היסטוריה של מחאה ישראלית. צפו
ההפגנות למען דיור בר השגה, מחאת הנכים, והסערה סביב אלימות המשטרה כלפי יוצאי אתיופיה. היסטוריית המחאה הישראלית הולכת אחורה שנים רבות, מהפנתרים השחורים, דרך ההפגנות לפני ההתנתקות – וכעת גם המחאה סביב משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
המחאה לא אפיינה את ישראל של השנים הראשונות. לפי פרופ' שרית הלמן, חוקרת תנועות מחאה מאוניברסיטת בן גוריון, השינוי חל בשנות ה-70. "כשבעולם מחו סטודנטים בשנות השישים, ישראל שקטה".
המחאה שהביאה את השינוי הגיעה מארגון "הפנתרים השחורים", שבינואר 1971 החלו להפגין בירושלים נגד קיפוח ואפליית המזרחים בישראל. המחאה לא הייתה נרחבת, אך הצליחה ליצור הד ציבורי, ואחרי שלושה חודשים מרגע שפרצה הצליחו מובילי התנועה להיפגש עם ראש הממשלה דאז גולדה מאיר. התנהלותם שנויה במחלוקת עד היום, אך אין ספק שפרצה דרך למחאות נוספות בעתיד.
אחת המחאות הגדולות בתולדות ישראל פרצה ביולי 2011, עם שורת אוהלים בשדרות רוטשילד בתל אביב, שהתפתחו למחאה החברתית הגדולה. "היינו עשרה חבר'ה שיצאו עם ארבעה אוהלים, במטרה למחות נגד מחירי הדיור לצעירים", נזכר רגב קונטס, מיוזמי המחאה "אחרי חודש וחצי חצי מיליון איש דרשו שינוי סדר עדיפויות במדינה".
קונטס רואה בהפגנות ההן את ניצני המחאות בבלפור. "זה העיר את הציבור הישראלי שהיה רדום. עד אז הישראלים לא היו מורגלים בלהפעיל את שריר המחאה". אבל היעד לא הושג, ומחירי הדירות לא ירדו. ובכל זאת, בעקבות המחאה הוקמה "ועדת טרכטנברג", שקידמה את חוק חינוך חינם, ופתיחת ייבוא מוצרי מזון והסרת מכסים.
"הסיבות למחאה נגד נתניהו: קורונה וחוסר ודאות"
ד"ר דורון שולצינר, ראש החוג לפוליטיקה ותקשורת במכללה האקדמית הדסה בירושלים וחוקר תנועות מחאה, סבור שהמחאה החברתית של 2011 טבעה מושגים בהם משתמשים בהפגנות עד היום. "המפגינים הכניסו לשיח מושגים על דרכי הון-שלטון, תקשורת, טייקונים והדרך בה הכסף פועל במערכת", הוא מסביר.
את הסיבות למחאה נגד נתניהו תולה פרופ' הלמן מאונ' בן גוריון ב"קורונה – ובחוסר הוודאות. החבר'ה הצעירים האלה שמוחים בבלפור יוצאים לרחובות, כי כל מה שהם עשו קרס, ונוצר להם ואקום מאוד גדול", היא אומרת.
"זה לא כמו במחאה של 2011, שהם אומרים שמה שיש להם זה לא מספיק, או שהם לא מקבלים תגמול הולם לעבודה שלהם. מה שיש פה זו קריסה". כך, היא אומרת, המצוקה הכלכלית, חוסר האמון בממשלה והיעדר השגרה – הביאו לזעם רב בציבור. "אנשים יוצאים למחאות כי כואב להם. בדרך כלל כי הם כועסים על איזושהי עוולה שלטונית, או תחושה שהממסד לא מתייחס, לא מכיר, מזלזל ומפר את מילתו", מוסיף גם ד"ר שולצינר.
והגם שיש מחאות שמעוררות את הציבור – המבחן הוא בתוצאה. כך, לדברי פרופ' הלמן, "המחאה נגד ההתנתקות, שמיתגה את הסרט הכתום כסמל, הייתה מהעוצמתיות בתולדות ישראל. אך בסופו של דבר, מטרתה – למנוע את ההתנתקות מגוש קטיף – לא הושגה". מחאה זו, בדומה לרוב התנועות שקמו עד המחאה של 2011, עסקו במדיניות הביטחון ולא במדיניות החברתית. כך גם מחאת ארבע אמהות ליציאה מלבנון, וההפגנות נגד הסכמי אוסלו.
מבין מחאות אלו, מחאת "ארבע אימהות" נחשבת להצלחה, שכן שלוש שנים אחרי הקמתה ב-1997 בעקבות אסון המסוקים, ע"י ארבע אמהות לחיילים ששירתו מלבנון - יצאה ישראל מלבנון. "עד האינתיפאדה הראשונה היו הרבה מחאות סביב המדיניות הביטחונית של המדינה, אפשר לומר שמחאת ארבע אמהות הצליחה ופתרה את כאב ההורים שילדיהם יצאו מלבנון, מעבר לזה, היא הצליחה להביא לצעד היסטורי של היציאה של הצבא שלנו מלבנון", טוענת פרופ' הלמן.
ד"ר שולצינר, חוקר מחאות: "אחד הדברים שמונע ממחאה להצליח - הוא אלימות"; פרופ' הלמן מאונ' בן גוריון: נושאי רווחה לא זוכים לאמפתיה בישראל
ד"ר שולצינר טוען שכדי שמחאה תצליח היא זקוקה לאהדת הציבור, וכי "אחד הדברים שמונע זאת, הוא אלימות במחאות". כדוגמה הוא נתן את מחאת יוצאי אתיופיה נגד אלימות המשטרה, שאיבדה תמיכה כשהוצגה בתקשורת כאלימה. פרופ' שרית הלמן, חוקרת תנועות מחאה מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת בן גוריון, הוסיפה כי גם מחאת הנכים שבראשיתה זכתה לאמפתיה, איבדה מקסמה עם תחילת חסימות הכבישים על ידי המפגינים. לפי ד"ר שולצינר, מחאה מצליחה רק כשהיא משבשת את סדר היום הציבורי, אך פרופ' הלמן טוענת שבישראל נושאים הקשורים לרווחה וזכויות המוחלשים, לא מקבלים אמפתיה ציבורית.
לביא נאור, דובר מחאת הנכים וממקימי הקבוצה "נכים הופכים לפנתרים", אמר כי נאלץ לחסום כבישים בלית ברירה. "אזרחים פנו אליי, ואמרו לי בפירוש 'אתה חוסם אותנו, אתה מוריד את הערך של המחאה'. אמרתי להם 'תבואו תעזרו לנו תהיו איתנו, תניפו דגלים, זה יחולל שינוי". עד היום לא הושגו מטרות מחאת יוצאי אתיופיה ומחאת הנכים.
כדוגמה אחרת, למחאה הפורצת כתוצאה מאירוע שגורם לזעם גדול בציבור, ניתן לתת את מחאת הנשים, שהחלה אחרי שבוע ב-2018 בו נרצחו שתי צעירות, יארה איוב בת ה-16, וסילבנה צגאי בת ה-13. ענת ניר, מיוזמות המחאה, אמרה כי ברגעים כאלה יש הלך רוח ציבורי המהווה מומנטום לעשות משהו בעל אופי מחאתי.
"כאזרחים עלינו לעשות מה שאנחנו יכולים כדי שיהיה טוב גם בתוך ד' אמותינו וגם בחוץ – ביישוב שלנו, בחברה, בעיר ובמדינה. הנושא הזה זה נושא שפוגע בכל כך הרבה חלקים בציבור שלא לצורך, שאנחנו יכולים לאחד כוחות ולפתור זאת", אמרה ניר. עד היום יוזמי המחאה יודעים שמטרתה - לדאוג שיועברו התקציבים בממשלה לטיפול בסוגיית האלימות נגד נשים, לא הושגה. אך המחאה העלתה את הנושא לשיח הציבורי, הגבירה את המודעות וקיבלה תמיכה ציבורית.
לאורך שנות כהונת נתניהו ובמהלך ההפגנות השונות עלתה לא אחת הקריאה להתפטרותו. אך בשנים הקודמות, כפי שנראה יקרה גם הפעם – המחאה הנוכחית לא צפויה לגרום לו לפנות את כיסאו. ולמרות זאת, אומר קונטס מיוזמי המחאה החברתית: "אין ערך חשוב ויתר מציבור שיודע להיות ערני כל יום לחיים שלו".
