמתין גם במחיר איחור. אני רוצה להגיע בזמן, ואני רוצה שכולם יתנהגו למופת, אבל מעל הכל אני פשוט רוצה להישאר בריא ושלם.
- רן רימון הוא עורך עמוד הבית של ynet
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 07:23, 22.09.22
