הביטוי "נאמן בית המשפט" (officer of the court) הומצא בשיטת המשפט הבריטית, שאומצה על ידי המחוקק הישראלי עם הקמת המדינה. הוא מגדיר את עורכי הדין של התביעה וההגנה ואת והשופטים כ"משרתיו של החוק וכמי שמסייעים לבית המשפט לברר את המחלוקת ולחשוף את האמת". התנהגותם של נציגי פרקליטות המדינה אתמול בבית המשפט הייתה מעילה עמוקה בחובה הזו.
למרות אין-סוף ספקות שעלו בנוגע להרשעתו של רומן זדורוב, ולמרות הצעד החריג מאוד של בית המשפט העליון בהחלטתו על משפט חוזר, התעקשה הפרקליטות להגיש כתב אישום וללכת עד הסוף. תיקוב ההרשעה את ההר, לא משנה אם אמת היא או כוזבת. אתמול, במקום לסייע לבית המשפט לגלות את האמת בהליך החוזר העלה הצוות המיוחד שהוקם בפרקליטות מופע אימים שמטרתו, כמו בניסיונות קודמים, לחסל את הקריירה של ד"ר חן קוגל, מנהל המכון לרפואה משפטית, מי שעדותו הביאה להחלטה על משפט חוזר, אבל גם האיש שמשמש עד מומחה ראשי מטעם המדינה באין-ספור תיקים חמורים ביותר של רצח, אונס והריגה. מדוע? כי הוא מסרב כבר שני עשורים להיות מה שהיה קודמו בתפקיד, יהודה היס: שפוט של הפרקליטות.
אין ספק כי ההתקפה החזיתית שנוהלה שם נגד קוגל לא הייתה מתרחשת לולא הייתה הנחיה מלמעלה. מאכזב לגלות כי תקופתם של פרקליט המדינה החדש והיועצת המשפטית החדשה לממשלה לא מביאה בשורה בנוגע להתנהלות הפגומה של הפרקליטות.
הטענות של נתניהו, חסידיו ומקורביו כי ראש הממשלה לשעבר נפל קורבן למזימה של התקשורת, המשטרה ובעיקר של הפרקליטות, במטרה להדיחו - הן שקר מתועב. אבל מאכזב לגלות כי בפרקליטות לא מבינים שאפילו הם בני אדם, ועלולים לטעות, ואף אחד שם לא מפנים כי ההתנהלות שלהם בפרשיות כמו רצח תאיר ראדה היא התחמושת שעליה חסידי נתניהו ופרקליטיו מבססים את תיאוריות הקונספירציה שלהם.
לפני שנים רבות הייתי מתמחה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה. התרשמתי מאוד מרמת הפרקליטים המשרתים שם, שפועלים בתנאים קשים למען מערכת המשפט. אבל במקביל התפלאתי על הטיוח והמעשים שהיו מוכנים לעשות כדי שלא יתברר שטעו. בפרשת הרצח של הנער דני כץ הסתירה פרקליטה בכירה מאוד מבית המשפט כי המואשמים ברצח נחקרו בשב"כ, ושם הגיעו למסקנה כי לא רק שהם לא שייכים לארגון עוין אלא שהם גם חפים מפשע. ראשי הפרקליטות עשו הכל כדי להגן על אותה פרקליטה ולמנוע את הגעת המידע הזה לבית המשפט, שדן בבקשה למשפט חוזר.
הנה כמה עובדות שלא הוצגו אתמול לבית המשפט: בין 2000 ל-2012 פורסמו ב"ידיעות אחרונות" כמה תחקירים על יהודה היס והתנהלות המכון בתקופתו. לצד ראיות על סחר בלתי חוקי באיברים גנובים נחשף בהם גם שהיס העיד בשבועה במשפטים על נתיחות שלא ביצע, או ששינה את הגרסה שלו לפי התקדמות החקירה כדי שתתאים למה שהתגלה בינתיים. המשטרה המליצה להעמידו לדין. הפרקליטות נעמדה על רגליים אחוריות כדי שמשרתה הכנוע לא יגיע לבית המשפט ויפתח את הפה.
היס האשים את חן קוגל במסירת החומר שהוביל לתחקירים. מאותו רגע הפכה אותו הפרקליטות למטרה. מי שהיה עד אז יקיר המערכת, ושכל חוות הדעת שלו התקבלו, הפך פתאום לרשלן ושקרן. היא גם ניסתה למנוע את מינויו למנהל המכון.
אתמול השתלחה בו התובעת בשורה של טענות שהקשר בינן לבין המציאות, או תיאור מלא של המציאות לפחות - מקרי ביותר. ומה יקרה עכשיו? על שולחנו של קוגל יש 150 חוות דעת שהוא הכין לבקשת הפרקליטות. כשיגיע לבית המשפט, הסנגורים הם שיגידו לשופטים: "איך תאמינו לקוגל, אפילו הפרקליטות לא מאמינה לו?".
בפרקליטות אולי רוצים להגיע לנקודה שבה יגידו שאסור לקוגל להמשיך ולנהל את המכון כי הוא נתפס כלא אמין. הם יורים לעצמם לא ברגל, אלא בראש. הלוואי שבית המשפט לא ייתן יד למזימה הזאת.